עבודת לוי סז

שם בפירוש המשנה שכתבו דה"ט דמהני השקה למים שבגוף משום דהיינו רביתיה כיון שגוף צריך להמים לשתות אין הגוף חוצץ והגוף נוגע בהמים שבתוכו ובמי מקוה לכן מהני השקה אבל עכ"ז לא שייך לומר דבטלי מים שבגוף למי מקוה ונעשים לגוש אחד דהא הגוף מפסיק אף דאינו חוצץ וע"כ מוכח מזה דבהשקה לא בעינן שיתבטלו המים הטמאים להמקוה ואפילו באין מתערבין המים אינו באלו לגמרי ג"כ שייך השקה ונ"ל דלהריטב"א בשם הר"מ ע"כ לא מהני השקה אלא דוקא היכא שמתערבין ונעשו לאחדים מים הטמאים עם המקוה אבל במקום שאין יכולין להתערב לא שייך השקה ועצם ענין השקה הוי שהמים הטמאין מתבטלים לגבי הטהורין ונפקע שם משקה מהם במה שנעשו מקוה או מעין דמעין ומקוה אינם מקבלין טומאה משום שאין שם משקה עליהם דמעין או מקוה כ"ז שהן מחוברין לקרקע אין עליהם שם משקה (ועיין בת"כ פרשה שמיני ומניין אם טמא יטהרנו ובקרבן אהרן שם פירש דהת"כ מיירי לענין המשכה גבי מקוה שאין בה מ' סאה דממשיכה דרך קרקע למקוה שיש בה מ' סאה ויה' מטהר וכן שנינו בפ"ו דמקואות מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב עוד כתב הקרבן אהרן ואית דמפרשי מניין אם טמא יטהרנו דאית להו דמקוה שאין בה ארבעים סאה מקבל טומאה וה"ק מניין שאם היה המקוה טמא יטהרנו ע"י השקה וזה טעות דקיי"ל בריש מקואות אין המים עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו עכ"ל הקרבן אהרן ועיין בשו"ת הרא"ש (כלל ל"א) שהביא ג"כ הת"כ וכתב לפרש ג"כ כמו שכתב הקרבן אהרן דמיירי לענין המשכה מקוה חסרה למקוה שלמה להכשירו לטבול בתוכה ע"ש אולם באמת יש לתרץ גם האית דמפרשי שהביא הקרבן אהרן לפי שיטת הרמב"ם (בפט"ו מהלכות טומאות אוכלין) דאפילו מים מחוברין ג"כ מקבלין טומאה ברצון ועוד נבאר בזה ולא תקשה על הריטב"א מהא דשתה מים טמאים טבל והקיאן דטהורין דיש לומר דהריטב"א לא יפרש המשנה כמו שפירשו הרמב"ם והר"ש דטהורין מטעם השקה אלא דטהורין מטעם אחר כמו שיטת הראב"ד בפ"י מהלכות טומאת אוכלין דמבואר שם מדבריו דטהורין מחמת דהמים ששתה נתבטלו בתוך גופו ופקע טומאתן ע"ש דהרמב"ם שם כתב שתה מים טמאים והקיאן הרי אלו טמאין מפני שלא טהרו ביציאתן (בלא טבל) ובטבל טהורין ועל זה כתב הראב"ד דגרסינן מפני שנטמאו ביציאתן א"א והוא ששתה רביעית שנטמא האיש בשתייתן ועכשיו ביציאתן הוא מטמא אותן אף על פי שנטלה טומאתן בהיותם בתוך מעיו עכ"ל מבואר דלשיטת הראב"ד הוי הטעם מפני שנטהרו בתוך הגוף ולפי זה אין סתירה לדברי הריטב"א אכן לפי שיטת הר"ש והרמב"ם דמפרשים דנטהרו מטעם השקה עלינו לומר דפליגי על הריטב"א וסברי בענין השקה לא בעינן כלל שיתבטלו הטמאים למקוה לגמרי אלא דמים שנתחברו נטהרו ולא בעינן שיעשו גוש אחד ולכן שפיר שייך השקה אפילו על מים שבגוף והנה זה אין להקשות על הריטב"א איך מהני השקה בכלי הא אינו מתערב ודמי לשלשה לוגין שנפלו בים הגדול דשאני התם גבי כלי מנוקב דכיון דבמקום הנקב נעשו גוש אחד אולם לפי שיטת הראב"ד דהטעם דנטהרו המים הוי משום שהן בטלין להגוף ונפקע טומאתן ולא משום השקה תיקשה אמאי לא מהני זה ג"כ גבי שאר משקין בשלמא אי טעמא משום השקה א"ש דגבי שאר משקין לא שייך השקה אבל לפי טעם הראב"ד תקשה אמאי גם שאר משקין נמי לא נטהרו ויש לומר עפ"י הדחק דשאני שאר משקין דיש עליהם שם משקה יותר ממים (ועיין תוס' ב"ב דף צ"ז דרבינו שמואל מפרש דמים אינו מכשיר אלא דוקא בניחא לו אבל שאר משקין מכשירין אפילו בלא ניחא ע"ש) ולפי"ז א"ש די"ל דשאר משקין לא נפקע מהם שם משקה בתוך הגוף כיון דהן משקה יותר חשובין אלא דוקא מים נפקע מהם שם משקה בגוף ונ"ל ראי' לשיטת הראב"ד דע"כ הטעם דנטהרו המים לאו משום השקה מהא דמבואר בתוספתא [בפרק ב' דטבול יום] חומר במים שאין במשקים ובמשקים שאין במים שהמים נעשין אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים ופוסלין את המקוה בשלשה לוגין ואת הגוף בשלשה לוגין מה שאין כן במשקין חומר במשקין שהמשקין אין להם טהרה מטומאתן ואין להם טהרה בגוף ופוסלין את המקוה בשינוי מראה מה שאין כן במים והובא תוספתא זו בר"ש פ"ב דטבול יום ע"ש ופירש שם יש להם טהרה היינו השקה וטהורין בגוף כגון בשתה מים טמאין והקיאן דטהורין הרי מבואר להדיא דהטעם דשתה מים טמאין וטבל דנטהרו לאו מטעם השקה הוי אלא מטעם דנטהרו בגוף דאי לאו הכי אמאי חלקינהו לתרתי אין להם טהרה מטומאתן דהיינו השקה ואין להם טהרה בגוף הא היינו הך וע"כ הא דנטהרו בגוף לאו משום השקה הוי אלא כשיטת הראב"ד וא"ש דברי הריטב"א והשתא א"ש הקושיא שהקשינו בריש דברינו בהא דזבה שירדה לטבול אמאי לא מהני השקה על המי רגלים דלפי מה שבארנו דלשיטת הריטב"א דהשקה הוי דוקא באופן שמתערבין מים הטמאים לגבי הטהורין לגמרי ונעשו גוש אחד וחזרו המים לטבען ולמקורן ולא סגי בחיבור לבד א"ש דלא מהני השקה על מי רגלים