עבודת לוי נו

בגמרא אמר מר בן עזאי אומר לרבות את השלמים למעוטי מאי אילימא למעוטי בכור השתא ומה שלמים שטעונין סמיכה וכו' אמרת ממון בעלים הוא בכור מבעיא אלא אמר ר' יוחנן למעוטי מעשר כדתניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר וכו' במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום ע"ש בפירש"י שכתב אלמא דלאו ממון בעלים כיון דאינו נמכר והא דאמר בן עזאי לרבות את השלמים היינו למעוטי מעשר דלא ממון בעלים משום דאינו נמכר והנה לפ"ז דבן עזאי דמפרש מילתא דר"י הגלילי ואמר למעוטי מעשר א"כ ת"ק אליבא דר"י הגלילי סבר דר"י דאמר קדשים קלים ממון בעלים בכל הקדשים מיירי כיון דלא פרט דוקא שלמים וממילא ה"ה נמי דמעשר הוי ג"כ ממון בעלים אף דאינו נמכר ונ"ל לומר דיסוד מחלוקותן הוי בזה דת"ק דר"י סבר דהא דאמר ר"י קדשים קלים ממון בעלים הוי פירושו לאו שהן ממון בעלים כמו כל שאר מטלטלין אלא דעצם הקרבן שייך להבעלים כיון שהן אוכלין הבשר ממילא הוי הקרבן שלהם ולכן אין שום חילוק לת"ק אליבא דר"י בין שלמים ומעשר ואף דמעשר אינו יכול למכור אפ"ה גם מעשר הוי ממון בעלים כיון דהא דאמר ר"י ממון בעלים לאו ממון בעלים ממש כמו בכל שאר דברים אלא שעצם הקרבן הוא של הבעלים יותר מקדשי קדשים דהא הבעלים אוכלין הבשר אבל לא הוי ממונו לענין מכירה וגם שלמים נמי אינו יכול למכור משום דהקדש מעכב (ועיין בנתיבות המשפט סימן קמ"ח שכתב שם כמה דברים שהן שלו אבל אינו יכול למכור אף שיש לעיין בדבריו אבל אכ"מ) ממילא אין לחלק בין שלמים ומעשר וע"כ הא דאמר ר"י קדשים קלים ממון בעלים הוי בכל הקדשים אבל בן עזאי אליבא דר"י דאמר לרבות את השלמים ולמעוטי מעשר סבר דהא דאמר ר"י קדשים קלים ממון בעלים הוי ממון בעלים ממש כמו שאר דברים אלא שחל עליהם קדושה מחמת נידרו ואסור בהנאה של חול משום שנתפס עליהם קדושת מזבח ושפיר יכול למוכרו לאחר לצורך קרבן כיון שאינו מגרע הקדושה ממנו ולכן סבר בן עזאי דלא אמר ר"י דקדשים קלים ממון בעלים אלא דוקא בשלמים אבל במעשר כיון דמצינו שאסרה תורה במכירה הרי שגלתה לן תורה דאינו ממון בעלים ממש כמו שאר קדשים קלים והנה הרמב"ם (בפ"ח מהלכות נזקי ממון) דפסק שם שלמים שהזיקו וכן תודה שהזיקה דחייב בנזקין ע"ש ולא כתב לחלק בין מעשר לשאר קדשים קלים וכן בכל מקום לא נמצא ברמב"ם חילוק בין מעשר לשאר קדשים קלים היינו דהרמב"ם פסק כת"ק אליבא דר"י הגלילי ולא כבן עזאי והיינו דשיטת הרמב"ם דהא דקדשים קלים ממון בעלים לאו שהן ממון בעלים ממש אלא דעצם הקרבן הוי של הבעלים אבל לאו ממונו ממש ולכן אינו יכול למכור כיון דאין השיווי שלהם והשתא א"ש שיטת הרמב"ם דלא כל הנך קושית שהקשו המפרשים דשפיר פסק הא דהמוכר עולתו ושלמיו דלא עשה ולא כלום אף דפסק קדשים קלים ממון בעלים לענין נזקין (בפ"ח מהלכות נזקי ממון) דפסק שם תודה שהזיקה וכן שלמים שהזיקו דחייב ע"ש מבואר דסבר קדשים קלים ממון בעלים כמבואר (בב"ק י"ב) ומתחלה נ"ל לבאר הא דאמר רבא תודה שהזיקה גובה מבשרה ע"ש בתוס' שכתבו להעיר דמכאן משמע דרבא סבר כר"י הגלילי ואלו לעיל משמע דלא סבר כר"י הגלילי דמקשינן בש"ס על מתניתין נכסים שאין בהם מעילה מעילה הוא דליכא הא מקדש קדשי מאן תנא אמר רבי יוחנן בקדשים קלים ואליבא דר"י הגלילי דאמר ממון בעלים ורבא מוקי שם דלא כר"י הגלילי ומאי אין בהם מעילה היינו דהדיוט שאין בהם דין מעילה ע"ש בתוס' ונ"ל דלעיל במתני' דמיירי בין שהזיקה ובין שהוזקה היינו בין שבהמת קדשים קלים הזיקה את החולין ובין שהחולין הזיקו את הקדשים שפיר לא מוקי רבא מתני כר"י הגלילי דליכא לחיובי בבהמת חולין שהזיקו לבהמת קדשים אלא דוקא לבן עזאי אליבא דר"י דסבר דקדשים קלים ממון בעלים הוי ממון בעלים ממש וגם יכול למכור כמו שבארנו לעיל שפיר חייב בנזקין אבל לת"ק אליבא דר"י דסבר דהא דאמר ממון בעלים לאו ממונו ממש כמו שבארנו לעיל ואינו יכול למוכרה ממילא ליכא לחייב בהמת חולין שהזיקה לבהמת קדשים קלים כמו שכתב הנתה"מ (בסימן קמ"ח) דכל מידי שאינו יכול למכור אם הזיקו אותה פטור המזיק משום שאין לבעלים בה שיווי ממון (ויש לעיין הרבה בדבריו) והשתא א"ש דרבא אף דסבר כר"י הגלילי היינו דוקא כת"ק אליבא דר"י הגלילי דאמר דלאו ממון בעלים ממש ואינו יכול למכור ולכן שפיר לא מצי לאוקמי מתני' דנכסים שאין בהם מעילה דשם סתמא קתני ומשמע בין שהזיקה בהמת קדשים לחולין ובין שבהמת חולין הזיקה לבהמת קדשים חייב בקדשים קלים וזה ליכא לאוקמי לת"ק אליבא דר"י לפמ"ש הנתיבות הנ"ל ולכן מוקי מאי אין בהם מעילה היינו דין מעילה אבל בתודה שהזיקה שפיר חייב אפילו לת"ק אליבא דר"י הגלילי דאינו יכול למכור דלענין מזיק לא בעינן שיהא ממונו ממש אלא כיון דעצם הקרבן הוא של בעלים שפיר מחייב בנזקין עיין תוס' (בב"ק דף נ"ו ד"ה פשיטא) שכתבו דכל מי שמחוייב בשמירה חייב בנזקין (ולחילוק זה