עבודת לוי ע

דשינוי מעשה (וע"ש בתוס' י"ג ע"ב ד"ה אם ותוס' שבת נ"ב ע"א ותוס' ב"ב דף י"ט עב ע"ש ותוס' פסחים מ"ד) מבואר דכמו שיכולין לבטל כלי מטומאתו ע"י שינוי מעשה כמו כן שייך לבטל שם אוכל ע"י מעשה אמנם לשיטת התוס' בעינן דוקא שיעשה שינוי מעשה ולא סגי בלא שינוי מעשה (ובענין זה תמוהים מאד דברי הט"ז באו"ח קנ"ז שכתב בזה"ל דלא חילקו בזה לומר דמעשה מבטל מעשה אלא לענין כלים דטומאה שירדה ע"י מעשה שעשה כלי בזה אמרו דשינוי מעשה שנעשה באותה כלי מהני כמבואר דבר זה בסוף פרק כ"ה דכלים אבל בטומאת אוכלין ומשקין לא שייך לומר דאין יוצא מטומאתו הראשונה אלא א"כ נפסל מאכילת כלב אבל לעשות ע"י האוכל למשקה לא נשמע וזה תמה דהא מצינו גבי כופת שאור שיחדה לישיבה דיכולין לעשות מאוכל אפילו כלי ע"י שינוי מעשה לפי שיטת התוס' וכן בכל הנך דוכתי כתבו התוס' דמועיל שינוי מעשה באוכלין ועיין סוכה י"ג וי"ד וע"ש בכל הנך דוכתי מ"ש התוס' ודברי הט"ז צע"ג). ועיין בחולין קכ"ט דאמרינן בית שסיככו בזרעים טיהרו והיינו משום דכיון דבטלינהו למחובר נפקע שם אוכל מהם ונטהרו מטומאתן ועיין בתוס' סוכה דמבואר לחד לישנא דאפילו שינוי מעשה לא בעינן וכמו כן יש לומר לענין השקה במים דמיד שנתחברו למקוה או למעין נעשה מחובר לקרקע כמותו ונפקע שם משקה מהם אפילו באופן שלא נתערבו להיות כאחד אולם בזה יש חילוק בין השקה שנתערבו המים הטמאין במקוה לגמרי ונעשו לאחדים ונפקע במציאות שם משקה מן המים ופנים חדשות באו לכאן שנתבטלו לגמרי לגבי המקוה או המעין בזה אפילו אם נפלו ממילא שלא ע"י אדם נמי נטהרו מטומאתן כמו זריעה דלא בעינן שתעשה ע"י אדם ואטו אם נפלו שלא ע"י אדם חיטין טמאין לקרקע ונשרשו לא נפקע הטומאה מהן אבל בהשקה באופן שהמים הטמאים לא נתערבו לגמרי דלבטלי להמקוה או להמעין להיות כמי מקוה אלא שנטהרו משום שינוי מעשה באוכלין בזה יש לומר דשיטת הרמב"ם דבעינן דוקא ע"י אדם וכמו בית שסיככו בזרעים דנטהרו הזרעים מפני שנעשו כמחוברים כמו קרקע ונפקע שם אוכל מהן אפילו בלא שינוי אלא דהא לחוד שסיכך הבית וזהו ע"י מעשה כמו כן נמי אדם ששפך מים לתוך המקוה או מעין נטהרו משום זה כמו בית שסיככו בזרעים דנטהרו והשתא א"ש דלכן שפיר פסק הרמב"ם גבי חבית שנפל לים הגדול דלא מהני השקה משום דאף דהרמב"ם סבר דהשקה סגי בחיבור לבד ולא בעינן שיתערבו לגמרי אולם כיון דהים הגדול אין מימיו מתערבין עם שאר מים כמו שכתבו הראשונים ולכן בעינן דוקא שיבאו המים ע"י אדם אז מהני השקה אבל כאן כיון דמיירי שנפלה החבית מעצמה שלא ע"י אדם דהא איתא בגמרא חבית שנפלה לים הגדול בזה לא מהני כמו שבארנו. ובזה ישבתי מה שהקשה עלי ידידי הרב הג' מוהר"ר בנימין פערסקי שליט"א אב"ד דקרעטינגא על מה שפירשתי בדברי הריטב"א הנ"ל דלכן לא מהני השקה משום דסבר דענין השקה הוי שיתבטלו המים הטמאים לגמרי למקוה או למעין אבל אם עומד בפני עצמו לא מהני השקה והקשה מהא דאמרינן בנדה [דף י"ז] גבי שלג נטמא מקצתו לא נטמא כולו נטהר מקצתו נטהר כולו יעיין בר"ש בפ"ג דטהרות שכתב הטעם משום השקה ולפי דברי קשה איך שייך השקה על שלג כיון דאינו מתערב עם המים אמנם שפיר יש לומר דמיירי כגון שנעשה ההשקה ע"י אדם ושפיר מהני אפילו באופן שאינו מתערב עם המים לגמרי כמו שבארנו דהוינ כמו בית שסיככו בזרעים דנטהרו וכן מהני ג"כ גבי שתה מים טמאים השקה למים שבגוף משום כיון דאין הגוף חוצץ כלל דהיינו רביתיה והאדם טובל את עצמו שפיר יש לומר דהמים נעשו מחוברין למקוה ונטהרו ע"י האדם הטובל כמו שבארנו והא דמבואר בתוספתא בפ"ק דמקואות שהבאתי לעיל גבי מי תמציות דמבואר דשייך השקה אפילו בנפלו מעצמן שלא ע"י אדם יש לומר דשם מיירי באופן שמתערבין המים הטמאין עמהם ונעשו כאחד ע"ש והנה ראיתי במפרשים שהעירו אמאי לא מהני השקה במים פחות מארבעים סאה ולמה בעינן דוקא מ' סאה אולם יש לומר לפי מה שנבאר לקמן בסימן י"א דאפילו מים שבקרקע אף דאינם מקבלין טומאה אפ"ה שם משקה עליהם והא דאינם מקבלין טומאה זהו מחמת סיבה צדדית ואין זה חסרון בעצם לומר שאין עליהם שם משקה אלא יש לומר דשייך שפיר שם משקה אפילו במחובר כאשר נבאר ולכן לא שייך לומר דלפקע שם משקה מהמים הטמאין משום שנתחברו למים שבקרקע שאין בהם מ' סאה אבל ביש בהן מ' סאה כיון שהתורה גלתה לן מקוה מים יהי' טהור כמבואר בת"כ לפי פירוש הקרבן אהרון בשם היש אומרים ועיין ב"מ מכשירין (פרק ב') דאמרינן שם מי שפיכות אם נתערבו במי גשמים הולכין אחר הרוב ואם רוב מי גשמים בטלה שם משקה מהם וטהורין ואם רוב מי שפיכות טמא וע"ש ברמב"ם שכתב דמיירי בין בקרקע בין בכלים ע"ש ועיין ב"מ זבחים (דף כ.) דמבואר שם גבי