עבודת לוי עט

דהוא מפרש הא דקדשים איני יכיל למכיר איני משים דעצם החפץ אינו יכיל נמכיר אנא דבאמת שפיר היה יכול למכור הקרבן כיון שיש לו זכות בו להקרבה לכפר עליו עיין חולין (דף מ"א) ולכן היה יכול למכור הזכות שיש לו בקרבן אולם הא דקיי"ל דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום נ"ל דהוי משום דלא חזי למידי כיון דהקרבן הופרש לשם ראובן אם יתכפר בו שמעון הוי אפילו שינוי קודש כמבואר (בזבחים דף ז') דאמרינן שם תודה ששחטה לשם תודת חבירו רבה אמר כשרה ורב חסדא אמר פסולה ועיי"ש ברש"י ובתוס' שפירשו דהוי שינוי קודש ע"ש. והיינו דנקבע שם הבעלים על הקרבן ונעשה קרבנו ואפילו למאן דמכשיר משום שינוי קודש עכ"פ מפסיל בזריקה משום שינוי בעלים א"כ אם הפריש אחד קרבן אינו ראוי לאחר משום דאין זה קרבנו וכיון דלא חזי לאחר אין בה שום שיווי ולא שייך בזה מכירה והא דלר"י הגלילי יכול למכור שלמים עיין בקצוה"ה סימן ת"ו שכתב דדוקא לאכילת בשר יכול למכור אבל לא לענין כפרה אמנם כבר הבאתי לעיל (סימן ט) דברי הש"מ בב"ק (דף ס"ו) דלר"י יכולין למכור לכפרה ע"ש שכתבו לתרץ קושית התוס' שהקשה בהא דגזל קרבן דחבריה איך יכול הגזלן להתכפר בו הא קיי"ל המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום וכתבו בש"מ לתרץ דהסוגיא דב"ק הוי כר"י הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים ושפיר יכול למכור ע"ש מבואר דלר"י הגלילי שפיר יכולין למכור אפילו להתכפר וזה לא קשה לר"י הא הוי שינוי בעלים ז"א דשינוי בעלים הוי כמו שינוי קדש וכמו שינוי קדש לא שייך אלא דוקא באופן שנשאר בקדושה הראשונה כמו כן שינוי בעלים הוי דוקא כ"ז שהיא ברשות הבעלים הראשונים אבל אם נפקע שם הבעלים הראשונים אז לא שייך שנוי בעלים ולכן כיון דלר"י הגלילי הוי ממון בעלים לגמרי י"ל דהבעלים יש בידם לבטל ההפרשה ויכול לעשות הפרשה אחרת אבל כ"ז הוי דוקא לר"י אבל לרבנן דלא הוי ממון בעלים או קדשי קדשים דהוי ממון גבוה לכו"ע כיון דאינו ראוי לאחר מחמת שהופרש בעד הבעלים לכן שפיר אינו במכירה דלא שייך מכירה על דבר שאינו ראוי למידי והשתא א"ש דברי המרכבת המשנה שכתב דיכול למכור בהקדיש זכר לדמיו אף דקיי"ל דקדש קדושת הגוף וכן יכול למכור קדושה הבאה מחמת התפשטות כיון דהוי קדושת הגוף בלא שום קביעות שם הבעלים היינו שלא הופרשה על חטא שפיר יכול למוכרה והקונה יקריבה על חטאו היינו שהקונה יעשה הפרשה וכיון דראוי להקונה שייך שפיר בזה מכירה דכיון דחזי גם לאיניש אחר להקריבה יכול למוכרה וזהו שיטת המרכבת המשנה. והשתא א"ש דברי הרמב"ם הנ"ל היינו לפי מה שבארנו דאם אינו יכול להקרב בטלה הקביעות וההפרשה ונשאר קדושת הגוף בלא הפרשה לפי שיטת התוס' ולכן שפיר גם כאן כיון דאינו יכול להקריבה משום שנתערבו בקרבן חבירו וכיון דאינו יכול להקריבה בטלה ההפרשה ונשאר קדישת הגוף בלא הפרשה וקדושת הגוף בלא הפרשה כיון דראייה גם לאיש אחר שפיר יכול למכור כמו שביארנו לפי דברי המרכבת המשנה והא דקיימ"ל חמש חטאות מתות, ולא אמרינן דיבטל ההפרשה י"ל דהכי גמירי לן ויש להאריך בזה ואכ"מ (והנה גדול אחד העיר לפי שיטת התוס' דאם נאבד בטלה הפרשה א"כ איך שייך דיחוי גבי הא דאמר רבא זבחים ע"ג השתא דאמר רבנן לא יקריב ואי מקריב לא מרצה אמאי לא אמרינן דבטלה ההפרשה אמנם שאני התם כיון דמדאורייתא מותר להקריב דהא בטלה ברוב אלא דמדרבנן אין להקריב ובנשטתה. ובהמיר זבחים י"ב דשייך דיחוי ולא אמרינן דבטלה ההפרש היינו דשם הריעותא בבעלים ולא בקרבן ע"ש) וכן משמע מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (שקלים פרק ז' משנה ד') שכתב בהא דבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר שכתב שם הרמב"ם דהבהמה שייך להמוצאה לכל דיניו ומקריבן לשמו והוי קרבנו ומשמע ג"כ דבטלה ההפרשה של ראשון ע"ש ויד"נ הגאון רדר"פ שליט"א מחבר ספרי צמח דוד ומקדש דוד העירני מהא דאמרינן (בעירכין דף כ"ד) בריש כיצד מערימין דאמרינן שם ילדה שני זכרים אחד מהם יקריב עולה והשני ימכר לחייבו עולת וכו' ושם פירש רש"י דחל קדושת הגוף של עולה על שניהם מבואר דקדושת הגוף יכול למכור והיינו כמרכבת המשנה וכמו שבארנו דבריו (אמנם עדיין יש לעיין מהא דאמרינן בתמורה דף י"א אמר מר תימכר לחייבי עולת וכו' והא קמייתא בהמה מחוסרת אבר וכו' ולכאורה אמאי אינו יכול למכור גם אותו האבר לפי דברינו הנ"ל) והשתא א"ש שיטת הרמב"ם דבקרבן אנשים שצריך סמיכה ואינו יכל להקריבו בטלה ההפרשה ויכול למכור ונ"ל דאפילו בחטאת ואשם שאינו בא בנדר ונדבה ג"כ שייך דברינו הנ"ל היינו דאם אינו יכול להקריבה בטלה ההפרשה ונשאר קדושת הגוף בלא הפרשה וזה אין לומר דבחטאת כיון שאינו בא בנדר ונדבה לא שייך קדושת הגוף בלא הפרשה ז"א דעיין בפרש"י נדרים (דף ו) הרי זה חטאת הרי זה אשם כתב שם שאם אמר הרי זה עלי חטאת ואשם אע"ג דלא היה מחוייב חטאת ואשם הואיל ואמר עלי דבריו קיימין מבואר מדברי רש"י דשייך קדושת חטאת אפילו דלא היה