עבודת לוי מו

לעיין טובא מהא דמבואר ביבמות (ל"ג) גבי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דאתי בהדי הדדי כגון דאייתי שתי שערות ואיטמא לי' דהוי לי' בעל מום וטומאה בהדי הדדי אי נמי שחתך אצבעו בסכין טמאה וכו' הרי מבואר להדיא דקטן קודם שהביא שתי שערות פטור גם על איסורי מקדש דהא בעל מום וטמא הוא מאיסורי מקדש ואפ"ה קודם שהביא שתי שערות פטור ממילא דאין לתרץ קושית התוס' בערכין כנ"ל (ועיין בפירה"מ להרמב"ם בפ"ק דטהרות) מה שכתב שם לענין אברים ובתויו"ט שם מה שכתב לתמוה עליו וצ"ע. והנה מדי עברי בהאי ענינא אמרתי לרשום מה שעלה בדעתי על דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות ביאת מקדש שכתב וז"ל וכן טמא שהכניס ידיו למקדש מכין אותו מכות מרדות והקשה מהא דאמרינן בזבחים ל"ב דאמר עולא אמר ר"ל טמא שהכניס ידו למקדש לוקה ואמרינן התם עשה שיש בה כרת הוא ועיין בכ"מ שם מה שכתב בזה ונראה להעיר עפ"י מה שכתבו התוס' (בשבועות דף י"ז) גבי תלה עצמו באויר עזרה וכתבו התוס' וז"ל אית ספרים דגרסי אויר עזרה כעזרה דמי או לאו כעזרה דמי והקשו על גרסא זו מהא דאמרינן בזבחים טמא שהכניס ידו לפנים חייב דביאה במקצת שמה ביאה מבואר דאויר עזרה נתקדש ע"ש בתוס' מה שכתבו שם עוד להקשות על גרסת הספרים אבל לא כתבו לתרץ גירסת הספרים (ועיין עוד בריטב"א שם) מבואר מדברי התוס' דאי ס"ל דאויר עזרה לאו כעזרה אין לחייב בטמא שהכניס ידו לפנים והנה הרמב"ם (בפי"א מהלכות שגגות) העתיק גירסת הספרים וכתב וז"ל וכן תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אי אויר עזרה כעזרה או לאו כעזרה מבואר דהרמב"ם מספקא לי' אי אויר עזרה כעזרה דמי או לאו כעזרה דמי ולכן שפיר פסק הרמב"ם גבי טמא שהכניס ידו לפנים דאינו חייב מדאורייתא אלא מכין אותו מכות מרדות והנה בעיקר דברי הרמב"ם שכתב כגרסת הספרים אי אויר עזרה כעזרה דמי או לא עיין במל"מ כאן בפי"א מהלכות שגגות) מה שהרבה להקשות על הרמב"ם בזה וגם קשה על הרמב"ם קושית התוס' בשבועות שם אמנם לפי מה שבארתי במ"א (עיין לעיל סימן ב') שיטת הרמב"ם וגירסת הספרים דלא תקשי כל הנך קושיות דמה שכתב הרמב"ם והספרים דהדבר ספק אי אויר עזרה כעזרה דמי או לאו כעזרה היינו דוקא למעלה מן מחיצות העזרה אם תלה עצמו הטמא למעלה ממקום המחיצות במקום שעזרה לא היתה מקורה (עיין בתוי"ט במ' מדות ובמ' אבות דלא כיבו הגשמים את עצי המערכה) אבל באויר שבתוך המחיצות בזה לכו"ע אויר עזרה כעזרה וממילא אין להקשות מטמא שהכניס ידו לפנים דשם מיירי בתוך המחיצות אין לומר על הרמב"ם שפסק דטמא שהכניס ידו לפנים כדברינו. ומדי עמדי בענין זה אמרתי לתרץ קושית הגבורת ארי ביומא (דף ל"א) דהא דבעי שם בגמרא אי ביאה במקצת שמה ביאה או לא שמה ביאה (ופירש רש"י לענין טבילה על הא דתנן במתני' דלעיל אין אדם טהור נכנס לעזרה לעבודה עד שיטבול ועל זה בעי הש"ס אי ביאה במקצת שמה ביאה לענין טבילה זו היינו אם בא להכניס אחד מאיבריו לעזרה אם צריך טבילה או לא ועל זה הקשה הגבורת ארי שם מאי קבעי הגמרא אי ס"ל כמד"א בזבחים (ל"ב) דביאה במקצת שמה ביאה וחייב כרת ממילא בין לר"י דאמר סרך טומאה היא ובין לב"ז דיליף מק"ו מה המשנה ממקום שאין חייב כרת למקום שחייב כרת גם כאן נמי שמה ביאה וחייב טבילה אם בא להכניס אפילו אחד מאיבריו ואי למד"א התם בזבחים דביאה במקצת לא שמה ביאה ולא מחייב כרת על ביאת מקצת כמו כן גם כאן אינו צריך טבילה כיון דליכא כרת ולא מבעיא לר"י לא צריך טבילה אלא גם לב"ז נמי אינו צריך טבילה דלא תקנו טבילה זו אלא במקום חיוב כרת אבל במקום דליכא כרת לא כמו דלא בעינן טבילה על מחנה לויה אף דאיכא איסור דאורייתא לכנס כמו כן על ביאת מקצת כיון דליכא כרת אינו צריך טבילה ע"ש בג"א שנשאר בצ"ע בזה ונ"ל לומר דהנה בזבחים מבואר דכל עיקר הא דילפינן דביאה במקצת שמה ביאה משום דכתיב בכל קדש לא תגע וכו' מקיש ביאה לנגיעה מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת שמה ביאה וא"כ י"ל דהא דילפינן דביאה במקצת שמה ביאה זהו דוקא בטמא שנכנס למקדש דכל עיקר ההיקש גבי טומאה הוי אבל בזר שנכנס למקדש בזה י"ל דלא מחייב אלא דוקא על ביאת כולו אבל על ביאת מקצת לא וראי' לזה נ"ל מדברי התוס' בשבועות (דף י"ז) בתוס' ד"ה אפילו שכתבו שם גבי הנכנס לבית המנוגע דאפילו לעולא דאמר בזבחים ביאה במקצת שמה ביאה דוקא גבי מקדש כדמפרש התם דכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת שמה ביאה אבל גבי בית המנוגע מודה דלא שמה ביאה דלא מצינו שהקיש הכתוב וכו' ע"ש כמו כן נ"ל לחדש דזה הוי דוקא גבי טמא אבל בשאר האסורין לכנס למקדש ביאה במקצת לא שמה ביאה והנה בהא דתנן