עבודת לוי כח

גבי חלה ביאת כולם היינו דין פרטי בחיוב חלה ואינו שייך לקדושת הארץ אלא משום דהתורה גלתה כן בחלה וא"כ לא קשה על הר"ח דאפילו אי אמרינן דקדושת יהושע קדשה לעתיד לבוא היינו דוקא הקדושה אבל כיון דבימי עזרא לאו כולהו סליק ולא היה ביאת כולם שפיר לא נתחייבו בחלה משום דבחלה בעינן ביאת כולם ולא מהני בזה קדושת הארץ כיון דהקדושה לא הוי מישיבת כל ישראל עליה. והנה לכאורה יש לעיין על הירושלמי הנ"ל במ' שביעית דאבותיכם לא נתחייבו עד שקנו כולה ואתם ראשון ראשון קנה ומתחייב (וביארתי לעיל דאף שקנה אברהם את הארץ בחזקה היינו להורישו לבניו עיין ברמב"ן על התורה פרשה לך שכתב דהארץ לא היתה של אברהם עד דור רביעי דכתיב ודור רביעי ישובו הנה ע"ש ברמב"ן ולא נתמלאה קדושת הארץ עד שנכנסו כל ישראל שם ואז נעשה שלהם למפרע) מהא דאיתא בירושלמי פ"ק דערלה נטעו אעפ"י שלא כיבשו חייב וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות האמורות בתורה וכו' ר' הילא בשם ר' לעזר מודה ר' ישמעאל בחלה ובערלה וכן מבואר בתוספתא מנחות משעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה משמע דתיכף כשעברו נתחייבו ולא בעינן קנו כולה אמנם זה אינו דדוקא בהני נתחייבו תכף משעברו את הירדן אבל בשאר דברים כגון תרומה בעינן קנו כולה כמבואר בירושלמי שם ותני כן בבואכם לפי ששינה משמעו שינו חכמים חיובו פירוש דבחלה נתחייב מיד מדכתיב בבואכם וגם בערלה ונטעתם ע"ש בנועם ירושלמי שפירש כן וא"ש דאף שלא נתקדשה ארץ עד שקנו כולה היינו שלא חלה קדושת ארץ ישראל אבל באילו שפיר נתחייבו שארץ ישראל שלהם מקודם ובחדש איכא פלוגתא אי נהג בשבע שכיבשו וחילקו (עיין קידושין דף לו ובירושלמי פ"ק דחלה ובתוס' מנחות דף פ"ו ע"ש) והנה הרמב"ם בפ"א מהלכות תרומות כתב וז"ל התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפי' בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבאו ביאת כולכם כמו שהיה בירושה ראשונה וכו' לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהן כתרומה עכ"ל ועיין בהשגת הראב"ד שכתב א"א לא כיון להלכה יפה דהא קי"ל כרבי יוחנן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא ביבמות והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא עכ"ל הראב"ד ועיין עוד בכ"מ מה שהוסיף לתמוה על רבינו מהא דבפרק הערל אמר ר' יוחנן כי איתביה ממתניתין דמשמע מינה דתרומה בזמן הזה דרבנן הא מני רבנן היא ואנא דאמרי כר"י דתניא אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם (ופירוש רש""י ירושה ראשונה בימי יהושע הוי ירושה וכן שניה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת הארץ שלישית אין להם כלומר לא בעו למהדר ומירתה דירושה ועומדת היא ואשמעינן האי קרא דלא בטלה הארץ בגלות טיטוס) משמע דר"י משמע ליה דרבי יוסי סבר תרומה בזמן הזה דאורייתא משום דאמר קדושה שניה קידשה לעתיד לבוא ואם כדברי רבינו שהדבר תלוי בביאת כולם היאך מביא ר"י ראיה דרבי יוסי סבר תרומה בזמן הזה דאורייתא משום דסבר קדושה שניה קידשה לעתיד לבוא והלא כיון דלא באו כולם לא הוי דאורייתא ועוד קשה דמשמע דחכמים דפליגי אדרב"י ואמרי תרומה בזמן הזה דרבנן סברי קדושה שניה לא קידשה לעתיד לבא ואני לא מצאתי מי שיסבור כן עכ"ל הכ"מ. והנה במה שכתב הכ"מ דלא מצא מי שיסבור כן דקדושה שניה לא קדשה לעתיד לבוא קשה טובא מהא דאמרין בזבחים (דף ס' ע"ב) ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני לירושלים ויאכלנו בזמן הזה וכו' אמר רבינא לעולם קסבר לא קידשה ע"ש בפירש"י ושם ע"כ בקדושה שניה מיירי דהא אמר יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה והיינו בעי ר' ישמעאל וכן יש לעיין מהא דזבחים (ק""ו ע"ב) דסבר ר"ל השוחט והמעלה בזמן הזה פטור משום דלא קידשה לעתיד לבוא ע"ש וכתב שם הכ"מ דהרמב"ם מפרש כפירוש ר"ח דירושה ראשונה היא ירושת אברהם יצחק ויעקב שניה ירושת יהושע ומשם ואילך קידשה לעולם דהשתא מייתי שפיר ר"י ראיה דלרבי יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא מדקאמר ירושה שניה שהיא ירושת יהושע קידשה לעתיד לבוא דבאותה ירושה היתה ביאת כל ישראל ורבנן דפליגי עליה דרבי יוסי ואמרי תרומה בזמן הזה דרבנן סברי דקדושת יהושע לא היתה אלא לשעתה וקדושת עזרא שקידשה לע"ל לא היתה בביאת כולם ואעפ"י שהתוס' כתבו על פירוש ר"ח דלא יתכן לפרש כן דס"פ יוצא דופן מפליג ר' יוסי בין תרומה לחלה משום דגבי חלה כתיב בבואכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק וא"כ ע"כ ירושה שניה היא של עזרא דבשל עזרא לאו כולהו סליק י"ל בפרק יוצא דופן לא אמרינן דמפליג ר"י בין תרומה לחלה