עבודת לוי לה

בפרש"י בזבחים (קי"ב ע"ב) ד"ה קדשים קלים בכ"מ דכתב שם דכיון שבטלו הדגלים והן היו הולכים בכל הארץ לכבשן ולא היתה חנייתן סביבות המשכן בטלה קדושת מחנה ישראל וכו' ע"ש מבואר דקדושת מחנה תליא בזמן שישראל שרוים בה, וא"כ שפיר יש לומר דלאחר שגלו ישראל בטלה נמי קדושת מחנה מירושלים (ועיין תוס' כתובות דף מה שכתבו דעיר שרובה עכו"ם בטל ממנה קדושת ערי חומה) וראיתי בזרע אברהם שהעיר שם מהא דאיתא בירושלמי (בפ"ב) דמס' דמאי דכל ארץ ישראל נתונה ביד עכו"ם בזמן הזה א"כ לפ"ז תבטל דין עיר מוקף:

חומה עכשיו וכיון להעיר על דברי התוס' בברכות הנ"ל וכתב דשם קאי התוס' אליבא דר"י ור"י סובר שם בירושלמי דדמאי (בפ"ב) דרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל. ומה שכתב הצל"ח ראיה לדבריו מהא דפסק הרמב"ם (בפ"ג מהלכות ביאת מקדש) דמצורע שנכנס לירושלים לוקה ארבעים ועל עיירות המוקפות חומה אינו אלא בעשה דבדד ישב ומזה הוכיח דקדושת מחנה שיש בירושלים לא בטלה אף דבשאר ערי חומה בטלה קדושת מחנה ג"כ אינו מוכרח כ"כ דאף דקדושת ירושלים חמירא מקדושת שאר ערי חומה היינו משום דבירושלים יש בה קדושה יתרתא מחמת שהיא סמוכה לבית הבחירה ונקראת מקום אשר יבחר ד' כמו שבארנו לעיל (בסימן א') אבל בקדושת מחנה שיש בירושלים בזה שוה לשאר ערי חומה ואם נימא דבשאר ערי חומה בטלה קדושת מחנה ה"ה נמי דבטלה קדושת מחנה דירושלים והא דבשאר ערי חומה פסק הרמב"ם דאינו אלא בעשה אינו משום דקדושת מחנה דערי חומה קל מירושלים אלא משום דבקרא כתיב וישלחו מן המחנה ומבואר בר"ש בפ"ק דכלים דאף דערי חומה נמי נתקדשו בקדושת מחנה אבל עכ"ז שם מחנה נופל יותר על ירושלים מפני שהיא סמוכה לשאר מחנות ואין הפסק במחנות שכולן סמוכות מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל ע"ש ולכן כיון דכתיב ולא יטמאו את מחניהם דמיירי גם בשאר מחנות יש לומר דאין ערי חומה בכלל ולא מרבינן ערי חומה אלא מבדד ישב שלא כתוב בקרא שם מחנה ולכן אינו אלא בעשה כמ"ש המאירי בפסחים שם ועיין בקרית ספר להמבי"ט (בפ"ג) מביאת מקדש (ויש להאריך בדברי הרמב"ם ואכ"מ ועיין בשער המלך בפ"ג מהלכות ביאת מקדש מש"כ על הרמב"ם). והנה לפי מה שבארנו דלשיטת הרמב"ם קדושת ערי חומה קדשה לעתיד לבא כמו קדושת ירושלים והמקדש (היינו קדושת מחנה שיש בערי חומה) א"כ הא דכתב הרמב"ם (בפי"ב מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט"ו) וכיון שגלו בחורבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע כיון שעלה עזרא בביאה השניה נתקדשו כל עיירות המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא כביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה הרי שהוצרכו לקדש ערי חומה בימי עזרא מבואר דקדושת ערי חומה לא נתקדשה בקדושה ראשונה היינו דיני ערי חומה דזה לא קדשה לעתיד לבא בקדושה ראשונה אבל קדושת מחנה לא הוצרכו לקדש מפני שנתקדשה בקדושת יהושע ומה שכתב הרמב"ם ונתחייבו במעשר בימי עזרא היינו מדרבנן כמו שכתב (בפ"א מהלכות תרומות) דתרומה בימי עזרא אינה אלא מדרבנן וכן מעשרות נמי ע"ש. והנה לפי מה שבארנו א"ש דברי הרמב"ם שכתב (בפי"ב מהלכות שמיטה ויובל) אין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעת כיבוש הארץ כיצד עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושע את הארץ אעפ"י שמוקפת עתה הרי היא כבתי החצירים ועיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע אף על פי שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת ע"ש. וכתב הראב"ד א"א חידוש גדול אני רואה כאן דהוא סבר קדושת יהושע לא קדשה לעתיד לבא והדר אמר אעפ"י שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת ר"ל שהקדושה הראשונה לא בטלה ועיין בכ"מ שהחזיק ג"כ בקושית הראב"ד והקשה כיון דבגמרא בכמה דוכתי מוכח מהא דדריש ר"א ברבי יוסי אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן דר"א סבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא וכיון דהרמב"ם פסק גבי ערי חומה דלא קידשה לעתיד לבא איך מזכה שטרא לבי תרי ע"ש יעוין בפירוש רדב"ז שם על הרמב"ם. והנה לפי מה שבארתי לעיל דבערי חומה יש בה שני ענינים קדושת ערי חומה ודיני ערי חומה ובמ' שבועות ובמגילה שם מיירי הש"ס בקדושת ערי חומה ומייתי שם הגמרא ראי' דר"א ברבי יוסי סבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא מהא דדריש אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והיה