עבודת לוי ל

דגן הכתוב מדבר או אינו אלא בתרומת חלה כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי תרומת חלה אמור ומה אני מקיים תרומת ד' בתרומת דגן עכ"ל הספרי ולמאי הלכתא כתבה רחמנא לתרומה גבי חלה ע"כ להקיש תרומה לחלה דתבעי ביאת כולם וכו' עכ"ל המהרי"ט יע"ש היטב מש"כ עוד בדברי הרמב"ם הנ"ל. אמנם באמת קשה לומר כ"ז בדברי הרמב"ם דמקור הרמב"ם הוי ירושלמי דס"ל דמאליהם קבלו את המעשרות דא"כ לא אתי שפיר הא דכתב שם הרמב"ם (אחר שכתב דתרומה בזמן הזה ואפילו בימי עזרא הוי דרבנן) וז"ל וכן יראה לי שה"ה נמי לענין מעשרות שאינן חייבין בזמה"ז אלא מדבריהם כתרומה ואם נאמר דמקור הרמב"ם הוי הירושלמי הלזה הא מפורש להדיא שם בירושלמי דמעשרות הוי מדבריהם וגם בקרא דמביא הירושלמי שם להוכיח שהן מדבריהם משום דכתיב בכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכו' מפורש שם להדיא בקרא מעשרות כמו תרומה ואמאי כתב הרמב"ם הא במעשרות בזמה"ז דאינו אלא מדבריהם מסברא דנפשיה עוד יש להעיר על דברי הגאון בבית הלוי שם מנא לן לחדש כ"ז דבעינן בתרומה כיבוש וחלוק, והא דאמרינן בכמה דוכתי דשבע שכיבשו ושבע שחילקו לא נתחייבו בתרומה כבר העירו בזה הראשונים (ורש"י במ' נדה מ"ז כתב משום דבעינן דגנך תבואת זרעך המיוחד לך ועיין בב"מ דף פ"ט כתב שם רש"י הא דשבע שכיבשו פטורים משום דכתיב עשר תעשר את תבואת וכו' וכתיב בתריה במקום אשר יבחר ד' ובמ' כתובות כתב רש"י (דף כה) משום שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמיטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ושמיטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בס"ע ובמ' ערכין ע"ש) ועיין בראב"ד בת"כ שכתב שם דמשום הכי בשבע שכיבשו וחילקו פטורים היו משום דבשבע שכיבשו ושבע שחילקו היה כהפקר כיון שהיתה הארץ עומדת לחלוק ע"ש בראב"ד ובר"ש בת"כ ועיין בת"כ פרשה מצורע דבעינן ריבוי על נגעי בתים דלא נהגו עד לאחר כיבוש וחילוק מדכתיב ובא אשר לו הבית הרי מבואר דכל היכי דבעינן כיבוש וחילוק יש על זה קרא מיוחד וא"כ קשה מנא לן לחדש דבעינן גבי תרומה כיבוש וחילוק (שוב ראיתי הערה זו מהת"כ בספר זכרון יהונתן בענין דבר השמיטה שהעיר על הגאון מהת"כ) וע"ש עוד בספר ז"י מה שכתב על הרמב"ם בתרומות הנ"ל דסובר כשיטת רש"י בכתובות (דף כ"ה) דתרומה תלוי' בשביעית משום שתלה הכתוב המעשר במנין שנות השמיטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר וגבי שביעית כתיב תבאו ושביעית לא מנו אלא משכיבשו וחילקו ושוב דחה מהא דמבואר (בירושלמי גיטין פ"ד הלכה ג') דאין תרומה תלוי' כלל בשביעית והקשה מזה הירושלמי גם על שיטת רש"י בכתובות שם וכן הקשה על הט"א שכתב דלרבי דסובר ששביעית בזמן הזה דרבנן משום דאיתקש ליובל גם תרומה הוי דרבנן משום דתרומה תלוי' בשביעית ע"ש ולא דק במחילה מכת"ר דבירושלמי, מבואר דאיכא פלוגתא בזה אי תרומה תלוי' בשביעית ע"ש דז"ל הירושלמי שם אמר הונא קשיתא קומי ר"י רב אחא כמאן דאמר מעשרות מן דבריהם ברם כמאן דאמר מעשרות מה"ת וכי הלל מתקנן לעבור על דברין תורה (ור"ל דמעשר תלוי בשביעית וכיון דמעשר מה"ת א"כ ה"ה נמי שביעית הוי מן התורה ואיך תקן הלל פרוזבל לבטל דבר מה"ת) ואמר זה דבר השמיטה וכו' בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבר תורה השמטת כספים נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ דבר תורה וכו' תמן אמרין אפילו למד"א מעשרות מה"ת מודה בשביעית שהוא מדבריהם וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומר וכו' עכ"ל הירושלמי וי"ל דבזה פליגא אי שביעית תלוי ביובל א"כ לא תלי' מעשרות בשביעית ועיין בספר שאילת דוד שפירש ג"כ דפליגא בירושלמי בזה אי מעשרות תלי' בשביעית או לא ובזה כתב לישב מה שהקשו המפרשים על דברי רש"י במ' ב"ק דף קי"ד ע"ב שכתב דרבי סבר דלא קידשה לעתיד לבוא דרבי אחר החורבן היה וזה סותר בחולין דף ז"י שכתב גבי הא דהתיר רבי בית שאן דדוקא אותן שלא נתקדשו בקדושה שניה התיר אותן אבל אותן שנתקדשו בימי עזרא בקדושה שניה נוהג בהם תרומת ומעשרות מה"ת מבואר דרבי סבר דקדושת עזרא קדשה לעתיד לבוא ע"ש מה שכתב לישב באופן זה היינו דתליה בפלוגתא דירושלמי כאן ע"ש וכן ראיתי להגאון בנודע בשערים שכתב ג"כ על דברי הרמב"ם דלכן הוי תרומה בזמן הזה מדרבנן משום דתליה תרומה. בשביעית ושביעית תליה ביובל לרבי ע"ש ופירש ג"כ הירושלמי הנ"ל כמו שפירשנו אבל באמת שיטת הרמב"ם גם לפי פירושו לא אתי שפיר הא דכתב הרמב"ם אח"כ ונראה לי דה"ה כמו לענין מעשרות דמשמע דמעשר הוי מסברא דנפשיה ובאמת זה אינו דהא עיקר מה דתלי בשביעית הוא מעשר ולא תרומה. ולכן קשה מאד לומר דמקור הרמב"ם מכל הנך דוכתא שהבאתי לעיל ועדין תשאר על הרמב"ם קושית הכ"מ מהא דיבמות פ"ב שם. ועיין בב"י בטור יו"ד סימן של"א שכתב שם דאפשר