עבודת לוי נג

עלינו מתחלה לבאר שיטת הרמב"ם איך פסק כר"י הגלילי או כרבנן מפני שיש בזה מבוכה רבה בספרי אחרונים עיין בצל"ח (פסחים פ"ט) שכתב דהרמב"ם פסק כר"י והא דפסק בפ"ד מהלכות מעילה דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום הוי אפילו אליבא דר"י דאפילו אליבא דר"י ג"כ אינו יכול למכור שלמים והא דאמרינן שם (בדף פ"ט) על האי ברייתא דהמוכר עולתו ושלמיו דהא ליכא לאוקמי כר"י הגלילי וכו' מבואר דלר"י יכולין למכור שלמים הוי דוקא לאביי דמוקי שם מתני' דאתנן כר"י אבל למסקנא דרבא דמוקי מתני' דאתנן דלא כר"י הגלילי אפילו אליבא דר"י נמי אינו יכול למכור וכן כתב הקצוה"ח (בסימן ת"ו) דהרמב"ם פסק כר"י ומתרץ שם הא דכתב הרמב"ם דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום באופן אחר וז"ל שם ונלע"ד בזה דהא דקדשים קלים ממון בעלים לר"י הגלילי אינו אלא לענין הבשר שיוכל למוכרו מחיים שיאכל הקונה את הבשר אבל שישחוט ויזרוק על שם הקונה מודה ר"י דלא מהני דהזבח אינו נשחט ונזרק אלא על שם הבעלים שהקדישו אותו וכשם שאסור לשנות מזבח לזבח כן אסור לשנות שם הבעלים שהקדישו אותו אפילו בקדשים קלים וא"כ ניחא הא דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום דהיינו להקריבו על שם הקונה וכמ"ש רש"י בפסחים (דף פ"ט) וז"ל המוכר עולתו להתכפר בו אחר לא עשה ולא כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים ע"ש וה"ה בשלמים כה"ג שתקרב על שם הקונה ובזה גם ר"י מודה ע"ש שכתב ראי' מהא דב"ק (דף י"ג) תודה שהזיקה אינו גובה מלחמה ופריך פשיטא וכו' ע"ש ועוד הביא התוס' בב"ק (דף ס"ו ע"ב) בהא דמוקי שם הש"ס קרבנו ולא הגזול דגזל קרבן דחברו והקשו שם התוס' אי בחטאת הא וכו' ואי בעולה ושלמים הא אמר בפסחים המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ואמאי לא מוקי שם התוס' דהוי לר"י הגלילי והיינו ע"כ דאפילו לר"י ג"כ אינו יכול למכור אלא לאכילת בשר ולא זכות כפרה וכאן מיירי בזכות כפרה כמבואר בגמרא שם עוד כתב הקצוה"ח שם והא דאמרינן בפסחים ת"ר הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה וכו' והא ליכא לאוקמי כר"י דהא תני דהמוכר עולתו לא עשה ולא כלום ולפי מה שכתבתי דהמוכר עולתו ושלמיו אתיא אפילו כר"י כיון דמיירי להתכפר בו אחר כמו שפירש רש"י שם ובזה גם ר"י מודה דלא מהני נראה דהכי קאמר אביי והא ליכא לאוקמי כר"י הגלילי דהיינו הא דתני והמעות חולין כיון דתני בה והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום אם כן מוכח דסבירא ליה דלהתכפר בו ודאי לאו כלום הוא ואם כן הרי קדושה חלה על קדושה כיון דעולה ושלמים לא נפקא מקדושתן והקדושה לא נמכר ודמים של הקדש לא נפקא לחולין אלא היכי דקונה בו בהמת חולין וכיון דגוף הקדושה לא נמכר לקונה א"כ היכי נעשה המעות חולין אבל אכתי מתוקמא שפיר הא דמוכר עולתו ושלמיו גם לר"י וכמ"ש כיון דמיירי שמוכרו להתכפר אלא דלא מתוקמא הא דתני והמעות חולין כיון דתני לא עשה ולא כלום ע"כ דס"ל דלא קנה להתכפר בו וא"כ ודאי דלא יצא המעות לחולין עכ"ל הקצוה"ח שם והנה על דבריו יש להרהר הרבה ראשית במה דפשיטא דאפילו לר"י הגלילי ג"כ אינו יכול למכור אלא הבשר אבל לא להתכפר בו הלקוח וחיליה מהא שהקשו התוס' בב"ק שם גבי גזל קרבן דחבריה היאך יכול הגזלן להתכפר בו הא אמרינן דהמוכר וכו' ולא תרצו דהוי כר"י עיין בש"מ שכתבו להדיא לתרץ קושית התוס' דהסוגיא דב"ק שם הוי אליבא דר"י הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים ושפיר יכול למכור לדידיה מבואר דלר"י יכול למכור אפילו להתכפר בו הלקוח נמי דהא כאן גבי גזל קרבן דחבריה מיירי להתכפר כמבואר שם (אמנם על הצל"ח לא קשה מדברי הש"מ דהא דקרבנו ולא הגזול הוי אליבא דאביי דמוקי הא דאתנן דר"י ושפיר יכול למכור). והנה מ"ש הקצוה"ח דאין שייך מכירה בקדשים קלים משום דהוי שינוי בעלים יש לומר דאיסור שינוי בעלים הוי כמו שינוי קודש וכמו שינוי קודש מיירי באופן שנשאר בקדושה הראשונה ה"נ שינוי בעלים מיירי דוקא באופן שנשאר ברשות הבעלים הראשונים אז שייך שינוי בעלים אבל כל היכי דנפקע שם הבעלים אז לא שייך שינוי בעלים ולכן אם אמרינן דלריה"ג יכולין למכור קדשים קלים לא שייך לאסור משום שינוי בעלים ועיין בזבחים (דף ז') דמבואר דזה הוי אפילו שינוי קודש אמנם זהו דוקא בלא נפקע שם הבעלים אבל כיון דאנן קימ"ל דלר"י יכול למכור ונפקע שם הבעלים לא שייך זה וא"ש. עוד יש לעיין במה שכתב דהוכחת הש"ס דלא הוי הא דתני והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום הוי דלא כר"י משום דקתני והמעות שבידו חולין והא בהאי ברייתא תני גם פסח וחגיגה דזה לכו"ע יכול למנות אחרים ואפילו הכי קתני והמעות חולין ועוד מאי קאמר הש"ס והא ליכא לאוקמי כר"י הגלילי משמע הא כרבנן מצי אתיא ולפי הקצוה"ח כ"ש דכרבנן לא מצי אתיא דלרבנן אינו יכול למכור כלל ואמאי הוי המעות שבידו חולין (ועיין בחידושי