עבודת לוי מה

דממעטינן פחות מבן ט' דוקא דאין הש"ז שלו טמא אבל הקטן עצמו מטמא וע"כ זה לאו מהלכתא קאתינן עלה וזה ידעינן מקרא דמהלכתא לא מרבינן אלא בן ט' והיינו ע"כ על הש"ז קאי. והשתא נפן לדברי כ"ג שכתב לפרש הספרי דלכן ממעט המכניס קטן מכרת היינו משום דקטן בעל קרי דמטמא ידעינן מהלכתא ועל טומאה דילפינן מהלכה לא מחייב על ביאת מקדש אבל לפי זה דהא דקטן מטמא בקרי אפילו הוא פחות מבן ט' ממילא דזה לא ידעינן מהלכה א"כ אין לקיים לדברי הדר"ג. עוד כתב הדר"ג לתרץ קושית המל"מ על הרמב"ם שכתב ויראה שאין חייבין אלא על כלי שהוא ראשון לטומאה וכו' ועל זה הקשה המל"מ מהא דאמרינן בת"כ על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים ומיירי באוכל נבלת העוף דאינו אלא ראשון לטומאה ע"ש ועל זה כתב כ"ג לתרץ דמה שכתב הרמב"ם דאינו חייב אלא על כלי שהוא ראשון לטומאה זהו דוקא בכלי שהוא ראשון לטומאה מהלכה דחרב הרי הוא כחלל ובלא ההלכה הוי שני לטומאה אז פטור על ביאת מקדש אבל כלי שהוא ראשון לטומאה בלא ההלכה דחרב הרי הוא כחלל אז גם לשיטת הרמב"ם חייבין גם על כלי שהוא ראשון לטומאה וא"ש קושית המל"מ מהא דעל רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים כיון דשם הוי ראשון לטומאה בלא ההלכה והנה אף כי זה תרוץ נכון על קושית המל"מ אבל לכאורה קשה להעמיס כ"ז בלשון הרמב"ם כאשר הרגיש הדר"ג בעצמו במכתבו, דלפי דבריו ע"כ החידוש בלשון הרמב"ם שכתב בלשון יראה לי שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אב הטומאה וכו' הוא משום דהוי אמינא דמכניס חמור מבא כמו דמצינו דבמכניס לא בעינן דרך ביאה כמו גבי בא ואלו מלשון הרמב"ם משמע דכל עיקר הדבר דאינו חייב אלא בבגדים שהן אב הטומאה זהו עצם חידושו ולפי הדר"ג זה אינו חידוש דגם באדם הוי דינא הכי אולם שבתי וראיתי דלכאורה מדברי הרמב"ם גופא עלינו לפרש כמו הדר"ג דז"ל הרמב"ם ויראה לי שאינו לוקה על בגדים שהן אב הטומאה כגון בגדים שנגע בהן זה הטמא למת שהן אב הטומאה כמו שיתבאר אבל בגד שהוא ראשון לטומאה אין חייבין הרי דהרמב"ם קרי לבגד שנגע בטמא מת שהטמא מת הוא אב הטומאה והנוגע בו הוא ראשון לטומאה א"כ הבגדים הן ראשון לטומאה והיאך קרי להו הרמב"ם אב הטומאה וע"כ מפני הלכה דחרב הרי הוא כחלל דהרמב"ם לשיטתו שכתב דהא דחרב הרי הוא כחלל לאו דוקא חרב אלא ה"ה דכל הכלים הרי הם כחלל, וא"כ ע"כ הא דכתב הרמב"ם אח"כ אבל בגד שהוא ראשון לטומאה אין חייבין עליו על ביאת מקדש מיירי ג"כ שהוא ראשון לטומאה מפני ההלכה ודברי הדר"ג כנים בלשון הרמב"ם. עוד כתב כ"ג לתרץ קושית התוס' (בערכין דף ג') שהקשו למה לן קרא למיפטר קטן מכרת הא לא מצינו קטן נענש ע"ש וכתב לתרץ ומקודם תרץ קושית התוס' במנחות (דף נ"ח) גבי פלוגתא אם הקטיר שאור ודבש פחות מכזית אי יש הקטרה בפחות מכזית או לא והקשו התוס' הא במעלה פחות מכזית בחוץ אינו חייב עד שיקטיר כזית ע"ש וכתב לתרץ וז"ל ואפשר לומר דהנה מצינו שעורים גבי אכילת איסור וגבי טומאה ובכל זה מצינו חילוק דאיברים מטמאים גם בפחות מכשיעור וגבי אכילת איסור גם איברים בעי שיעור כזית לבד בבריה דגזרת הכתוב והחילוק פשוט דבענין השיעור דבעינן גבי טומאה הוא מפני שלטמאות בעינן שיהא בדבר המטמא שיעור חשוב ובלא שיעור חשוב אינו מטמא ולהכי איברים דהן חשובין מטמאין גם בפחות מכזית אבל גבי אכילת איסור מלבד שאינו חייב עד שיאכל שיעור חשוב כמו גבי שבת וכדומה שאינו חייב עד שיעשה פעולה פעולה חשובה, אבל עוד טעם יש בדבר כיון שהתורה חייבה את האדם רק על אכילה ולא מיקרי אכילה פחות מכזית וזה גם אבר לא הוי אכילה להכי בעינן גם באבר שיעור כזית והנה הפלוגתא אי יש הקטרה פחות מכזית הוא רק אם מיקרי הקטרה אם הוא כמו אכילה דלא הוי פחות מכזית או דהוי הקטרה גם בפחות מכזית אבל זה ודאי דלא הוי פעולה חשובה לכן בחוץ המעלה פטור אבל גבי המעלה שאור ודבש לגבי מזבח אפשר דאיסורי מקדש דחמורים כמו אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וכדומה לא באת ההלכה דאינו מתחייב עד שיעבור בשיעור חשוב רק בכל מה שעבר חייב ולכן למאן דאית לי' יש הקטרה פחות מכזית מחייב ולמאן דפטור גם הוא אית לי' דבמקדש לא בעינן שיעור חשוב רק סובר אין הקטרה פחות מכזית ולא הוי הקטרה והנה הא דקטן פטור הוא ג"כ מהשעורים ולכן הו"א דקטן טמא שבא למקדש ובמקדש לא בעינן שיעורין יהא חייב לכן שפיר בעינן מיעוט דלפטור והנה זהו חידוש גדול לומר דבמקדש לא בעינן שיעורין ויש לעיין בזה הרבה מכמה דוכתי וגם מעכ"ג כתב שלא עיין בזה אולם במה שכתב לתרץ קושית התוס' בערכין הנ"ל דאי לאו קרא הוי אמינא דגם קטן חייב על איסור טומאת מקדש יש