עבודת לוי נ

שם בגמרא ודילמא שאני ירושלים משום דהוי נמי בנימין היינו לפי מה דמבואר בזבחים נ"ד וביומא דירושלים היה בחלקו של בנימין והיינו דירושלים נתחלקה לשבטים ועיין בש"ס שם דהיינו ליהודה ובנימין כמו דס"ל לר"י שם ביומא ושפיר מדחה הגמרא שאני ירושלים דהוי נמי בנימין משום דכאן אליבא דר"י קאי ור"י סבר דירושלים נתחלקה לשבטים אמנם הרמב"ם דפסק דירושלים לא נתחלקה לשבטים דפסק דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה ואינה מטמאה בנגעים וא"כ לא היה אלא שבט יהודה שפיר הביא הקרא דויעמוד יהושפט דאין לדחות כנ"ל כיון דלא נתחלקה לשבטים ושוב ראיתי בספר כתר המלך שהעיר כן על הרמב"ם אמנם עדיין יש לעיין בשיטת הרמב"ם היאך פסק בהא דירושלים אי נתחלקה לשבטים או לא דהא בפ"ב מהלכות בית הבחירה הביא דמזבח לא היה לו יסוד באותו קרן והיינו כמו שהביא שם הכ"מ הא דאמרינן בגמרא מ"ט אמר ר' אלעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף ע"ש בפירש"י שפירש דהיינו בחלקו של בנימין והיינו כמד"א דירושלים נתחלק לשבטים כמבואר בסוגיא הרי דהרמב"ם פסק דירושלים נתחלקה לשבטים וא"כ אין לתרץ כנ"ל אולם בלאו הכי יש לעיין מדברי הרמב"ם גופא דהא בפ"ז מבית הבחירה ופי"ד מטומאת צרעת פסק דלא נתחלקה ונראה די"ל דאין מכאן הכרח דהרמב"ם פסק דירושלים נתחלקה לשבטים די"ל כמו שכתבו התוס' ביומא דף י"ב שהקשו למד"א דירושלים לא נתחלקה לשבטים מ"ש דשאר מקומות של מזבח היה להם יסוד ומזרחית דרומית לא היה לה יסוד וכו' וי"ל הכי גמירי שלא לעשות יסוד למזרחית דרומית כדכתיב הכל בכתב ע"ש ומעתה שפיר י"ל דהרמב"ם פסק דירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין שום סתירה למה שכתב דקרן מזרחית דרומית לא היה יסוד די"ל כמו שכתבו התוס' דהכי גמירי שלא לעשות יסוד לקרן מזרחית דרומית (ועיין בתוי"ט בפי"ב דנגעים) מה שהעיר על דברי התוס' אילו מהא דאמרינן שם בזבחים מ"ט לפי שלא היה בחלקו של טורף ולפי דברי התוס' בלאו הכי נמי דהא הכי גמירי ע"ש אולם לפי מה שראיתי במפרשים שהקשו על הך מד"א דירושלים לא נתחלקה לשבטים ממה דמבואר בספר יהושע גבי חלוקת הארץ (ט"ו) ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה ועוד שם בגורל בנימין כתיב וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים וכו' וראיתי בספר חסדי דוד בפירושו (לתוספתא זבחים פ"ו) שכתב דזה פשוט דיהושע חלק את ירושלים לשבט יהודה ובנימין לכו"ע היינו אפילו למד"א דירושלים לא נתחלקה לשבטים ומיהו בהא פליגא איכא מד"א דיהושע חלקה להם לחלוטין היינו דוקא לעיר עצמה אבל מקום המקדש אחוזת עולם כשאר כל ערי ישראל וכדכתיבי קראי ואיכא מד"א דירושלים לא נתחלקה לשבטים היינו תנאי התנה יהושע עמהם שיהיה להם לקנין פירות לדור בתוכה ולאכול פירותיה עד שיבנה בית המקדש וכיון שיבנה הבית חייבין להחזירה לכל ישראל וזה שאמר לא נתחלקה לשבטים היינו לאותן ב' שבטים שעלה להם הגורל לא נתנה להם בתורת חלוקה כשאר עיירות אלא מתנה ע"מ להחזיר היינו שתהא לאחר בנין בית המקדש שייך לכל ישראל ע"ש מה שהעיר בהא דסנהדרין קי"א דפליגי ר"י ור"ל אי חולקין עיר אחת לב' שבטים או לא ולכאורה אמאי לא פשוט מירושלים וכתב משום דמקום המקדש מפסיק והוי כשתי עיירות והא דמשמע ביומא דהאי תנא דברייתא דמה היה בחלקו של יהודה הר הבית והלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים וכו' וקאמר הש"ס דהאי תנא סבר ירושלים נתחלקה לשבטים ולפ"ז אין שום ראי' כיון דאפילו מד"א דלא נתחלקה היינו דוקא לחלוטין אבל בתחלה חילק יהושע אליבא דכו"ע וא"כ הא יש לומר דברייתא אתי אפילו למד"א דלא נתחלקה לשבטים מ"מ שייך שפיר למימר שהיה בחלקו שיצא הגורל להם בתחלה וכתב דמוכח תלמודא מהא דמסיים שם שרצועה היתה יוצאה וכו' והיה בנימין הצדיק מצטער בכל יום לבולעה דאי אמרת בשלמא שקנינו היה קנין גמור אלא שהתנה על חלק שבבה"מ שיתחייב למסרה וליתנה לציבור ניחא שהיה מצטער לבולעה כדי שיגדל שכרו במה שנותן משלו להקדש חלק יפה יותר אלא אי אמרת לא נתחלקה ומעיקרא לא נתנה להם ירושלים אלא בתור שאלה עד בנין הבית ובבנינו ממילא נפקע רשותם ונעשה הכל של ציבור א"כ אינו נותן משלו ומאי איכפת לי' ולמה לו לצעורי נפשיה ע"ש וא"כ לפי זה אין שום התחלה לתרץ דברי הרמב"ם ולומר דהסוגיא דהוריות דמדחה שם הש"ס דילמא שאני התם דהוי נמי בנימין הוי דוקא למד"א נתחלקה לשבטים דהא אפילו למד"א לא נתחלקה לשבטים ג"כ מתחלה נתנה לשני שבטים וזה אין לומר דאחר בנין הבית דנפקע רשות מירושלים הלכו להם לדור למקום אחר וא"כ הא דאמר הש"ס דהוי נמי בנימין הוי למד"א נתחלק לשבטים דזה אינו די"ל דשפיר נשארו בירושלים לדור בתוכה כיון שעלה להם הגורל בתחלה בירושלים אלא שאינה שלהם בקנין החלטי וכן ראיתי בספר שיח יצחק על יומא ג"כ שכתב