עבודת לוי לז

בשעריך בארץ הקדושה למען זרוק הדם וקטר החלב ע"ש וכתב על זה הגאון הנ"ל דזה דבר חידוש מאד ובאמת שכן משמע לכאורא באבות דר"נ פרק ד' וז"ל וכן מצינו בדניאל שהי' מתעסק בגמ"ח ומה היה גמ"ח אם תאמר עולות וזבחים והלא כבר נאמר השמר פן תעלה עולותך כי אם במקום אשר יבחר ד' ומשמע דלא היו מקריבין בבמה ואולי ס"ל דקל"ל ובענין זה ראיתי לידידי הגרדר"פ הי"ו בספר מקדש דוד שעמד בחקירה זו אי עושין במה בחו"ל אפילו קודם שנבחר ירושלים ולא ראה דברי הגאונים שהבאתי והביא הא דאיתא במכילתא פ' בא דעד שלא נבחרה ירושלים הי' כל ארץ ישראל ראוי למזבח וכו' ומשמע דוקא ארץ ישראל ולא חו"ל ומזה דקדק דאפילו קודם שנבחרה ירושלים ג"כ אין עושין במות בחו"ל ובאמת לא ראה שם גירסת הגר"א שלא גרס שם למזבחות אלא ראוי לשכינה ע"ש ושם להלן במכילתא אמרינן עד שלא נבחרה בית עולמים היה כל ירושלים כשרה למזבחות ע"ש עוד שם מהא דאמרינן כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח לפי שכלל ארץ ישראל קשורה למזבחות ע"ש באד"נ והוכיח ג"כ דאין עושין במה בחו"ל וכתב לפרש הא דמגילה בבית חוניו לענין במה קטנה אבל במת ציבור אין עושין אלא בארץ ישראל וכתב דהטעם דבמת ציבור יש לה דין מחנה לענין שילוח מחנות ובעינן לקדש המקום במלך ובחו"ל לא שייך מלך ע"ש והנה מה דפשיטא לו דבבמת ציבור נוהג קדושת מחנה לפי דעתי צ"ע בזה ועיין בפירוש רש"י בזבחים (דף קי"ב) שם במשנה גבי נוב וגבעון דבטלה קדושת מחנה ישראל ואולי יש לומר דזה הוי דוקא במחנה ישראל ויש לעיין בדברי רש"י שם במשנה מה שכתב שם להלן גבי באו לנוב וגבעון קק"ל נאכלין בכל ערי ישראל דהא בכ"מ שהוא עושה במה ומקריב ולכאורה למ"ל לטעם זה תפ"ל דבטלה קדושת מחנה וממילא נאכלין קדשים קלים בכ"מ ויש לעיין בזה וכבר ראיתי במפרשים שהעירו בזה (וכן כתבו התוס' במ' שבועות דף י"ז ע"ב דאין קדושת מחנה בבמה) והנה הא דאבות דר"נ דאמרינן כל ארץ ישראל ראויה למזבחות דמשמע אבל חו"ל לא י"ל עפ"י מה שכתב הח"ס בחידושיו בחולין דלכן אין עושין במות בחו"ל משום טומאת ארץ העמים ובאמת צ"ע דבריו דהא התוס' במגילה הקשו היאך מקריבין בבית חוניו הא ארץ העמים טמאה וכתבו דלא גזרו רבנן לענין הקרבה ממילא עי"ש ראיתו מהא דאבות דר"נ ויש לעיין. סימן ו' בע"ה יום ג' פ' בא תרפט, סלובודקא:

אמע"כ הרב הגאון הגדול החריף העצום ע"ה פ"ה נר ישראל ותפארתו מרבנן קשישאי מהר"ר ארי' ליב רובין שליט"א אב"ד דק"ק ווילקאמיר. אחד"ש כ"ג באהבה:

הנני להציע לפני כ"ג מה שעלה במצודתי להעיר בדבריו במה שתרץ הקושיא על הספרי בפרשה תצא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה וכו' ותניא בספרי בך ולא באחרים ופירוש עכו"ם) איש פרט לקטן לפירוש אם קטן ראה קרי אין עליו איסור לבא אל המחנה והיינו ע"כ שאין חיוב על הגדולים להוציאו משם אף דהוא טמא בקרי דקטן בן יום אחד מטמא בקרי) מתבאר דאין איסור טומאת מקדש גבי קטן וקשה מ"ש מכלים טמאים דחייב המכניס כלים טמאין למקדש וכבר הקשה קושיא זו בספר יראים (סימן שצ"א) ואמר כ"ג לתרץ דהא דממעטינן בספרי איש פרט לקטן היינו דמיירי בקטן שנכנס למקדש דאין מצווין לשלחו (וזה פירוש ולא יבא אל המחנה הוי דוקא גבי גדול אבל בקטן שנכנס אין הגדולים חייבין להוציאו) אבל המכניס קטן ודאי חייב כמו גבי כלים כמבואר במ' עירובין (דף ק"ד) דהמכניס כלים למקדש חייב וזה חידוש גדול דאין חיוב שילוח בכלים וכן בקטן אם נכנס למקדש טמא. והנה אמנם קשה לומר כן בדברי הספרי דהא מבואר בספרי נשא להדיא מזכר ועד נקבה תשלחו בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע הרי מבואר דחייבין בשילוח גם על הקטנים וכן מבואר שם להלן בספרי רע"א מזכר ועד נקבה תשלחו אחד אדם ואחד כלים במשמע וע"ש בזרע אברהם בפירושו לספרי שכתב לפרש כן דברי הספרי דהגדולים מצווין לשלח את הקטנים דלא עדיפא מכלים טמאים דמצווין לשלחן ועיין בנדה דף כ"ח ע"ב שוב ראיתי במנחת חינוך שכתב (במצוה שס"ג) ג"כ כמו הכ"ג שכתב שם אחר שחידש דעל מכניס ליכא כרת אלא מלקות אפילו מכניס אדם כגון חש"ו ע"ש שהאריך בזה לפרש הת"כ דעל רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים ופירש רחיצת גופו היינו על גופו משום ביאה חייב כרת ועל כיבוס בגדים לאו דוקא בגדים אלא כל דבר שאינו גופו והוא מכניסו אפילו אדם טמא אינו אלא בלאו ושוב כתב שם במיתה חוווד דגול כלום רווי