עבודת לוי כט

לקושטא דמילתא אלא בדרך דחייה לומר דמההיא ברייתא ליכא להוכיח מינה בסדר ר"י תרומה בזמן הזה דרבנן וכו' ע"ש בכ"מ והנה גם זה קשה לומר דהרמב"ם יפרש כפירוש הר"ח דירושה שניה הוי ירושת יהושע דהא בהדיא כתב הרמב"ם בהלכה ולא כמו שהיה בירושה שניה בימי עזרא שהיה ביאת מקצתן משמע דהרמב"ם קרי ירושה שניה ירושת עזרא ולא ירושת יהושע (ועיין בפיה"מ להרמב"ם בסוף עדיות שכתב להדיא דירושה ראשונה ושניה היינו יהושע ועזרא כשיטת רש"י ולא כשיטת ר"ח ע"ש) ועיין בפירוש הרדב"ז כאן מה שהעיר עוד על הרמב"ם וכתב דהרמב"ם סמך על הירושלמי בפ"ו דשביעית הנ"ל דר"א סבר דמאליהן קבלו את המעשרות בימי עזרא ע"ש שכתב ואיכא בירושלמי דשביעית שם כמה סוגיות דמשמע מינייהו דמאליהן קבלו את המעשרות ע"ש ברדב"ז מבואר מדבריו דמפרש הא דמאליהן קבלו את המעשרות דהוי אפילו בימי עזרא נמי מדרבנן כיון דמאליהן קבלו את המעשרות אולם התוס' ביבמות (פ"ב ע"ב ד"ה ירושה) כתבו דבימי עזרא היה תרומה דאורייתא ע"ש שכתבו דאין נראה ששום חכם יאמר דקדושת הארץ בימי עזרא למעשרות ולכל מצות התלויות בארץ היתה מדרבנן וההיא דמאליהן קבלו את המעשרות איכא לאוקמי במעשר פירות וכו' עוד אומר ר"י שם דכיון שקדשו נתחייבו מן התורה ע"ש וכן בר"ש פ"ו דשביעית כתב ג"כ על הירושלמי דמאליהן קבלו את המעשרות דאעפ"כ בימי בית שני היה דאורייתא ויש להעיר על דבריהם מהא דאיתא בירושלמי קידושין פ"ד בריש פרק עשרה יוחסין דאיתא התם אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים הא בקדשי הגבול יאכלו אמר ר' יוסי גדולה היא החזקה מכיון שהוחזקו שם להיות אוכלין אף כאן אוכלין ניחא תמן דכתיב הציבי לך ציונים הכא מה אית לך כמד"א מאיליהן קבלו את המעשרות (פירש דמקשה ניחא התם בבבל שפיר אכלו בתרומה שאינה אלא מדרבנן אבל בימי הבית לאחר בנין הבית היאך אכלו וע"ז תירץ רמב"א מאליהן קבלו את המעשרות דהוי ג"כ מדרבנן הרי דגם בימי הבית היה תרומה דרבנן למד"א דמאליהן קבלו את המעשרות שוב ראיתי להנועם ירושלמי בפירוש לירושלמי שם שכתב לפרש דהירושלמי מיירי דוקא לתרומה והירושלמי סבר כרבנן דבי רב דלתרומה בעינן ביאת כולם (עיין כתובות כה ונדה מ"ז) אולם לא העלה ארוכה למה שהקשינו על התוס' יבמות הנ"ל דהתוס' כתבו שם להדיא דגם מעשרות היה בימי עזרא דרבנן. והנה ראיתי להגאון מהרי"ד ז"ל בספר בית הלוי שכתב לתרץ דברי הרמב"ם בהלכות תרומות הנ"ל דסמך על הירושלמי דשביעית דאמרינן שם דר"א סבר דמאיליהם קבלו את המעשרות בימי עזרא ולכן שפיר כתב הרמב"ם דתרומה בימי עזרא לא הוי אלא מדרבנן ובזה ישב ג"כ הסוגיא במ' כתובות דף כ"ה דאמרינן שם דאשכחינהו ר"ה ברדר"י לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אפילו למד"א תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא דהא שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה ואמינא להו אנא אדרבה אפילו למד"א תרומה בזמן הזה דאורייתא חלה דרבנן דתניא בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים ת"ל בבואכם בביאת כולכם וכי אסקינהו עזרא לאו כונהו סליק והקשה בשם בנו הגאון מהר"ח מבריסק זצ"ל מ"ש דלענין חלה לא בטלה קדושת הארץ ולענין תרומה בטלה ועוד מאי ראיה מייתי משבע שכיבשו ושחילקו דהתם מה דהיו פטורים אינו בשביל חסרון הקדושה רק מגזה"כ דאין תרומה נוהג עד אחר כיבוש וחילוק ואיזה הוכחה וטעם הוא לומר בשביל זה דלתרומה בטלה קדושת הארץ וכתב דהא דאמרינן בגמרא דמד"א תרומה בזמן הזה דרבנן היינו דסבירי להו כר"א דדריש בירושלמי והיטבך על לע"ל אבל בימי בית שני תרומה היה מדרבנן משום דלענין תרומה היינו להתחייב בתרומה בעינן כיבוש וחילוק אבל חלה הוי דאורייתא דהא גם בשבע שכיבשו ושבע שחילקו אף דלא היה עדיין כיבוש וחילוק אפ"ה נתחייבו בחלה ולכן בימי עזרא אף דלא היה כיבוש דהא עדיין הוי משועבדים למלכי פרס וגם חילוק לא היה כיון דלא הוה רק מקצת ישראל ואין זה חלוקה והשתא הסוגיא במ' כתובות מציא סברא שפיר דקדושת עזרא קידשה לעתיד לבוא ואפ"ה תרומה דרבנן משום דלא היה כיבוש וחילוק אבל חלה שפיר הוי דאורייתא משום דלחלה הא לא בעינן כיבוש וחילוק דהא גם בשבע שכיבשו ושבע שחילקו ג"כ נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה ע"ש להגאון בית הלוי חלק ג' שם. הנה בעיקר דבריו דהרמב"ם סמך על הירושלמי דשביעית הנ"ל כבר קדמו המהרי"ט בשו"ת (סימן כ"ה) ע"ש שכתב ג"כ מקור לדברי הרמב"ם מזה הירושלמי וגם הרדב"ז בפירושו על הרמב"ם (פ"א דתרומות) הזכיר ג"כ הירושלמי הזה לסמך לדברי הרמב"ם ע"ש אבל באמת לפי ענ"ד קשה לומר דכל חיליה דהרמב"ם הוי מזה הירושלמי וע"ש בשו"ת מהרי"ט שהאריך שם בדברי הרמב"ם והביא הא דאיתא בספרי גבי חלה תרומת ד' בתרומת