עבודת לוי סה

צאן הקדש טעמא דכתב רחמנא צאנך הא לאו הכי הוי אמינא קדשים חייבין בראשית הגז הא לאו בני גיזה נינהו דכתיב ולא תגוז בכור צאנך וכו' הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית וכו' סד"א הואיל ומדאורייתא בני גיזה היכא דגזז ליה ליתיב ליה והא קדיש לה סד"א לפריק וליתיב ליה והא בעי העמדה והערכה וכו' ושם בתוס' הקשו מה שייך העמדה והערכה בגיזה הא הוי כמקדיש עצים ואבנים וי"ל כיון שהיה מתחלה מחובר בבהמה שהיא בת העמדה צריך העמדה והערכה ע"ש ולפי"ז נ"ל דכ"ז שייך דוקא בגיזה אבל בחלב דכ"ז שהחלב בגוף הבהמה אין שם חלב עליו אלא דהוי כגוף הבהמה ממש כבשרה עיין בחולין (ק"ט) דמבואר דכחל מותר ועיין (דף קי"ב) דממעטינן דחלב שחוטה אין שם עליו אלא דלאחר שפירש חל עליו שם חלב ופנים חדשות באו לכאן ממילא לא דמי לגיזה דהוי כמו אבר הבהמה ושפיר הוי בהעמדה והערכה כמו הבהמה אבל גבי חלב לא ש"ל כמו שכתבו התוס' כיון דמתחלה היתה מחובר בבהמה הוי כגופה דזה החלב כמו שהיא עתה לאחר שפירשה מן הבהמה לא היתה מחובר בבהמה כיון דפנים חדשות באו לכאן ולא דמי לגיזה דזה הגיזה כמו שהיא עתה היתה מחובר בבהמה אבל בשעת חיבורה בבהמה אין זה חלב ולפ"ז י"ל דלא בעינן העמדה והערכה דהוי כמקדיש עצים בעלמא ולכן אין שום ראיה מהא דלא מקשה הש"ס במעילה גבי חמורה מועלין בחלבה כמו בירושלמי דמעשר שני (פ"ג) דמקשינן וחלב לאו כמתה כיון דבעינן העמדה והערכה די"ל דשיטת הש"ס דילן דלא בעינן העמדה והערכה על חלב אמנם באמת דוחק לחלק בין חלב לגיזה אבל באופן אחר נ"ל לומר דאין שום ראיה מהא דחמורה מועלין בה ובחלבה דבקדשי בדק הבית לא שייך קדשים שמתו והוא דהרמב"ם (בפ"י מהלכות בכורים) כתב דראשית הגז אינו נוהג במוקדשין כיצד הרי שהקדיש בהמות לבדק הבית וגזזן יכול יהי' חייב לפדות וליתן לכהן וכו' ת"ל צאנך ע"ש והקשה הכ"מ בשם מהר"י קורקוס ז"ל כיון דהרמב"ם פסק דקדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה איך שייך פדיון על הגיזה והא בעינן העמדה והערכה כמבואר בגמרא שם וזה תמה לכן נ"ל דשיטת הרמב"ם הוי דגיזה אינה בהעמדה והערכה דהוי כמו מקדיש עצים ואבנים כמו שכתבו התוס' בקושיתם והרמב"ם לא ס"ל כתירץ התוס' וכמו כן ג"כ חלב נמי לא בעי העמדה והערכה והרמב"ם מפרש דלכן חמורה מועלין בחלבה משום דהוה בר פדיון ולכן שפיר לא הקשה הש"ס במעילה שם קושית הירושלמי (דמעשר שני פ"ג) משום דשיטת הש"ם דילן דלא כהירושלמי בזה היינו דהש"ס דילן במעילה סבר דלא בעי העמדה והערכה והרמב"ם מפרש דפליגי הש"ס דמעילה עם הגמרא דחולין ושיטת הש"ס בחולין הוי כהירושלמי דמעשר שני והרמב"ם סמך על הש"ס במעילה וא"ש ממילא דאין כ"כ הכרח כדברי האור שמח דהש"ס דמעילה סבר דלא שייך קדשים שמתו בקדשי בדק הבית. אמנם נ"ל להביא ראי' מהש"ס דחולין שם דמקשינן מוקדשין לאו דידיה ומשנינן דפריק לה ועל זה הקשה הש"ס הא בעי העמדה והערכה ומאי קושיא אדרבה כיון דבעי העמדה והערכה ולאו בר פדיון ממילא דהוי קדשים שמתו והוי של בעלים ולא קשה תו קושית הש"ס מוקדשין לאו דידיה אלא ע"כ כמו שבארנו דבקדשי בדק הבית לא שייך קדשים שמתו וכן יש להעיר עוד מכמה סוגיות אמנם כבר כתבו בזה בספרי אחרונים האור שמח שם וכן הנועם ירושלמי בפירושו לירושלמי במ' פאה ע"ש שכתב דלא כדברינו מסוגיא דפסחים דף כ"ט גבי חמץ של הקדש (ויש להעיר עליו ואכ"מ) שוב ראיתי בספר מנחת ברוך להגאון אב"ד דקרינק שכתב להסתפק אי שייך מעילה בקדשי בדק הבית שאינם בני פדיה משום העמדה והערכה וכתב לדבר פשוט דלא שייך בקדשי בדק הבית קדשים שמתו והביא להגאון בעמק יהושע שכתב דגם בקדשי בדק הבית שייך קדשים שמתו והשיג עליו והביא ג"כ ראיה זו ע"ש בסי' פ"ו. אמנם יש סתירה לדברינו מהא דערכין (דף ה) גבי קדשי עכו"ם אמר רב חסדא אמר אבימיא וערכו נגנז ומקשה הש"ס אלא מעתה לא ימעלו בו דתנן חמש חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלך לא נהנין ולא מועלין אלמה תניא במד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהם וכו' מבואר דבקדשי בדק הבית נמי שייך קדשים שמתו ולכאורה יש לומר דכאן כיון דמעולם לא נכנסה לרשות הקדש דהא עיקר ההקדש מתחלה היה לגניזה ולא חלה עליה קדושה אלא לגניזה בזה שייך קדשים שמתו כיון דלא היה על זה רשות הקדש ולא נכנסה לגזא דרחמנא אמנם יש לעיין מהא דמדמי הש"ס קדשי בדק הבית לקדשי מזבח דחטאות המתות וכו' ויש לעיין בזה וצ"ע ועיין באור שמח הלכות מעילה מש"כ בזה ויש להאריך בזה טובא ואכ"מ והנה כל מה שכתבנו דבקדשו בדק לא אמרינן קדשים הוי דוקא כל היכא דבעצם הדבר