עבודת לוי עו

ובשפמו מכשיר משום שנתלשו ברצון אבל העולין בחוטמו ובזקנו אינן מכשירין מפני שלא נתלשו ברצון והיינו דבעינן דוקא שיתלשו ברצון ועיין עוד ברמב"ם הלכה ג' שכתב וז"ל משקין שנתלשו מן הקרקע שלא ברצון אינם מכשירין לפיכך אדם או כלים או פירות שנבללו במשקין ונתלשו שלא ברצון אף על פי שנגעו אוכלין באותן משקין ברצון לא הוכשרו שהרי אותן המים שלא לרצון נתלשו וכאילו הן עדיין בקרקע שאינן מכשירין היו המים שעל האדם והכלים והפירות תלושין ברצון ונגע בהם אוכלין לרצון הוכשרו ע"ש מבואר דשיטת הרמב"ם דמלבד דבעינן רצון שיגעו המים באוכלין לרצון עוד בעינן רצון שיתלשו המים מן הקרקע ברצון ואם נתלשו שלא לרצון הרי הן עדיין מחוברין דתלישה שלא לרצון לא משוויא להו תלושין והשתא שפיר כתב הרמב"ם דמים מחוברים אין מתטמאין אלא לרצון היינו שבלא רצון אינם נעשין תלושין אבל זה ודאי דשיטת הרמב"ם ג"כ דלא בעינן רצין מים טמאים לטמא אחרים וע"כ פירוש בלשון הרמב"ם שכתב דמים שבקרקע מטמאין ברצון היינו אם נגע טומאה במים שבקרקע ברצון חל שם משקה על המים ופעלה בהם נגיעת הטומאה אבל לא חלה הטומאה בפועל כ"ז שהמים בקרקע משום דבעינן משקה אשר ישתה בכל כלי כמו שבארנו גבי פחות מכשיעור באוכלין אולם המגע פעלה על המים שאח"כ כשיתלשו יהיו טמאין מחמת נגיעה זו והא דבעינן אח"כ רצון גבי שתה טהור או מילא בכלי טהור היינו דבעינן רצון שיהיו תלושין ויטמאו טומאת משקין מחמת שהן בכלל משקה אשר ישתה בכל כלי וא"ש שיטת הרמב"ם היינו דמים שבקרקע אינם מקבלין טומאה כ"ז שהן בקרקע אבל מקבלין מגע שרץ היינו מגע הטומאה בקרקע והטומאה חלה כשיתלשו וזהו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בריש מקואות על התוספתא שאין המים עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו ר"ל שאין המים מוכנים לקבל טומאה שבתלשה חלה הטומאה על המים וזהו שיטת הקרית ספר הנ"ל שכתב דשיטת הרמב"ם דמים שבקרקע אינם מקבלין טומאה היינו שאין הטומאה חלה בפועל אבל מגע שרץ ודאי מקבלין וגם א"ש מה שהקשה הקרבן אהרן על היש מפרשים בתו"כ מניין אם טמא יטהרנו ת"ל מקוה מים יהיה טהור היינו טהור מלטמא ועל זה הקשה הקרבן אהרן מהא דריש מקואות דקי"ל אין מים עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו ע"ש והקשינו מהרמב"ם בפט"ו דמבואר דמים שבקרקע מקבלין טומאה לרצון ע"ש ולפ"ז יש לומר דהקרבן אהרן מפרש דת"כ מיירי כגון באופן שהטומאה כבר חלה אמנם עדיין אין קושית הקרבן אהרן על היש מפרשים כ"כ דיש לומר דהיש מפרשים מיירי לטהר מגע הטומאה שקבלו בשעה שהיו מחוברין ועיין ברש"י פסחים י"ז דמבואר כהיש מפרשין ועיין בתוספתא (בפ"ז דפרה) והובא בר"ש (פ"ח דפרה מ"ז) דאיתא מקוה שיש בה ארבעים סאה מכוונות ירד וטבל לתוכו הוא טהור ומקוה טמא הרי זה אומר טהרני וטמאתיו ע"ש והיינו דכיון שאין במקוה אלא ארבעים סאה מכוונות כיון שטבל האדם הרי אין כאן ארבעים סאה עיין מקואות פ"ז מ"ו ורמב"ם פ"ח הלכה י"ב דמבואר שם מקוה שיש בה ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה אעפ"י שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני בטומאתו ע"ש וא"כ כיון שנפחתו מארבעים סאה מקבלין טומאה ופירוש טהרני וטמאתיו היינו האדם נטהר והמים נטמאו אח"כ א"כ מבואר דמים מקבלין טומאה אפילו כשהן בקרקע דאי לאו הכי גם האדם לא נטהר דמקוה ע"כ בקרקע בעינן ולא בכלי אמנם זה אינו דע"כ אין לפרש כן דא"כ יחזרו המים ויטמאו את האדם מיד בפרישתו מן המקוה ועיין בח"ס חלק יו"ד תשובה רי"ג שהביא הרמב"ן בפרשה שמיני בפירוש התורה שכתב דמים מחוברין אין מקבלין טומאה והעיר דע"כ עלינו לומר במקוה אינו מקבל טומאה דאי לאו הכי היאך הוא מטהר את הטמא הלא המים מתטמאין מהטובל וחוזרין ומטמאין את הטובל ע"ש דאם כן הוי חוקה יותר מפרה אדומה וע"ש שוב ראיתו בשו"ת מהר"י אסאד (חלק יו"ד סימן ר') שעמד ג"כ על התוספתא זו וכתב לפרש הא דמקוה טמא היינו פסול לטבילה משום דנחסר מארבעים סאה שנדבק לגוף האדם ע"ש שהביא מה שכתב הר"ש (בפ"ז דמקואות) גבי סגוס הטובל בו את הסגוס במקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונת והעלה מקצתו טהור ופירש הר"ש טהור היינו דהמקוה כשר לטבול בה ע"ש ולפ"ז אין שום ראיה מהתוספתא דמים שבקרקע מקבלין טומאה דשפיר יש לומר דאין מקבלין טומאה כיון דהתוספתא לא מיירי אלא מדין טבילה וכן ראיתי בפירוש הגר"א בתוספתא שפירש ג"כ דמקוה נפסלה מחמת שנחסר מארבעים סאה ולפ"ז אין שום ראיה דמים שבקרקע מקבלין טומאה אמנם יש לפרש הא דהמקוה טמא היינו אחר שטבל האדם נטמא המים משום שנחסר מארבעים סאה ושפיר מקבל טומאה ולא קשה הא היאך נטהר הטובל הא המים מטמאים אותו דיש לומר לפי מה שכתב הכ"מ (בפ"ו מהלכות אבות הטומאה) דאם נטמא אדם במקוה באיזה טומאה ופשט ידו לחוץ ונגע באיזה דבר נטמא וכתב שם הכ"מ הטעם דאין הטמא נטהר בטבילתו עד שיעלה מן המקוה ולפ"ז א"ש