עבודת לוי לד

והשתא יש לישב מה שהקשינו לעיל על הרמב"ם שחילק בין קדושת המקדש וירושלים לשאר ארץ ישראל הא הש"ס בערכין מדמה ערי חומה לקדושת הארץ לענין מעשרות ובמ' שבועות (דף ט"ז) ומגילה (י) מדמה קדושת המקדש וירושלים לערי חומה ע"ש [ועיין ברמב"ם בפ"י מהלכות שמיטה ויובל שכתב דבזמן שאין היובל נוהג אין ערי חומה נוהג] ולפי"ז יש לומר דהש"ס בשבועות ומגילה דמשוה קדושת ירושלים והמקדש לערי חומה היינו לקדושת מחנה ישראל שיש בערי חומה דבזה שפיר יש שייכות לירושלים וערי חומה דירושלים נמי נתקדשה בקדושת מחנה ישראל עיין זבחים (דף נה) בפרש"י ד"ה טהור (וכן בדף קט"ז ע"ב) וערי חומה נתקדשו ג"כ בשיר ושתי תודות כמו שכתב רש"י (ערכין לב) והא דמדמינן בש"ס דערכין (דף ל"ב) ערי חומה לקדושת ארץ ישראל לענין חיוב מעשרות שם מיירי כל הסוגיא בדיני ערי חומה לענין חזרה ביובל ולענין שיהא הבית נחלט בסוף שנה דכל הסוגיא קאי שם על המשנה עיר שגגותיה חומתה וכו' בפרק המוכר שדהו דכל הפרק מיירי בדיני ערי חומה ושפיר מדמינן שם לקדושת הארץ לענין חיוב מעשרות וזה תלוי ביובל דאין ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (ושפיר משוינן זה לענין חיוב מעשרות דמעשרות תליא בשביעית ושביעית תליא ביובל עיין בפרש"י כתובות כ"ה ובירושלמי גיטין בפרק השולח) והא דפסק הרמב"ם דאין ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (בפ"י מהלכות שמיטה ויובל) היינו דוקא שאר דיני ערי חומה לענין שיהא הבית נחלט בסוף שנה וכל כה"ג אבל שילוח מצורע אינו תלוי ביובל כמו שבארנו וע"ש במל"מ שכתב להסתפק בשיטת הרמב"ם אם הא דכתב הרמב"ם דאין דין ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אם הוא דוקא לדיני בתי ערי חומה שהזכיר לקמן פי"ב ונפקא מינה שהמצורע משתלח מהם אף בזמן הזה היינו אם שיטת הרמב"ם כרש"י והרשב"א או כהתוס' ול"נ דע"כ עלינו לומר דשיטת הרמב"ם הוי כהרשב"א דאם לא כן יקשה מכל הנך דוכתי וא"כ מה שכתב הרמב"ם בקדושת ירושלים קידשה לעתיד לבא ה"ה דקדושת מחנה ישראל בערי חומה נמי קידשה לעתיד דלא שייך לחלק ביניהם דתרווייהו בחדא קדושה נתקדשו (היינו בשתי תודות כמו שכתב רש"י) והשתא א"ש מה שהקשיתי על הרמב"ם מכל הנך דוכתי. והנה כמו כן יש להקשות נמי על התוס' ביבמות דף פ"ב שכתבו ג"כ לחלק בין קדושת ירושלים והמקדש משום דהוי קדושת מחיצות לקדושת שאר ארץ ישראל וקשה מש"ס ערכין הנ"ל דמדמינן קדושת ערי חומה לירושת הארץ לענין חיוב מעשרות ובש"ס שבועות (ט"ז) ובמגילה (י ע"ב) מדמינן ערי חומה לקדושת המקדש ירושלים ועל התוס' לא יעלה ארוכה מה שתירצנו משום דהתוס' מחלקין בין קדושת מחיצות בירושלים והמקדש לקדושת הארץ שאינה קדושת מחיצות ולא שייך לחלק כמו שחלקנו בין דיני ערי חומה לקדושת ערי חומה דהרמב"ם דמחלק משום הקדושה שיש בירושלים והמקדש שייך לחלק כנ"ל אבל בקדושת מחיצות אין לחלק בין דיני ערי חומה לקדושת ערי חומה דמחיצות מהני לענין דיני ערי חומה כמו דמהני לענין קדישת ערי חומה וצע"ג על התוס' שוב ראיתי להגאון מסאכטשוב שהעיר (בא"נ חיו"ד) ג"כ על התוס' ולא תירץ כלום אלא כתב תירוץ אחר על קושית התוס' וכן תמה לי על המל"מ שהאריך כדברי התוס' ולא הקשה זה בספרו פר"ד ע"ש. והנה מדי עמדי בענין זה ראיתי בצל"ח כאן על ברכות שכתב ג"כ לתרץ קושית התוס' על רש"י באופן אחר היינו דאפילו אם נימא דבזמן הזה בטלה קדושת ערי חומה ואין מצורע משתלח חוץ לערי חומה בזמן הזה זהו דוקא בשאר ערי חומה אבל בירושלים ודאי טעון שילוח דג' מחנות לא נתבטלו והרי במדבר לא היה היובל נוהג ואפ"ה מצורע היה טעון שילוח ממחנה ישראל וירושלים היא מחנה שלישית שכל ג' מחנות סמוכים זו לזו ואמנם שאר ערי חומה באלו יש לחלק בין זמן היובל ובין אחר היובל ודע דבלאו הכי אפילו בזמן שהיובל נוהג ונהגו דין ערי חומה אפ"ה לא היה שילוח מצורע שוה בבתי ערי חומה לירושלים דבירושלים חייב מלקות ובשאר ערי חומה אינו רק בעשה דבדד ישב כמבואר ברמב"ם (פ"ג מביאת מקדש הלכה ט') ובזה א"ש מה שהקשו התוס' כאן ד"ה הא לן דאיך היה מדבר ר"י מדבר שלא היה נוהג בימיו ולפמ"ש אפילו לפי שיטתם יש נ"מ לישבו ירושלים עכ"ל. והנה במה שכתב לחלק בין קדושת מחנה ישראל שיש בערי חומה לבין קדושת מחנה שיש בירושלים לפי דעתי יש להרהר בזה דהא הר"ש הביא הספרי דמבואר דיהושע קידש עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל שיש בירושלים משמע דבקדושת מחנה שוה להדדי ירושלים וערי חומה (ע"ש בר"ש פ"ק דכלים) (וע"ש מה שכתב שם דהא דאמרינן בסנהדרין (מב) דבית הסקילה היה חוץ לג' מחנות היינו חוץ למוקפות חומה נמי) ועיין