עבודת לוי פ

מחויב חטאת וכבר תמה בזה השער המלך (בפי"ד מהלכות מעשה הקרבנות) שהקשה כן על פירש רש"י והביא שכתב הלשון למודים ובהלכות נדרים סימן קי"ג) שכתב בשם מהר"י אורגס דשיטת רש"י דהא דאין חטאת ואשם בא בנדר ונדבה היינו דוקא שאין מקריבין חטאת ואשם בנדר ונדבה אבל זה ודאי דחל קדושת הגוף של חטאת ואשם אפילו באינו מחוייב חטאת ע"ש ועיין ברש"י תמורה דף כ"ו שכתב גבי הא דתני התם בהמה זו חציה עולה וחציה חטאת ר"י אומר תמות ופירש"י דאף בגמר דבריו אדם נתפס ואיהו לא היה מחויב חטאת הלכך תמות ולכאורה אמאי תמות כיון דאינו מחויב חטאת לא חיילה קדושה ועיין בתוס' שם והיינו כמו שכתב מהרי"א הנ"ל דקדושת הגוף בלא הקרבה שפיר חל וא"ש וכמו כן יש לומר ג"כ כאן דאם אינו יכול להקריב בטלה ההפרשה ונשאר קדושת הגוף בלא הפרשה ושפיר יכול למכור כנ"ל. והנה מדי עסקי בענין זה אמרתי לתרץ דברי הרמב"ם (בפ"ד מהלכות איסורי מזבח) שכתב וז"ל נתן לה בהמת קדשים באתננה לא נאסרה למזבח וכן אם נתן לה דבר שאינו שלו לא פסלה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא א"כ נתייאשו הבעלים ממנו אבל אם נתן לה עופות אעפ"י שהן מוקדשין אתנן חל עליהן ואסורין ומדברי קבלה היא זו ע"ש ועיין בראב"ד שכתב וז"ל א"א לא כן אנו מקובלין שהעופות אם מוקדשין הרי אמרו פרט לנדר אלא בעופות של חולין היא שנויה ועיין בכ"מ שכתב על הראב"ד דשביק כאן לרגזנותו והיא קושיא חזקה דאיך יכול לתן לה מוקדשין הא לאו ממונו כמבואר בתמורה דאיתא שם וז"ל נתן לה מוקדשין הרי אלו מותרין עופות הרי אלו אסורין שהיה בדין ומה מוקדשין שהמום פוסל בהם אין אתנן חל עליהם עופות שאין המום פוסל בהם אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהם ת"ל לכל נדר להביא את העוף וע"ש בפירש"י שכתב עופות של חולין ויהא מוקדשין אתנן חל עליהם וכו' ת"ל לכל נדר ע"ש ומקשינן בש"ס טעמא דמיעטיה קרא הא לאו הכי הוי אמינא כי יהיב לה מוקדשין אתנן חל עליהם הא לאו ממונו אמר רבי הושעיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא ע"ש וכו' וקשה על הרמב"ם איך חל אתנן על עופות מוקדשין הא לאו ממונו ועיין במנחת חנוך שהעיר עוד מסוגיא דזבחים (דף קי"ד) דמקשינן אלא מוקצה וכו' אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אמאי לא משני דמיירי בעוף ע"ש והנה קושית הכ"מ היא קושיא חזקה איך חל אתנן כיון שאינו שלו ואינו יכול להקנות לה דאתנן בעי קנין כמבואר בב"ק (דף ע' ע"ש) אמנם לפי דברי א"ש כיון דכל עיקר הא דאינו יכול למכור קדשי קדשים הוי משום דלאו בת מכירה משום דלא חזי למידי כמו שבארנו ולכן לא שייך ג"כ אתנן כיון דלאו בת מכירה היא אמנם כ"ז שייך דוקא בבהמה שהיא ברשות גבוה אפילו לאחר שתפסל ותרעה עד שתסתאב אבל בעוף כיון דלאו בר פדיון הוא ואם תפסל משום אתנן י"ל דהוי קדשים שמתו כיון שאינה ראויה לשום דבר ובארנו במ"א (עיין לעיל סימן ט') דבעוף אם אינו ראוי להקרבה נפקע קדושתו עפ"י הסוגיא דמעילה דף י"ב גבי בני יונה שעבר זמנם דאין מועלין בהם משום שאינם ראוים להקרבה ופקעה קדושתן לגמרי דלא חזי למידי והוי קדשים שמתו והן של בעלים (דלא מסתבר לומר שיהיו הפקר דזה לא שמענו) ולפ"ז א"ש שיטת הרמב"ם דשפיר חל אתנן בעופות משום דכיון דתכף שחל אתנן נפקעה הקדושה ושפיר יכול לתן לה כיון דאינה ראויה עוד להקרבה הוי חולין ולכן יש לומר דבאים כאחת כמו שכתב הרשב"א בקדושין וידידי הרב הגאון ר' אברהם לעווין הי"ו אב"ד דפאפילאן העירני דלפי זה יש לתרץ דברי הרמב"ם (בפ"ב מהלכות בכורות) שכתב וכן אם נעבדה בו עבירה או שהרג על פי עד אחד או שהוקצה וכו' ירעה עד שיפול בו מום כמו שבארנו בהלכות איסורי מזבח וקשה איך שייך מוקצה גבי בכור הא הרמב"ם כתב דאינו יכול להקצות קדשים קלים (עיין לעיל סימן ט' מה שכתב בזה) ולפ"ז יש לומר ג"כ דבאין כאחת כיון דגם גבי בכור לא שייך פדיון אלא דירעה עד שיפול בו מום והוי שלו והוי כמו עופות דיכול לעשותן אתנן משום דבאים כאחת היינו כיון דבמוקצה נפקע הקדושה ויכול לחול שם מוקצה שפיר חל אולם אי שייך בבכור קדשים שמתו יש לעיין טובא מכמה דוכתי ואכ"מ ובמ"א אדבר בענין זה עתה הגיע לידי ספר משך חכמה מהגאון מופ"ה ר' מאיר שמחה זצ"ל נדפס מחדש על התורה וראיתי שם בפרשה תצא שהביא הרמב"ם דאתנן חל על עופות וכתב ג"כ סברא זו דבאים כאחת ושמחתי שכונתי לדעתו הגדולה. סימן יג. ביאור תוספתא זבחים:

בו יבואר ענין ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וענין שחיטת קדשים ושחוטי חוץ. בתוספתא זבחים (פרק י"ב השוחט והמעלה) רבי אומר הפרש בין שוחט בפנים למעלה