עבודת לוי מד

למעט מקרא דאיש ע"ש דמשמע מדבריו דבלאו הלכתא ג"כ היינו יודעים דקטן בן ט' מטמא ואפילו פחות מבן ט' ע"ש שהאריך בזה (ועיין במל"מ בפ"א מהלכות טומאת משכב ומושב שכתב שם וז"ל כתב רבינו בריש מ' כלים דדוקא ש"ז דגדול מטמא וכו' ומדכתיב איש נפקא ע"כ ואע"ג דבפרק בנות כותים אמרינן דהלכתא גמירי לה ואדרבה ממשמעות דקרא דכתיב ואיש הוה אמינא אפילו קטן בן יום אחד דומיא דואשה דכתיב גבי נדה דמרבינן מינה אפילו תינוקת בת יום אחד וי"ל דלעולם מאיש ממעטינן קטן אלא דאתא הלכתא לומר דהאי איש לאו שיהא בן י"ג שנה אלא אפילו בן ט' כיון שביאתו ביאה נקרא איש במקום הזה וכו' ע"ש]. ועוד מדברי גדולי האחרונים משמע דמפרשים דע"כ הא דאמרינן בפרק בנות כותים דקטן בן ט' מטמא דהלכתא גמירי לה ופחות מבן ט' אינו מטמא דממעטינן מאיש איש זהו דוקא דאין הש"ז של קטן פחות מבן ט' מטמא אבל קטן עצמו הרואה טמא משום בעל קרי ולא ממעטינן קטן פחות מבן ט' כלל מטומאת ראיה אלא דאין הש"ז של קטן מטמא להנגע בה אבל הקטן ודאי נטמא מראיה עיין בשו"ת שבות יעקב (בחיאו"ח סימן כ"ב) שכתב שם בן הגאון שער אפרים מירושלים לתרץ כן הקושיא שהקשה השבות יעקב בחק יעקב באו"ח הלכות פסח (בסימן תנ"ז) על המגן אברהם שכתב שם בס"ק ז' על מה שכתב בהגהה בשם מהרי"ו דאם יש שם כהן קטן שלא ראה קרי וכן גדול שטבל לקריו מותר לאפות החלה בשבילו וכתב המ"א על כהן קטן פחות מבן ט' שנים פירש דאמרינן מסתמא לא ראה קרי אבל אי ידעינן דראה קרי אפילו הוא בן יום אחד טמא לקריו ע"ש וע"ז כתב החק יעקב דבאמת מלשון מהרי"ל שהובא בב"י הבין לפום ריהטא כן אכן מסוגיא דפרק בנות כותים משמע להדיא דקטן פחות מבן ט' אינו מטמא ע"ש בחק יעקב ובאמת קשה מאד לומר על רבינו המג"א דנעלם ממנו סוגיא מפורשת בנדה ושפיר כתב הגאון הנ"ל לחלק דהא דממעטינן שם בנדה דאין פחות מבן ט' מטמא היינו הש"ז של פחות מבן ט' אינו מטמא אבל הקטן הרואה שפיר נטמא ע"ש בשו"ת שבות יעקב הנ"ל שכתב שם וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"ז מהלכות תרומות דין ט' שכתב לפיכך כהן קטן שלא ראה קרי עדיין אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה שחזקתן שלא יצא טומאה עדיין עליהם עכ"ל משמע הא ידעינן בודאי שיצא קרי ממנו טמא וזה כמו שכתב המ"א ע"ש שהעיר ג"כ מהא דפ"ה מהלכות אבות הטומאה ע"ש והנה הגאון בעל שבות יעקב הביא ראיה דגם קטן הרואה ג"כ טהור מהא דנדה דף מ"ג דאמרינן חומר בש"ז מבשרץ וחומר בשרץ מבש"ז חומר בשרץ מבש"ז שהשרץ אין חלוקה טומאתו משא"כ בש"ז (ופרש"י דשרץ קטן מטמא כמו גדול משא"כ בש"ז דקטן פחות מבן וכו' ושם בגמרא אמרינן מאי לאו לנוגע לא לרואה ע"ש) הרי להדיא דברואה יש חילוק בין פחות מבן ט' לבן ט' עכ"ל השבות יעקב. אמנם באמת אין מכאן שום סתירה על הגאון הנ"ל ומדברי הגמ' הנ"ל אין שום ראי' דקטן פחות מבן ט' אינו מטמא אפילו בראי' דהגמ' אתי להקשות על רב חנילאי משום ר' אלעזר בר"ש שכבת זרע לרואה במשהו לנוגע בכעדשה וע"ז מקשינן שם בגמרא ת"ש חומר בשכבת זרע מבשרץ וחומר בשרץ מבשכבת זרע שהשרץ אין חלוקה טומאתו משא"כ בשכבת זרע חומר בשכבת זרע מבשרץ שהשכבת זרע מטמא בכל שהוא מה שאין כן בשרץ מאי לאו לנוגע (פירש וקשה על ר"א דאמר לנוגע בכעדשה ע"ש) ומשנינן לא לרואה ומזה דייק השבות יעקב דקטן פחות מבן ט' אינו מטמא אפילו ברואה אבל אין דיוק די"ל דהגמרא ע"כ בנוגע מיירי כמו שרצה הש"ס לומר בתחלה אלא דכדי שלא תקשה על ר"א מוקי הגמרא דמיירי ברואה וכיון דכל עיקר הקושיא על ר"א הוא מסיפא חומר בשכבת זרע מבשרץ שהשכבת זרע מטמא בכל שהוא מה שאין כן בשרץ וע"ז משני הגמרא דמיירי ברואה אבל רישא דברייתא דחומר בשרץ מבשכבת זרע שפיר מצי מיירי בנוגע ואין מכאן שום ראי' דגם בראיה קטן פחות מבן ט' אינו מטמא אבל יש להביא ראי' ברורה דברואה גם פחות מבן ט' מטמא מהא דמבואר בתוספתא דפרה פרק ב' (ועיין פרה פ"ג מ"ב זבחים קי"א סוכה כ"א) דמביאין נשים מעוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהם עד שיהיו בני שבע שנים או שמנה ולא יותר שלא יראו קרי ע"ש משמע הא אם ראו קרי טמאין אפילו פחות מבן ט' שוב ראיתי בספר ברכי יוסף שהאריך הרבה בענין זה והביא דברי השבות יעקב והביא מהא דאמרינן (בנדה ל"ה) בעי ר"ל ראיה ראשונה של זב קטן מהו שתטמא במגע משמע דהקטן עצמו מטמא דאי לאו הכי למה נקט ר"ל בעייתו על הש"ז מהו שיטמא במגע תיבעי לר"ל ברואה קמא דזב קטן לענין טומאת גופו ע"ש והביא שם ראי' השבות יעקב מהא דנדה וכתב דהחק יוסף דחה ראי' זו והאריך ע"ש והבר"י הביא ג"כ הא דמגדלות את בניהם וכו' ודחה דאין בזה מכאן ראי' דענין שלם נקט ע"ש אמנם ראיתי בחידושי הרשב"א בסוכה שם (דף כ"א) דמבואר להדיא דאם ראו אפילו פחות מבן ט' ג"כ טמאין וע"כ כמו שכתבו האחרונים דהא