עבודת לוי עד

וכו' ושם פליגי אמוראי דר"י ור"ל אמרי אע"ג שאין בו כזית מעיקרא ועיין בנועם ירושלמי שכתב שם דר"י ור"ל מיירי שהנגיעה היתה בשעה שלא היה בה כביצה ואח"כ תפח ונעשה כביצה דטמא ע"ש שרצה לפרש הירושלמי כהתוספתא בתורמס וכתב לפרש כהמל"מ מבואר דיש בטומאת אוכלין שני ענינים היינו הטומאה והמגע שרץ ופחות מכשיעור כיון דזה אינו חסרון בעצם שם אוכל אלא תנאי צדדי אף דאינו ראו לחול עליו הטומאה בפועל אבל עכ"פ ראוי הוא לקבל מגע שרץ ועיין בזבחים (דף ל"א ע"א) חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוי אמר רבא מנא אמינא לה דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה ראשון חלקן זה וזה שני הא חזר וערבן ראשון ע"ש ופירש"י אלמא דהדרי ומצטרפי ראשון שבזה ושבזה ומשני ר"ה התם איכא שיעורא הכא ליכא שיעורא ופירש"י וז"ל הכא איכא שיעורא מעיקרא שמו עליו ונחלק הלכך כשחזר וערבו שמו עליו אבל הכא מעיקרא לא היה בו כשיעור דהוי חצי ולא נקרא שמו עליו ע"ש א"כ מבואר דלרב המנונא שני חצאי ביצים לא מצטרפי אבל לרבא דלא סבר חילוק דרב המנונא משמע דאפילו אם הנגיעה היתה בשעה שלא היה בו כשיעור ואח"כ נעשה כשיעור שפיר מטמאה ע"ש ועתה לפי מה שבארנו יש לפרש דברי הרמב"ם באופן זה דהנה ב"מ פסחים (דף ט"ז) פליגי שם רב ושמואל אי משקין טמאין מן התורה דרב סבר דכן דכן ממש היינו דאין למשקין טומאה כל עיקר ושמואל סבר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש להן ע"ש דשמואל סבר יש טומאה למשקין מן התורה ומקשה הש"ס מהא דוכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ומשני מאי יטמא הכשר ומקשינן הא מרישא דקרא שמעינן ומתרץ חד בתלושין וחד במחוברין וצריכא דאי כתב במחוברין הוה אמינא דוקא מחוברין מכשיר אבל תלושין לא משום דמחוברין חשיבי אבל תלושין לא וכו' ע"ש והנה התוס' שם (דף ט"ז ד"ה חד) הקשו מהא דמבואר בת"כ דמחוברין אין מכשירין ע"ש שכתבו לתרץ בשם הריב"א דהא דמחוברין מכשירין היינו לאחר שהעלן מן הקרקע היינו לאחר שהעלה הפירות מן המים המחוברין והמים עוד על הפירות אז חל ההכשר לאחר שהעלן ע"ש וכן העיר הראב"ד בת"כ פרשה שמיני ע"ש ועיין בתוס' חולין (דף ל"א ע"ב ול"ה ע"ב) שכתבו דלשמואל דסבר טומאת משקין דאורייתא וליכא אלא חד קרא לענין הכשר א"כ לשמואל אינם מכשירין אלא דוקא מחוברין ולא תלושין ע"ש ולכאורה יש להבין כיון דאין ההכשר חל אלא דוקא אחר שהעלן הפירות מן המים המחוברין א"כ אז הן תלושין ולא מחוברין ואיך שייך לומר דאין מכשירין אלא מחוברין ולא תלושין לכן נלענ"ד דגבי הכשר יש שני ענינים חדא על המשקה איזה משקה מכשירי וחדא על חלות ההכשר ושיטת הריב"א דהא דאמרינן דמחוברין מכשירין זהו דין על המים שאין מכשירין אלא דוקא מחוברין דאז הן חשובין משקה יותר מתלושין והא דממעטינן דאין הכשר אלא דוקא בתלושין כמבואר בת"כ זהו דין חלות ההכשר היינו חלות ההכשר על הפירות בזה בעינן דוקא בתלוש מן הקרקע ולפי מה שבארנו לעיל דמים אין עליהם שם משקה מחמת עצמן ע"כ עלינו לומר דהא דמרבינן דמחוברין מכשירין היינו שנפלו המים לקרקע לאחר שחל עליהם שם משקה כגון שהיו בכלים קודם שנפלו לקרקע וחל עליהם שם משקה בשעה שהיו בכלים ואח"כ כשהן בקרקע לא חשיבי טפי ומכשירין ועוד יש לומר דמיירי אפילו כשהיו המים מתחלתן בקרקע וחל עליהם שם משקה בזה שנפלו הפירות לרצון ועיין בפירוש הראב"ד לת"כ שכתב ג"כ כמו שכתבנו לעיל דמיירי שנפלו המים לקרקע לרצון ועיין ב"מ מכשירין פ"ד דמבואר קופה שהיא מליאה פירות וכו' וכן צנון שבמערה נדה מדחתו והוא טהור העלתו מן המים כל שהוא טמא (ועיין רמב"ם פי"ב מהלכות טומאת אוכלין) מבואר דמים מחוברין ג"כ שם משקה עליהם כמו שבארנו דהא לענין הכשר דוקא מחוברין מכשירין ולא תלושין לשמואל כמו שכתבו התוס' בחולין הנ"ל והא דאין ההכשר חל עד לאחר שיתלשו זהו דין צדדי ולא חסרון בתורת משקה ועיין רמב"ם פי"ב מהלכות טומאת אוכלין שכתב וז"ל הנותן פירות לתוך המים ברצונו אם היו המים בתוך הקרקע אינם מכשירין כ"ז שהן במים הוציאן מן המים הוכשרו במים שעליהם או שעל ידיו שהרי ברצון נתלשו והא דאין ההכשר חל עד לאחר שיתלשו היינו משום דגלי קרא מהא דכל משקה אשר ישתה בכל כלי כמבואר בת"כ (פרשה שמיני ע"ש) ועיין רש"י חולין ט"ז ועיין צל"ח בפסחים שכתב לשיטת הרמב"ם דפסק כשמואל דטומאת משקין מדאורייתא ע"כ קרא דכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא מיירי בין לענין טומאה ובין לענין הכשר וכן מבואר מדברי הרמב"ם (בהלכות טומאת אוכלין פ"ב הלכה י"ד) שכתב וז"ל כל אוכל שנפסד ונסרח עד שאינו ראוי למאכל אדם וכו' וכן משקה שנסרח ונפסד ואינו ראוי לשתיית אדם אינו מקבל טומאה כדרך שאינו מכשיר שנאמר אשר ישתה בכל כלי ע"ש ועיין רמב"ם (פ"ז מהלכות אבות הטומאה) שכתב וז"ל דבר מפורש בתורה