עבודת לוי לו

קודם לכן הרי דמאן דסבר קדושת ערי חומה קדשה לעתיד לבא דריש נמי הא דאשר לו חומה אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו וכו' וסבר דאפילו נפלה החומה קדושת מחנה שיש בערי חומה קידשה ואפילו אי אמרינן דדיני ערי חומה לא קדשה לעתיד לבא אפ"ה שייך ג"כ להביא הא דאשר לו חומה ועתה כיון דהרמב"ם פסק (לפי מה שבארנו לעיל) דקדושת מחנה שיש בערי חומה קדשה לעתיד כמו קדושת ירושלים שפיר כתב דאפילו נפלה החומה לא בטלה הקדושה כמו בש"ס דשבועות ובמגילה (ועיין בזה בירושלמי דמי מעשר שני פ"ק גבי רואים את המחיצות כאלו הן עולות) ועיין רמב"ן במ' מגילה שהקשה שם על הגמרא דמייתי ראיה מהא דר"א ברבי יוסי דאמר אף עפ"י שאין עכשיו וכו' דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא מהיכא מוכח כן הא שפיר מציא סבר דלא קדשה ואפ"ה אם נפלה החומה לא בטלה קדושת ערי חומה (ועיין תוס' מגילה דף ג ד"ה והא תניא) ועפ"ז יש לישב שיטת הרמב"ם בפשיטות]. והנה התוס' במ' זבחים דף ס' ע"ב ד"ה מאי קסבר וכן במ' מכות דף י"ט דאפילו אי אמרינן קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא היינו דוקא קדושת הארץ לענין חיוב תרומות ומעשרות אבל קדושת המקדש בטלה כדאשכחן בשילה כשחרב שילה ובטלה קדושת הבית ולא בטלה קדושת הארץ (עיין בזבחים דף קי"ב) וכן הוא ג"כ שיטת הראב"ד (בפ"ו מהלכות בית הבחירה) (והנה לכאורה על מה שהביאו התוס' ראיה מהא דשילה שבטלה קדושת הבית ולא בטלה קדושת הארץ יש לומר דשאני התם דהא לא גלו מעל אדמתם וארץ ישראל לא נפקע מיד ישראל לכן שפיר נשארה בקדושתה אבל לאחר חורבן שגלו ישראל ואין ישראל יושבין על אדמתן בטלה ג"כ קדושת הארץ) והנה יקשה על דברי התוס' אלו כמו שהקשינו לעיל מכל הנך דוכתי דמדמינן קדושת המקדש לערי חומה וערי חומה לקדושת הארץ ואולי יש לומר להנך שיטות ג"כ כמו שכתבנו לעיל דהא דמדמינן קדושת המקדש לערי חומה היינו לקדושת מחנה שבערי חומה וצ"ע בזה (ועיין בריטב"א במ' מכות י"ט שכתב להסביר סברא זו דקדושת המקדש בטלה עפ"י מה דאמרינן באו פריצים ויחללוה ע"ש). והנה מדי עברי בין בתרי ענינים אלו ראיתי בספר דברי אמת להגאון הספרדי ר"י בכר דוד שהביא דברי הרמב"ן בפרשה חקת שכתב וז"ל ועוד אמרו רבותינו בעשר קדושות שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה וכן נראה בכתוב שאומר ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם וכו' עכ"ל וכתב על זה הגאון בדברי אמת שאין לומר דכונת הרמב"ן דאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש דהא הא דעשר קדושות שהזכיר הרמב"ן הובא בילקוט (פרשה נשא) ושם איתא בזה"ל ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשר לבית השכינה ואין עבר הירדן כשר לבית השכינה ואם על בית הבחירה קאי ה"ל ירושלים מקודשת מעבר הירדן משום דירושלים ראוי לבית השכינה ולא עבר הירדן אלא דהכונה על במה שאף בשעת היתר הבמות לא היתה ראויה עבר הירדן לבמה והביא שכן כתב הרב בעל מגיד מראשית דאף בשעת היתר הבמות אסורין היו בעבר הירדן ממאמר הכתוב ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם דמשתעי בעבר הירדן ע"ש להגאון בספר ד"א הנ"ל והנה ק"ל על הגאון מהא דאמרינן במגילה (דף י') דאמר ר' יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזה"ז משום דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ומקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחרי' היתר אף נחלה יש אחרי' היתר ע"ש מבואר דבשעת היתר הבמות מקריבין אף בחו"ל דהא בית חוניו היה במצרים (עיין במנחות דף ק"ט ובפירש"י מגילה י') והעירני כבוד הגאון הגדול ר' ארי' ליב רובין שליט"א אב"ד דווילקאמיר שיש לומר עפ"י מה דמבואר במגילה (י"ד) עד שנכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה וכו' כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון (ע"ש בטורי אבן) וכמו כן י"ל כאן דמה שכתב הדברי אמת לפרש הא דארץ כנען מקודשת מעבר הירדן לענין במה היינו דוקא אחר שנתקדשה ארץ ישראל וממילא בזמה"ז אי אמרינן דלא קידשה לעתיד לבא דבטלה קדושת ארץ ישראל ממילא חזרה נמי להתירה שאר ארצות לענין במה (היינו דוקא לשאר ראשונים דלא כשיטת ר"ח כהן שם) ולכן שפיר אמר ר"י שמעתי שמקריבין בבית חוניו שוב ראיתי להגאון ר' מאיר דן ז"ל בספר כל"ח שהביא שיטת מהר"ח אלפנדרי בדרך הקדש שכתב ג"כ דמשעה שנבחרה ירושלים ונתקדשה בקדושת הארץ אפילו בשעת היתר הבמות לא הותרו אלא בא"י אבל לא בחו"ל וכתב על הא דאמרינן (במ' זבחים קט"ז) גבי אפרא דהורמיז דשדרא קרבנא ואמר רבא אסקוה וזה הוי בחו"ל התם שאני משום דהוי קרבן של עכו"ם דאין להם שייכות לארץ ישראל אבל קרבן ישראל שאני וכתב ג"כ דאחר חורבן שבטלה קדושת ארץ ישראל חזרו הבמות להתירן בחו"ל עוד ראיתי שהביא שם דברי רס"ג בפירושיו על דניאל לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי שכתב שלא אכלו בשר בקר וצאן כל בני הגולה בגלות בבל כי לא ראוי להשחט כי אם