עבודת לוי מח

גורר שאר כל השבטים עמו כמבואר אליבא דר"י והיינו משום דאי אמרינן שבט אחד איקרי קהל הוי כמו כלל ישראל וכמו כן נמי לענין ברכת הנסים ג"כ על נס של שבט אחד מחייבי שאר כל ישראל נמי לברוכי וכן ראיתי להגאון בעל ס' חרדים בפירוש על הירושלמי שם במ' ברכות שכ' שם לפרש הירושלמי כן דבעית הירושלמי מהו שיברך על נס של שבטים היינו אם כל ישראל חייבין לברך על נס של שבט אחד ע"ש והנה ראיתי בלח"מ שכתב דאפילו לר"י לא אמרינן דשבט אחד גריר שאר כל השבטים אלא בדאיכא באותו השבט רוב הקהל ואז מרבינן מקרא גרירה אבל באין באותו השבט רוב ישראל לא ע"ש מה שהוכיח שם ויש לעיין בזה מהא דאיתא בגמרא בהוריות (דף ו) בברייתא מה הן מביאין פר ומוקי לה כשחטא שבט אחד ומביא פר אחד לחוד ומקשינן בגמרא ותסברא מני אילימא ר' יהודה שאר שבטים מייתי ואם כדברי הלח"מ מאי קושיא דילמא לעולם מיירי בשבט אחד ור' יהודה היא ומיירי כגון דליכא באותו השבט רוב קהל ולכך לא מייתי שאר שבטים בהדייהו אלא משמע דלר"י אפילו באין באותו השבט רוב קהל נמי גורר שאר כל השבטים וצ"ע בזה והנה כדי לתרץ שיטת הרמב"ם נקדים תחלה לבאר פלוגתא דר"י ור"ש במ' הוריות שם דר"י סבר דאפילו אותן שלא חטאו מביאין ע"י החוטאין ור"ש לית גרירה ע"ש וכדי להבין באיזה סברה פליגי נ"ל לחקור בהא דשבט אחד איקרי קהל אי פירושו דהתורה חדשה דשבט אחד איקרי קהל והוי כמו כל עדת ישראל והיינו כמו דקיי"ל בכל דוכתי רובו ככולו כמו כן גלתה לן תורה בכל הנך קראי דילפינן דשבט אחד איקרי קהל דשבט אחד הוי נמי כמו כל עדת ישראל היינו במקום דבעינן שם כלל ישראל סגי נמי בשבט משום דשבט נידון ג"כ כמו כלל ישראל או דילמא התורה לא חדשה לנו דהא דשבט אחד איקרי קהל אלא דוקא דשבט אחד שם קהל בפני עצמו עליו ויצאו מכלל יחידים ונדונים כמו ציבור בפני עצמן וכל שבט ושבט שם קהל בפני עצמו עליו ולכן חייבין כל שבט בפר העלם דבר של ציבור אבל לא הוי כמו כל עדת ישראל היינו דכל שבט ושבט אינם בכלל קהל בפני עצמן אלא שיצאו מכלל יחידים אבל לא דהוי כמו כלל ישראל, ונ"ל לתלות חקירתינו בפלוגתא זו דר"י ור"ש דר"י סבר דאפילו בחטא שבט אחד כל ישראל חייבין להביא קרבן ואפילו אותן שלא חטאו מביאין ע"י החוטאין היינו משום דס"ל דהא דגלתא לו תורה דשבט אחד איקרי קהל היינו דשבט אחד הוא כמו כל ישראל ולכן הוי כמו חטאו כל קהל עדת ישראל וחייבין להביא כל י"ב שבטים ועיין בירושלמי פסחים בפרק כיצד צולין) דמבואר דר"י יליף הא דחטא שבט אחד דחייבין כל השבטים להביא קרבן מהא דונסלח לכל עדת בני ישראל היינו דסבר דשבט אחד הוי כל עדת בני ישראל ולכן סבר ר"י דהרבוי דקרא ד' קהלי אתא חד קהל לרבות דשבט אחד גורר שאר שבטים עמו לחייב כולם בקרבן ולכן מביאין כל י"ב שבטים י"ב פרים אבל ר"ש אף דסבר ג"כ דשבט אחד איקרי קהל אבל הוא סבר דהא דגלתה לן תורה דשבט אחד איקרי קהל היינו דשבט אחד שם קהל בפני עצמו עליו ויצא מכלל יחידים להיות נקראים קהל בפני עצמן אבל לא הוי כמו כל ישראל אלא דכי שבט ושבט קהל בפני עצמו הוה ולכן סבר די"ב שבטים שחטאו מביאין י"ב פרים וה"ה אם חטא שנים או שלשה מביאין שלשה היינו דכל שבט ושבט חייב להביא קרבן על חטאו אבל דוקא אותן שחטאו מביאין אבל אותן שלא חטאו פטורין משום דכל שבט קהל בפני עצמו הוא ואין שייכות השבט שלא חטא לשבט שחטא כיון דאין שבט אחד כמו כלל ישראל להיות נידון שחטא כלל עדת ישראל אמנם נ"ל דמה שביארנו פלוגתא דר"י ור"ש דפליגי אי שבט אחד הוי כמו כל ישראל או דהוי קהל בפני עצמו לאו אליבא דכו"ע הוי אלא דזה תלוי בהנך תנאי דפליגי אליבא דר"י ור"ש בהוריות (דף ג') דאיתא שם פר העלם דבר של ציבור ושעירי עכו"ם בתחילה גובין עליהם דברי ר"ש ר"י אומר מתרומת הלישכה הן באין (פירוש בתחילה גובין שגיזברין גובין מכל אחד מישראל מעות לקנות מהם פר ושעירי עכו"ם לצורך קרבן דברי ר"ש) ולכן להך תנא דתני פלוגתא דר"י ור"ש דר"י סבר דפר העלם דבר מתרומת הלשכה היא באה ור"ש סבר מתחלה הן גובין והיינו דר"י לטעמיה דסבר דפר העלם דבר הוי קרבן ציבור ומחייב כל ישראל להביא ואפילו אותן שלא חטאו מביאין ע"י החוטאים וזה נחשב חטא של כל ישראל ולכן הוי קרבן ציבור כמו כל קרבנות הציבור דבאין מתרומת הלשכה אבל ר"ש לטעמיה דלא ס"ל הא דשבט אחד גורר שאר שבטים עמו וביארנו משום דר"ש ס"ל דלא הוי קרבן צבור כמו כל קרבנות צבור אלא דהתורה חדשה כאן חיוב קרבן על שבט אחד שחטא בהוראת ב"ד ולכן לא באה מתרומת הלשכה אלא בתחלה גובין אותן וא"ש אבל לאידך תנא דתנא התם פלוגתא דר"י ור"ש איפכא דר"ש סבר מתרומת הלשכה הן באין וכו' סבר בתחלה גובין אותם הרי דלר"י לא הוי פר העלם דבר של ציבור קרבן ציבור כמו שאר קרבנות הצבור ולכן אין באין מתרומת הלשכה ממילא ע"כ אין לפרש פלוגתא דר"י ור"ש כמו שפירשנו ולתלות חקירתינו הנ"ל בפלוגתא דר"י ור"ש מעתה ע"כ עלינו לומר