עבודת לוי סד

כדברינו דהא פסק דבכור אין מוכרין אותו תם וגם לא ס"ל לחלוק בין בהמה ועוף כמו שבארנו ובמקום אחר ביארנו שיטת הרמב"ם בענין אתנן עיין לקמן). ועיין ברמב"ם (בפ"ב מהלכות מעילה) שכתב שם דלכן אין מועלים בהקדיש תורים שלא הגיע זמנם משום דהוה כחטאות המתות ובגמרא לא נזכר זה ולפי דברינו דהרמב"ם לא פסק כהסוגיא דמעילה שם דסמך על הת"כ הנ"ל א"ש. והנה הרמב"ם כתב (בפ"ה מהלכות מעילה) המקדיש תרנגולת למזבח מועלין בה ובביצתה וכו' הקדיש תורים למזבח לבדק הבית מועלין בהן ובביצתן כמו שביארנו וקשה כיון דהרמב"ם פסק דגם קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה וכתב (בפ"ה מהלכות איסורי מזבח) דלעוף אין פדיון משום שאינו בהעמדה והערכה וביארנו דה"ה עוף בדק הבית ג"כ אין פדיון א"כ הוי כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה ואיך כתב הרמב"ם דמועלין בהן ולכן נ"ל דשיטת הרמב"ם דע"כ לא אמרינן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה אלא דוקא בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית לא' שייך לומר קדשים שמתו ואפילו באינו בר פדיון נמי מועלין דבקדשי מזבח מועלין משום דהוו קדשי ד' לכן כיון דאינו ראוי להקרבה אינו עוד קדשי ד' ונפקע קדושתן כמ"ש התוס' במעילה (דף ג') דכיון שהולכין לאיבוד לא איקרי עוד קדשי ד' ע"ש וכן כתבו התוס' שם (דף י') דה"ט שאין מועלין בחטאות המתות כיון דאזלי לאיבוד לא קרינא בהו מקדשי ד' אבל בקדשי בדק הבית דהמעילה לאו משום קדשי ד' אלא משום דהוי ממון הקדש ונכסי גבוה ולכן אפילו באינו בר פדיון ג"כ נפקע קדושתן ואטו בנכסי הדיוט כה"ג אם אינו יכול למוכרן יהיו הפקר ואפילו באיסורי הנאה כתבו הרבה ראשונים דהוי של בעלים לכן שפיר לא נפקע רשות הקדש מהן ולא דמי לקדשי מזבח ומה שבארנו לעיל דגם בקדושת מזבח נמי יש בה קדושת דמים אין ענין לכאן דקדושת דמים שיש בקדושת מזבח אינו ענין נפרד מקדושת הגוף אלא מסתעף מקדושת הגוף משום שחל עליה רשות הקדש להקרבה או היא עצמה או דמיה כגון במקדיש נקבה לעולה וכ"ז שהיא עצמה ראויה להקרבה או דמיה הוי בכלל קדשי ד' אבל באינו ראויה לא היא ולא דמיה אז נפקע ממנה קדשי ד' ויצאו מידי מעילה כיון דהמעילה הוי משום קדשי ד' אבל בקדשי בדק הבית הוי המעילה משום דהוי נכסי הקדש ולכן אפילו אינו בר פדיון משום העמדה והערכה אינו נפקע הקדושה ממנה וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב (בפ"ג מהלכות מעילה) וז"ל קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה ומשמע דוקא קדשי מזבח אבל לא קדשי בדק הבית אמנם מדברי הכ"מ שם שהעיר בזה למה נקט דוקא קדשי מזבח מבואר דלא ס"ל לחלק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית אולם ראיתי דהבה"ז שם כבר הקשה על הכ"מ מסוגיא דמעילה (דף הע דאמר עולא אמר ר"י קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה במאי אילימא בקדשי בדק הבית אפילו כי מתו נמי לא יהא אלא דמקדיש אשפה לבדק הבית לאו אית בה מעילה אלא בקדשי מזבח וכו' הרי מבואר דסוגיא זו סברה דלא שייך קדשים שמתו בקדשי בדק הבית ומכאן הוכיח הבה"ז דבקדשי בדק הבית לא שייך קדשים שמתו ועיין בקרן אורה במעילה שם שהשיג על הבה"ז דאין שום הוכחה מסוגיא דהא הרמב"ם פסק דגם קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה ואם מתו יקברו וא"כ פשיטא דלית בהו מעילה וכמו שכתבו התוס' שם וזה אין לומר כמו שכתב התוס' דמיירי דהעמידו מחיים וכו' דזה אינו דהא הרמב"ם בהלכות ערכין כתב דבעינן גם הפדיה מחיים וכמ"ש התוס' בריש פרק ראשית הגז ועיין במל"מ בהלכות ערכין שם ומסיק שם הקרן אורה דבדוקא נקט הרמב"ם קדשי מזבח שמתו דלית בהו מעילה מן התורה אבל מדרבנן אסור אבל בקדשי בדק הבית אפילו איסור דרבנן ג"כ ליכא בהו כיון שאין להם פדיון אמנם זה אינו לפי מה שבארנו דבקדשי בדק אינו מגרע זכות ההקדש משום שאין לה פדיון ועיין באור שמח בהלכות מעילה שכתב ג"כ דשיטת הרמב"ם דבקדשי בדק הבית לא שייך קדשים שמתו ע"ש שהאריך בזה הרבה ותירץ שם קושית התוס' במעילה ע"ש שהביא הא דאמרינן במעילה (דף י"ב) דאמרינן שם חמורה מועלין בה ובחלבה ע"ש ובירושלמי פ"ג דמעשר שני דמקשינן שם וחלב לאו כמתה וכל שאין לה פדיון אין מועלין בו ע"ש וכתב דהוי פלוגתא דירושלמי וש"ס דילן דבש"ס דילן לא מקשינן על הא דחמורה מועלין בה ובחלבה אף שאין לה פדיון והיינו דס"ל דבקדשי בדק הבית אפילו באין בו פדיון ג"כ לא נפקע הקדושה ממנו אבל הירושלמי לא ס"ל כן אלא דכל היכא שאינו בר פדיון אינו במעילה ע"ש ובמ"א ביארתי בענין זה באריכות יותר (עיין בסמנים הבאים) וכתבתי דיש לומר דאין ראיה מהא דחמורה מועלים בה ובחלבה דבקדשי בדק הבית לא אמרינן קדשים שמתו מהא דלא הקשה הש"ס דילן כמו הירושלמי וחלב לאו כמתה כמו שכתב באור שמח והוא לפי מה שהקשו התוס' בחולין (דף קל"ה) גבי הא דאמרינן שם ראשית הגז אינו נוהג במוקדשים ומקשינן שם בגמרא מוקדשין מאי טעמא אמר קרא צאנך ולא