עבודת לוי סג

בחוקותי ילפינן דאין לעוף פדיון כמבואר בת"כ שם וכתב לתרץ דהאי קרא בעינן להיכי שהפריש עוף והעני שאין פודין אותה ע"ש וזה צ"ע כיון דאין שייך פדיון בעוף מה"ת לומר דאם העני יהיה פודין אותה ועיין בת"כ פרשה ויקרא (סוף פרק י"ז) וגם בתוספות עזרה שם הקשה קושיא זו למה לן תרי קראי דאין פדיון לעוף ע"ש ולכן נ"ל דהנך תרי ברייתות דת"כ פליגי היינו דלהך ברייתא דפרשה בחוקותי דיליף דאין לעוף פדיון מהא דוהעמיד את הבהמה לפני הכהן הוי הטעם דאין לעוף פדיון משום העמדה והערכה והיינו כשיטת הרמב"ם אבל הברייתא דפרשה ויקרא דדריש דאין לעוף פדיון מהא דוהביא אותם אל הכהן היינו כיון דגלי לן קרא שיביא אותם כמו שהן אל הכהן להקרבה יש לפרש דהטעם דאין לעוף פדיון הוי כמו שבארנו משום דחל תיכף קדושת קרבן ולכן לא שייך פדיון היינו כיון דגלי לן קרא דיביא אותם אל הכהן כמו שהן להקרבה היינו שחל עליהם הכשר הקרבה תיכף כמו שהן וממילא איו לעוף פדיון דל"ש פדיון על קדושת קרבן ולכן יש לומר דמה שבארנו לעיל בסוגיא דמעילה גבי תורים שלא הגיע זמנם שם זה הוי לפי הדרשה דת"כ דדריש דאין לעוף פדיון מקרא דאותם אבל הרמב"ם דסבר דהא דאין לעוף פדיון הוי משום העמדה והערכה יש לפרש הסוגיא שם באופן אחר והנה לכאורה יש להעיר על דברינו מהא דמבואר בעירובין (דף ל"ז) וביומא (דף מ"א) דאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשית כהן מבואר דבעשית כהן יכולים לשנות הרי דלא חל עדיין קדושת קרבן אמנם זה אינו דודאי חלה קדושת קרבן תיכף בקדושת פה אלא דגזה"כ דולקח ועשה גלי לן דהכהן יכול לשנות אפילו אחר קדושת קרבן בעוף והא דתני דבי לוי בתמורה (דף ל"ג) דהכל היו בכלל העמדה והערכה אפילו עופות (עיין בפירש"י ותוס' שם שפירשו דמיירי בעופות לדמים ע"ש) הרי דגם בעוף שייך העמדה יש לפרש דסבר כדרשה דת"כ דאותם ואין שום קושיא על הרמב"ם מתנא דבי לוי כיון דהנך ברייתות חלוקות בזה והרמב"ם פסק כהך ברייתא דפרשה בחוקותי דממעט עוף מהעמדה והערכה ותנא דבי לוי הוי כברייתא דאותם דממעט דאין לעוף מקרא דוהביא אותם דקרא מיירי דוקא בקדשי מזבח וכמו שבארנו משום דקדש תיכף קדושת קרבן. והנה לפ"ז נ"ל דיש נפק"מ טובא בין הנך שתי ברייתות דת"כ בהא דאין לעוף פדיון אי ילפינן מהא דוהביא אותם י"ל דהוי דוקא בקדושת מזבח אבל בקדושת בדק הבית שייך שפיר פדיון בעוף אבל אי ילפינן מהא דהעמדה והערכה א"כ למאן דאמר קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה א"כ אין לעוף פדיון כלל ולפ"ז לשיטת הרמב"ם דכתב הטעם דאין לעוף פדיון משום העמדה והערכה ובפ"ה (מהלכות ערכין וחרמים) כתב דגם קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה א"כ אין לעוף פדיון לשיטת הרמב"ם כלל בין בקדשי מזבח ובין בקדשי בדק הבית עיין כריתות כ"ח וש"מ שם והנה לכאורה יש להעיר מהא דאמרינן בחולין (דף פ"ד) דאמרינן דכסוי הדם אינו נוהג במוקדשין וכו' ומוקמינן בקדשי בדק הבית ופריך הש"ס וליפרקינהו וליכסינהו בעינן העמדה והערכה ע"ש בפירש"י שכתב הטעם משום דאין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני שכתב בהם והעמיד הכהן את הבהמה ולאחר מיתה אינה יכולה לעמוד וי"ל דהרמב"ם אינו מפרש כפרש"י אלא דמפרש דגבי פדיון בעינן העמדה והערכה ועוף אינו בר העמדה והערכה אבל רש"י י"ל דקאי אליבא דהך תנא דת"כ דילפינן מוהביא אותם א"כ קדשי בדק הבית הוי שפיר בני פדיון ולכן פירש משום דלאחר שחיטה לא שייך העמדה והערכה. (והנה לכאורה עלה בדעתי לומר לפי מה שבארנו דבעוף כיון שאין פדיון לעוף והיינו כמו שבארנו דבעוף ליכא קדושת הגוף כלל אלא חל תיכף קדושת קרבן א"כ ליכא בעוף רשות הקדש ואינה קנויה לגזא דרחמנא כמו בבהמה דבזה א"ש שיטת המאירי בפסחים (דף צ) שכתב שם דאף דאין אתנן חל על מוקדשים בבהמה אבל בעוף הקדש שפיר חל אתנן ע"ש וזה תימה מ"ש מבהמה והא דאמרינן בתמורה דף ל' דאתנן חל על עוף היינו בעוף חולין ע"ש ועוד קשה הא אינו שלו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש בתמורה (דף ל) ונ"ל כמו שבארנו לעיל לפי הש"מ ב"ק הנ"ל דבכור נמכר אפילו תם משום שאינו בר פדיון וכמו כן יש לומר בעוף כיון דאין בעוף רשות הקדש אלא קדושת קרבן ועיין ברש"י במעילה (דף ח ע"א) במשנה בריש חטאת העוף שכתב שם להדיא דחטאת העוף נמכר שכתב להדיא כגון שמכרה דהוציאה לחולין ע"ש ודברי רש"י צ"ע וכמו כן יש לומר דחל אתנן על עוף כיון דנמכר משום שאין בה קדושת קרבן ולא קדושת הגוף ואין בה רשות הקדש המעכב אמנם גם הרמב"ם בפ"ד מהלכות איסור מזבח פסק ג"כ דחל אתנן בעוף הקדש וכבר השיג הראב"ד ע"ש ועל הרמב"ם לא שייך כלל לומר