עבודת לוי לח

שאין בהם חיוב כרת י"ל דלא איתרבאי לענין טומאת פנים ואם נטמא כלי בעזרה ליכא חיוב שילוח ע"ש כיון דבעינן ריבוי גבי אדם והרבוי נאמר אצל כרת כמש"כ שם התוס' וכיון דבכלים ליכא כרת ממילא לא איתרבו לענין טומאת פנים וא"צ שילוח בכלים מה"ת וכמו כן י"ל גבי קטן כיון דגם בקטן לא שייך גבי ביאה אלא מכניס ממילא לא שייך כרת ג"כ וממילא אין חיוב מה"ת להוציאו מן המחנה וזהו סברת כ"ג וע"ש במנחת חינוך שכתב קצת ראי' לזה מהא דאמרינן בזבחים דף צ"ד דמבואר גבי בגד ומעיל וכ"ח שנטמא ויצא איך מכניסין אותו לכיבוס ואמאי לא קאמר הגמרא אפילו בפנים בנטמא איך לעשות כדי שלא לשהות את הטומאה אע"כ בכלים לא שייך טומאת פנים ע"ש במנחת חינוך דמישב בזה הא דאמרינן בעירובין ק"ד דמד"א דמכניס שרץ חייב כהן מוציא בה מיינו שלא לשהות את הטומאה וקשה היאך ריבוי טומאה נדחה מפני שיהויי טומאה ומישב ג"כ בזה כיון דאין איסור מה"ת כלל אלא איסור דרבנן ע"ש ובזה מישב שם שיטת הר"ח המוקשה כמו שהקשו עליו התוס' ולפי דבריו א"ש ע"ש ועתה כיון שמצינו לכ"ג חבר הגאון הנ"ל אולי יש לומר דכונת הספרי דמרבינן מהא דמזכר ועד נקבה תשלחו לרבות כלים ואחד גדולים ואחד קטנים במשמע היינו ג"כ על מכניס וי"ל דהספרי קאי על סוף הקרא דולא יטמאו את מחניהם דזה קאי גם על מכניס כמבואר בעירובין (דף ק"ד) בפרש"י שם ועתה א"ש תירץ כ"ג והנה ראיתי בספר יראים שם שתרץ דגם מכניס קטן ג"כ פטור והא דמכניס כלים חייב י"ל דגבי קטן גזרת מלך הוא ע"ש ולכאורה היכן רמיזא האי גזרת מלך דמכניס קטן ופטור ועלה בדעתי די"ל לכאורה מהא דאמרינן בערכין דף ג' הכל מטמאין בטמא מת לאתויי מאי לאתויי קטן סד"א איש אשר יטמא ולא יתחטא איש אין קטן לא קמ"ל וכו' ואלא איש למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת ע"ש והקשו שם התוס' ד"ה למעוטי וז"ל ויש לתמוה למה לי קרא לפטרו כיון דלא מצינו קטן נענש ע"ש שנשארו בקושיא וי"ל דהיראים מתרץ הקושיא דהקרא אתי לפטור בגדול המכניס קטן דפטור ועל זה כונת היראים הא דגזרת מלך היא כ"ז י"ל על דרך החידוד ושוב ראיתי להרש"ש שם שתרץ כן קושית התוס' ולא הביא שם שיטת היראים ותמהני עליו היאך אמר דבר זה מדעתו דלפטור מ"ש מכלים. ועל שיטת היראים תשאר הקושיא מהספרי הנ"ל דמרבינן שילוח בקטן וצ"ע ובהיותי בזה עלה בדעתי לתרץ קושית התוס' בערכין שם לפי מה שכתב המנחת חינוך אם אחד טימא את חבירו בפנים אין המטמא מחויב כיון דבטומאת פנים אין חייבין אלא דוקא בשהה שיעור השתחואה ממילא אין לחייב את המטמא על שהייה של הנטמא דהא הנטמא מחויב לצאת א"כ י"ל דזה חידוש דאי לאו קרא דאיש היה מחייבין את הגדול המטמא את הקטן בפנים כיון דאין בו דעת בהקטן לצאת והוי כמו שכפתו בידים ואינו יכול לצאת משם (ואף בזה ג"כ מסתפק המ"ח שם) ולכן גלי לן קרא דפטור הגדול כ"ז יש לומר לכאורה (ויש להאריך בזה ואכ"מ) ובאותו ענין ראיתי בש"מ שם בערכין שכתב לתרץ קושית התוס' דמיירי שנטמא בהיותו קטן ונכנס למקדש כשהגדיל אין חייב כרת וזה פלא אמנם הרא"ש דחה זה דמהכ"ת נאמר כן (ויש לעיין מירושלמי במ' שבועות פ"ב גבי נודע עד שלא הביא שתי שערות וכו' ע"ש וכן יש לעיין מהא דשבועות (יז) דאמרינן טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה הא שפיר משכחת בכה"ג לפי דברי הש"מ וצריך עיון שוב ראיתי שכבר העירו בזה על הש"מ) והנה ע"כ דברי כ"ג א"ש לפי שיטת הרמב"ם והראב"ד לפי דברי המנחת חינוך במחלק בין טומאת פנים לחוץ משום דליכא כרת גבי כלים אפילו במכניס ולכן יש לחלק בין טומאת פנים לחוץ משום דטומאת פנים איתרבי דוקא במקום חיוב כרת וכיון דחדש לן המנחת חינוך דגבי כלים ליכא כרת א"ש אבל לפי שיטת רש"י במ' ערובין (דף ק"ד ע"ב) דגם במכניס כלי נמי חייב כרת (וכבר הקשו על פירש"י מהת"כ דעל רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים מבואר דליכא כרת במכניס כלי ובסמוך נבאר כ"ז) א"כ לא שייך לכאורה לחלק בין פנים לחוץ ממילא תשאר קושית היראים הנ"ל על הספרי וי"ל דע"כ לפי שיטת רש"י עלינו לומר כמו שהביא הברכי יוסף (באו"ח תנ"ז) שיטת הרבה מפרשים דקטן אינו מטמא בקרי ע"ש שהאריך בזה (וכבר דברו בזה הרביד הזהב בפרשה מצורע ומי נפתוח ע"ש) וכן הביא שם הב"י פירוש רבינו הלל על הספרי כו' שפירש ג"כ דהא דממעטינן קטן הוי משום דאינו מטמא בקרי ויש להאריך בזה הרבה ולא נפניתי כעת והנה ראיתי בספר א"נ להגאון ר' אברהם מסאכוטשאב ז"ל שכתב לתרץ קושית היראים על הספרי הנ"ל ומתחלה דחה דאין לפרש דאיש ולא קטן היינו משום דאין קטן מטמא בקרי דע"כ מיירי גם בקטן בן ט' נמי ע"ש (ואין הספר כעת ת"י לעיין בו) אולם יצא לדון בדבר החדש דאין איסור מכניס אלא דוקא במקדש דכל איסור מכניס ילפינן מואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו וזה מיירי במקדש דוקא כמבואר בספרי שם ות"כ אבל במחנה לוי' אין