עבודת לוי לב

ארץ ישראל אלא שנכנסו אפילו בקצה הארץ (ועיין במ' קידושין (דף ל"ח) דמבואר דלמד"א מושב אחר ירושה וישיבה משמע לא נתחייבו בעומר וע"כ האי סוגיא דר"ה הוי אליבא דמד"א דלא אמרינן דאחר ירושה וישיבה במשמע ע"ש ושפיר הביא עומר אף דהיה תכף שנכנסו לארץ). סימן ה ענין קדושת ירושלים ערי חומה ובמה הרמב"ם (בפ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה טו) כתב וז"ל לפיכך מקריבין הקרבנות כולם אעפ"י שאין שם בית בנוי ואוכלין שם קדשי קדשים בכל העזרה אעפ"י שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין שם קדשים קלים ומע"ש בכל ירושלים אעפ"י שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא וכן בהלכה ט"ז שם חילק בין ירושלים והמקדש לכל שאר ארץ ישראל וכתב לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני הכיבוש וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש וכו'. מתבאר דהרמב"ם מחלק בין קדושת המקדש וירושלים ובין שאר ארץ ישראל דבמקדש וירושלים קדשה לעתיד לבא ובשאר ארץ ישראל לא קדשה לעתיד לבא. והנה קשה לי על דברי הרמב"ם מהא דאמרינן בערכין (דף ל"ב ע"ב) תניא ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר למה מנו חכמים את אלו (כלומר עיירות מוקפות חומה מימות יהושע שמנו שם במשנה) שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא ורמינהו אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כבר נאמר וכו' אלא למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וכו' ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצות הללו נוהגות בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא וכו' ואיבעית אימא חדא מינייהו ר' אלעזר ברבי יוסי אמרה דתניא ר' אלעזר ברבי יוסי אומר אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן מ"ט דמאן דאמר לא קידשה לעתיד לבוא (קדושה ראשונה) דכתיב ייעשו כל הקהל השבים מן השבי וכו' מקיש ביאתן בימי עזרא נביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה ונתחייבו במעשרות (לפי גירסת רש"י וש"מ שם) ומייתי שם ראיה מדכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך וכו' הרי דמייתי כאן גבי ערי חומה קרא דמייתי ר' יוסי גבי ירושת הארץ מבואר דמקשינן קידוש ערי חומה לירושת הארץ לענין חיוב תרומות ומעשרות ומאן דס"ל גבי ערי חומה קידשה לעתיד לבא כמו כן סבר גם בירושת הארץ לענין חיוב מעשרות נמי קידשה לעתיד לבוא והנה עיין בשבועות (דף ט"ז) ובמגילה (דף י') דאיתא שם בש"ס כתנאי (אם קדושת מקדש וירושלים נתקדשו לעתיד לבוא) ומייתי שם מהא דכשהיו בונים בהיכל עשו קלעים וכו' ושוב מייתי מהא דתניא אמר ר' ישמעאל ברבי יוסי למה מנו חכמים את אלו וכו' דלמד"א ראשונות בטלו משבטלו קדושת הארץ אף קדושת ירושלים והמקדש ג"כ בטלה מוכח דמד"א קדושת הארץ בטלה מהא דירשו אבותיך וירשתה ס"ל נמי דקדושת ערי חומה נמי בטלה ולא קידשה לעתיד לבוא וכן קדושת המקדש וירושלים נמי לא נתקדשו לעתיד לבוא כמבואר מכל הנך סוגין מגילה שבועות וערכין (ע"ש). מבואר דאין לחלק בין קדושת המקדש וירושלים לקדושת הארץ לענין חיוב תרומות ומעשרות וקשה על הרמב"ם הנ"ל שחילק בין קדושת המקדש וירושלים לקדושת שאר ארץ ישראל. והנה כדי לתרץ שיטת הרמב"ם נקדים תחלה לבאר שיטת רש"י במ' ברכות (דף ה ע"ב) אמר ר"י נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה וכו' הא לן והא להו ופירש"י הא לן בא"י שערי חומה מקודשות בה ומצורע טעון שילוח חוצה להן אינן יסורים של אהבה בבל שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה ע"ש והתוס' ד"ה הא לן הקשו וז"ל תימה דשילוח מחנות לא היה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ובתי ערי חומה ובימי האמוראין לא היה היובל נוהג כדאמרינן במסכת גיטין (דף ל"ו) והיאך היה מדבר ר"י מדבר שלא היה נוהג בימיו עכ"ל התוס'.