עבודת לוי ז

כי קידש שכתב דגם לקדש העזרה בעינן שתי תודות וכו' ע"ש בתוס' והיינו כדי לקדש קדושת מחנה בעזרה ולזה בעינן שתי תודות כמו שכתב רש"י בערכין דף ל"ב דערי חומה קדשו בשתי תודות והיינו לקדושת מחנה דערי חומה קדושת מחנה ישראל הוי עליהו (ועיין במ' מכות דאמרינן דזר שאכל מעולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש אחד משום אוכל חוץ לקלעים ואחד משום אוכל חוץ לחומה והיינו משום דבעזרה נמי איתא קדושת מחנה) ועוד חדא קדושה הוי בעזרה היינו מחמת שהיא חצר אוהל מועד היינו מחמת שהיא סמוכה למקדש יותר מירושלים (ומש"ה היא נקראת מחנה שכינה) כמו באוהל מועד במדבר וקדושה זאת הוי מחמת עצמה ולא בעינן קידוש ב"ד כלל והשתא א"ש מה שהעירנו לעיל למה אוכלין קדשים בלשכות לפי פירש"י הנ"ל שלא נתקדשו ומה קדושה הוי בהם אבל לפ"ז א"ש כיון דהוי עלייהו קדושה מחמת שהן סמוכים למקדש והוי חצר אוהל מועד ושפיר אוכלין בהן קדשים אף שלא נתקדשו בקדושה שניה בב"ד וכו' ולפ"ז מבואר מהאי סוגיא דאוכלין קדשים במקום שאין שם אלא חדא קדושה דהתורה ריבתה מחצר אוהל מועד שאוכלין בלשכות ואף שאין בהם אלא חדא קדושה ולכן אין חייבין עליהם משום טומאה דלגבי טומאה ליכא ריבוי בקרא. והשתא י"ל דהרע"ב שכתב שם במעשר שני דחייבין על הלשכות משום טומאה וכתבנו דזה הוי נגד הסוגיא בזבחים כאן ולפ"ז א"ש דהרע"ב מפרש דע"כ רב דאמר במ' פסחים דאין אוכלין קדשים על הגגות והיינו כמו שבארנו לעיל דסבר דלאכילת קדשים בעינן שתי קדושות ולא סגי בקדושת הסמיכות לחוד פליג על האי גמרא דכאן דאוכלין קדשים בלשכות אף שאין עליהם אלא חדא קדושה (דהא אין חייבין עליהם משום טומאה מש"ה אלא דאכילה שאני שריבתה תורה מחצר אוהל מועד) ולרב ע"כ עלינו לומר דאכילה וטומאה הוי כהדדי ולתרוייהו בעינן שתי קדושות וסובר דהלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש נמי נתקדשו בב"ד וכו' כמו כל העזרה והוא כמו דאמרינן בתוספתא הנ"ל ובירושלמי דחייבים על הלשכות משום טומאה ועיין בתורת כהנים פרשה צ"ו דמבואר שם דמרבינן לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש שהן קדש מהא דבמקום קדש יאכל ולא כמו דמרבינן בזבחים שם מבחצר אוהל מועד יאכל והיינו דהתורת כהנים סבר דלשכות הוי מקום קדש כמו שער העזרה וי"ל דהתורת כהנים הוי כמו התוספתא והירושלמי הנ"ל דחייבין על הלשכות משום טומאה מבואר לפ"ז דרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים ובעינן לאכילת קדשים שתי קדושות כמו"כ גבי קדשי קדשים הנאכלים בעזרה נמי בעינן שתי קדושות וע"כ כיון דריבתה תורה באוכלין קדשים בלשכות ע"כ דהלשכות נמי נתקדשו כמו עזרה ולכן נמי חייבין על הלשכות משום טומאה כמו דאמרינן בתוספתא ובירושלמי ומרבינן לשכות כמו בתורת כהנים מהא דבמקום קדש יאכל והש"ס בפרק איזהו מקומן דמרבינן לשכות מבחצר אוהל מועד יאכל לענין אכילת קדשי קדשים **(ובירושלמי בפ"ב דשבועות אמרינן דוד זה מלך גד זה נביא ומה שפירש בקונט' שקידשה בשתי תודות ובשיר אינו כן דעזרה אינו מתקדשת אלא בשירי מנחה כדאיתא בשבועות (דף ט"ו). ונ"ל לומר דשיטת רש"י דעזרה בתרי זימני נתקדשה בתרי קידושין חדא קדושת מחנה כמו בירושלים היינו שנתקדשה בקדושת מחנה (שכינה) בשתי תודות לפי מה דמבואר בפירש"י ערכין (דף ל"ב) גבי ערי חומה בעינן שתי תודות היינו לקדושת מחנה שיש נמי בערי חומה בעינן קידוש שתי תודות מחמת קדושת מחנה ישראל שיש בה לפי מה דמבואר בר"ש בפ"ק דכלים עפ"י הספרי דיהושע קידש ערי חומה בקדושת מחנה ישראל ע"ש מבואר דלקידוש מחנה בעינן קידוש בשתי תודות כמו כן נמי לקדש עזרה בעינן קידוש בשתי תודות ושלמה קידש בשירי מנחה בשעת בנין הבית היינו שתהא חצר אוהל מועד לענין אכילת קדשים עיין בריטב"א שפירש דזה הוי לסמן המקום שעד כאן מותר באכילת קדשים והא דאמרינן בשבועות גבי קדושת עזרה כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה מקדשה אף עזרה נמי דבר הנאכל בה מקדשה היינו על קידוש שני שהיה בימי שלמה דזה לא שייך לומר דבימי דוד הוה קידוש מעליא דהא מבואר שם דבעינן קידוש בשעת הבנין דבימי דוד לא היה בנין אבל על קדושת מחנה שיש בעזרה י"ל דלא בעינן כל הנך תנאים עוד נ"ל לומר דדוד לא קידש אלא את הרצפה אבל לא את המחיצות דהא עדיין לא היה הבית בנוי לכן לא שייך קדושת מחיצות לענין מה דאמרינן במס' זבחים (דף קי"ט) בעולת במת יחיד שהכניסה לפנים דקלטוה מחיצות ע"ש אבל שלמה שקידש גם את המחיצות לענין שיהא קולטות ע"ש ושתי קדושות היו ושוב הגיע לידי ספר טהרת הקדש על מס')**