עבודת לוי סט

מקוה מים ומעין יהיה טהור אין לי אלא מעין את המקוה מקוה את המעין מקוה את הבור בור את הבור בור את המקוה מניין ת"ל מעין יהי' טהור ומקוה יהי' טהור ובור יהי' טהור עכ"ל הת"כ ובארתי במקום אחר דמכאן י"ל דילפי כל הנך שיטות דסברי דהא דמהני עירוב מקואות הוי דוקא כ"ז שהן מחוברין אבל בנפסק החיבור חוזר הפסול לכמו שהיה (ועיין ברבינו ירוחם שכתב דנסתפקו בזה המפרשים) ולכאורה אם נאמר דהשקה מהני במקוה אמאי בנפסק החיבור נשאר השאוב בפסולו כמו שהיה אלא דע"כ לאו מטעם השקה קאתינן עלה אלא משום דכל המחובר למקוה הרי הוא כמקוה וזה לא מהני אלא כ"ז שהן מחוברין אבל לא בנפסק החיבור והנה שיטת הרמב"ם משמע ג"כ דלא מהני אלא דוקא כ"ז שמחוברין אבל בנפסק החיבור חוזר הפסול לכמו שהיה קודם לכן ולא מטהרו לגמרי וכן כתב הכ"מ להדיא בפ"ו מהלכות מקואות ע"ש דכתב הרמב"ם גבי שלשה מקואות זה בצד זה בכל אחד מהם כ' סאה מכוונת ואחד שאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו ונערמו המים מכולם ונתערבו מלמעלה המקואות כשרים והטובלין טהורין וכו' ועל זה כתב הכ"מ וז"ל ומדקדוק דברי רבינו נראה שהוא סובר דהא דקתני המקואות טהורין היינו לומר שלא נפסלו בתערובת השאוב אבל השאוב בפסולו עומד וכן מבואר מדברי הכ"מ (בפכ"ב מהלכות שבת) שכתב על הרמב"ם דהא דשתי מטהרות זו על גב זו נוטל את הפקק מבנתים ומשיקן ומחזיר את הפקק למקומו מפני שאינו בא לידי סחיטה שהרי דעתו שיצא המים ועל זה כתב הכ"מ ונ"ל דברישא שכוונתו להשיק שתי מטהרות אלו כשמחזיר את הפקק למקומו אין לחוש שידחוק הפקק בנקב דאדרבה מחזירו בענין שלא ימלא כל הנקב דאם כן תפסק השקתו והיינו כמו שבארתי ועיין בר"ש בפרק ח' דמקואות משנה א' שכתב גם כן דאין השקה מועלת אלא דוקא כ"ז שמחובר אבל בנפסק אין מועיל השקה ע"ש וכן נ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא בתוספתא דמקואות פ"ק גבא שאין בו ארבעים סאה נפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין טמאים פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהם לידים ופסולין לקוות עליהם ירדו גשמים רבי ושטפו כדברי ב"ש וכדברי ב"ה רבו אע"פ שלא שטפו וכו' וכדברי ר"ש שטפו אעפ"י שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהם לידים ופסולין לקוות עליה עד שיצא מלואו ועוד וכו' הובא בר"ש בפ"ק דמקואות מבואר דשאני בין השקה דמים להשקה דפסול שאובין דהא כאן דירדו כ"כ גשמים עד שנטהרו המים הטמאים מטומאתן ונטהרו לחלה ולתרומה מ"מ פסולין לקוות עליהם לטבילה ע"ש (ובמ"א תירצתי עפ"ז קושית הרא"ש בפרק מרובה על הרמב"ם דהא דנטל סאה ונתן סאה ואכ"מ) ועתה נשוב לתרץ הקושיא על הרמב"ם דהא דחבית שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אמאי לא מהני השקה אמנם לפי מה שכתבנו לפרש דענין השקה הוי מה שנפקע שם משקה מן המים בזה שנתחבר להמקוה או להמעין ונעשה לאחדים בזה נפקע שם משקה מן המים ונטהרו כיון דנעשה כאחת עם המקוה או המעין הוי כמו שנעשה מחובר לקרקע וממילא נפקע הטומאה דאין שם טומאה על מחובר לקרקע כמו שמבואר בת"כ גבי אוכלין שאין עליהם טומאה במחובר (והא דלא מהני השקה על שאר משקין היינו משום דשאר משקין אין שייך עליהם לומר דנעשו חטיבא אחת עם מעין או עם מקוה כיון דהן שני מינים נפרדים לא שייך לומר שנעשו אחת עם מי מקוה וגדולה מזו כתב הרא"ה (הובא בריטב"א מכות דף ד' ובש"מ ביצה י"ז) דלא מהני השקה אפילו במים גופא בשני מיני מים ע"ש ויש להאריך בדבריו וכן כתב הרא"ש בפירושו למקואות פרק י' גבי מחלוקת ב"ש וב"ה גבי חמין וצונן כיון דעיקר השקה הוי בזה דבטלי הטמאים אגב המקוה או המעין וכיון דהוי שני מינים לא שייך זה ע"ש. אולם כ"ז שייך דוקא אי אמרינן דהשקה הוי באופן שמתערבים מים הטמאים עם מי המקוה או המעין שייך לומר דהטמאין בטלו אגב המקוה ונעשו כגוף אחת עם מי המקוה וממילא נפקעה מהמים שם משקה ונטהרו משום דנעשו כמי המקוה עצמה או מי המעין שהן טהורין אבל לשיטות הרמב"ם ושאר ראשונים דמפרשי הא דבלע מים טמאין וטבל והקיאם נטהרו משום השקה הרי דבהשקה לא בעינן שיתערבו הטמאים בטהורין לגמרי א"כ איך שייך לומר דטהרתן הוי מחמת שנעשו כמחובר כיון דהן בפני עצמן ואין מתערבין להיות כאחת אמנם נ"ל דאפילו בכי ה"ג ג"כ שייך לומר דנפקע שם משקה מן המים בזה אפילו אם לא נתערבו לגמרי להיות גוף אחד אלא שנגעו במי המקוה או המעין ג"כ נפקע הטומאה והוא כמו דמצינו בכמה דוכתי בש"ס ועיין חולין קכ"ט ופסחים דף מ"ה) גבי קופת שאור שיחדה לישיבה בטלה היינו דנפקע שם אוכל ממנה ונעשה כלי ועיין בשבת דף נ"ב דמבואר שם גבי כלים דאפילו לאחר שנטמאו נפקע טומאתן בשינוי מעשה דפריך שם הש"ס על הא דמשני כגון שריתכן כיון דריתכן עבד בהו שינוי מעשה ופרחה לה טומאתן דתנן כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה ע"ש ועיין בסוכה י"ד דהש"ס מדמה אוכלין ג"כ לכלים בהא