עבודת לוי מט

דהא דמחייב ר"י שאר שבטים בחטא שבט אחד לאו משום דנחשב כחטא כל ישראל אלא גזה"כ בחטא שבט אחד דמחייבי שאר שבטים ג"כ מהא דארבעה קהלי כתיבי ע"ש בהוריות ומעתה כיון דהרמב"ם פסק בהלכות שקלים (פ"ד) דבתחלה הן גובין והיינו כאידך תנא דתנא איפכא דר"י סבר בתחלה גובין ור"ש סבר מתרומת הלשכה הן באין עיין בהוריות דף ג' ופסק הרמב"ם כר"י דר"י ור"ש הלכה כר"י (כמבואר בעירובין דף מ"ז ואפילו בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה כמבואר בתוס' זבחים דף ה' ע"ש) וכיון דהרמב"ם פסק כמד"א דר"י סבר דבתחלה גובין עליהם מבואר שיטתו דאף דפסק כר"י דשבט אחד איקרי קהל היינו דהוי שם קהל על שבט אחד וגם שבט אחד לאו בכלל יחידים אלא הוי קהל בפני עצמו אבל לא כמו שרציתי מתחלה לומר דהא דשבט איקרי קהל היינו דהוי כמו כלל ישראל והיינו כמו דאמרינן בכה"ת דרובה ככולו ה"ה דחדשה לן תורה דשבט אחד הוי כמו כלל ישראל זה אינו אלא דגם על שבט אחד שם קהל עליו בפני עצמו לענין פר העלם דבר דוקא וכל שבט ושבט שם קהל עליו בפני עצמו ועיין בתוס' מנחות (דף צ"ב ע"ב) דכל שבט ושבט מתכפר בפר שלו היינו משום דאין כל הי"ב פרים קרבן אחד בעד כל קהל עדת ישראל אלא דכל שבט ושבט חשוב בפני עצמו ואפילו אם חטאו כל הי"ב שבטים חשיבי י"ב קרבנות. והשתא א"ש הקושיות שהתחלנו בריש דברינו כיון דאנן קיי"ל דשבט אחד איקרי קהל כמו"כ היה לנו לפסוק דעל נס שבט אחד חייבין לברך ברכת הנסים ולא כן סתם לנו רבינו יונה ושו"ע או"ח סימן רי"ח דאין מברכין אלא על נס של כל ישראל או רובו ולא הביאו דגם על נס של שבט אחד חייבין לברוכי ולפי מה שבארנו א"ש דאף דאנן קיי"ל דשבט אחד איקרי קהל היינו דוקא לענין פר העלם דבר דמחייב כל שבט ושבט וכן דכל שבט ושבט גורר שאר שבטים עמו לחייב אפילו אותן שלא חטאו להביא עם החוטאים והיינו דהתורה חדשה לנו דגם שבט אחד שם קהל עליו לענין זה וגם חדשה לנו תורה דגורר גם שאר שבטים עמו אבל לא כמו שבארנו לאידך מד"א דתנא פלוגתא דר"י ור"ש דר"י סבר דמתרומת הלשכה הן באין ור"ש סבר בתחלה גובין עליהם דשבט אחד הוי כמו כלל ישראל וכמו דאמרינן בכל התורה כולה רובה ככולו כמו גדר זה הוי נמי הא דשבט אחד איקרי קהל דנחשב כמו כל ישראל משום דכן חדשה לנו תורה בזה דשבט אחד איקרי קהל מעתה א"ש דיש לומר דהירושלמי בברכות קאי אליבא דהך תנא דתנא דר"י סבר מתרומת הלשכה הן באין ולענין ברכת הנסים לא סגי לן אלא דוקא בנס של כל ישראל או רובו ולהך תנא שפיר הוי גם שבט אחד כמו רוב ישראל דשבט אחד נחשב כמו כלל ישראל כיון דשבט אחד איקרי קהל אבל הרמב"ם דפסק כאידך ברייתא דר"י סבר בתחלה הן גובין וכמו שבארנו והא דשבט אחד איקרי קהל זהו חידוש שחדשה תורה לחייב בפר העלם דבר ועיקר החידוש הוי דנפקי מכלל יחידים לכן משום הא לחוד לא סגי לן לברך על נס של שבט אחד דמשום דנפקי מכלל יחידים לחוד לא הוי כמו כלל ישראל או רובו ושפיר לא מברכין על נס של שבט אחד אפילו למאן דאמר שבט אחד איקרי קהל וכן ג"כ א"ש הא דלא הביא הרמב"ם הא דשבט אחד איקרי קהל לענין פסח הבא בטומאה דמבואר בפסחים (דף פ) דלמאן דאמר שבט אחד איקרי קהל ונטמא שבט אחד יעשו בטומאה דשם ג"כ הוי דוקא להך תנא דתנא פלוגתא דר"י ור"ש דר"י סבר דמתרומת הלשכה הן באין וכמו שביארנו דפלוגתא דר"י ור' שמעון הוי אי שבט אחד נחשב צבור כללי כמו כלל ישראל לר"י ולר"ש צבור פרטי היינו דכלל ישראל נתחלקו לי"ב חלקים וכל חלק וחלק חשוב ג"כ צבור וממילא לענין פסח כיון דלר"י הוי כמו רוב ישראל טמאין יעשו כולם בטומאה ולר"ש הוי כמו צבור חשוב ולכן גבי טמאה ג"כ יעשו הטמאין לעצמן והטהורין יעשו לעצמן כיון דלהך תנא עיקר פלוגתא דר"י ור"ש הוי בפירוש הא דשבט אחד איקרי קהל דלר"י פירושו שהוא כמו כלל ישראל ולר"ש כמו חלק חשוב ונחשב ג"כ צבור בפני עצמו אבל לאידך מד"א דתנא פלוגתא דר"י ור"ש איפכא דר"י סבר מתחלה הן גובין ור"ש סבר וכו' אין דנין כלל בפירוש שבט אחד איקרי קהל אלא דכל עצם מחלוקתן הוא דר"י סבר דהתורה חדשה לחייב אפילו אותן שלא חטאו בקרבן עם החוטאין מגזה"כ ור"ש פליג על זה והיינו דחדוש התורה לענין פר העלם דבר של צבור להתחייב אפילו אותן שלא חטאו ביחד עם החוטאים ממילא דכל זה לא שייך לענין פסח כיון דשם ליכא גזה"כ ולכן לא הביא הרמב"ם הא דשבט אחד לענין פסח. והנה בענין זה ראיתי בלח"מ שהקשה על הרמב"ם שהביא ראי' דשבט אחד איקרי קהל מהא דויעמד יהושפט בקהל יהודא וירושלים וכו' והקשה הל"מ הא הגמרא מייתי ראי' ודחה ודילמא שאני ירושלים דהוי נמי בנימין והביאו מקרא אחרת ע"ש ומדוע תפס הרמב"ם פסוק הנדחה בגמרא ע"ש בלח"מ שכתב ואולי מפני שזו יותר פשוטה ובאמת לפי מה שפרשו שם בתוס' הרא"ש דהא דקאמרינן