עבודת לוי כג

מהאי ספרי שהביא הסמ"ג א"כ ע"כ צריך לחלק באותה סברא שדחאה הפמ"ג ולפי מה שכתב החינוך הטעם דאיש איש על עבודתו שלא יסמכו אחד על חבירו ויהי' קדרה דבי שותפי ומ"ה אמרה תורה שהכהנים לא יעשו עבודת הלוים וכן לא יעשה אחד מלאכת חבירו א"כ שפיר יש לומר דכל זה לא שייך בעושה עבודתו אבל בהזקין ונפסל קולו דאינו יכול עוד לעשות עבודתו ונועד שוב בתמידות למלאכת שוער א"כ לא שייך הטעם הנ"ל ממילא א"ש ומה"ט כתב שם החינוך דגם כהנים מוזהרים שלא יסייע אחד במלאכת חברו ע"ש). והנה מדי עברי בין רוכסי ענינים אלו ראיתי באור שמח (בפרק ג' מהלכות כלי המקדש) שכתב דבבמה היה מותר משורר להיות שוער כמפורש בדברי הימים (טו) גבי ארון שהיה מתתיהו ואליפלהו למשוררים ולשוערים בארון כיון דבבמה אין כהונה נתפרדה החבילה דהוי במת יחיד דבגבעון היה אז המזבח ובמת ציבור והנה מאי דפשיטא להגאון דבבמת יחיד מותר למשוער להיות משורר וכן מותר למשורר להיות שוער ראיתי להגאון מלבי"ם בפירושו לד"ה שכתב (ד"ה א' ט"ו) ומן השוערים (הנחשבים בפסוק י"ח) נגנו חצים בנבלים וכו' וחצים בכנורות על השמינית וכו' ע"ש דקחשיב המשוערים שנעשו משוררים וכתב הגאון מלבי"ם וז"ל והנה כפי הדין אין לשוערים לסייע למשוררים (רמב"ם פ"ג הלכות כלי המקדש) רק בכאן לא היה שיר לעבודה בבהמ"ק דהא כפי הדין אין מוסיפים על ששה נבלים ולא פוחתין מתשעה כנורות (רמב"ם שם) ובכאן היה שמונה נבלים וששה כנורות והצלצל אחד לבד וכאן היו המצלתים שלשה כי היו רק לכבוד הארון עכ"ל מבואר דשיטת הגאון מלבי"ם דאפילו בבמת יחיד ג"כ דיני לויה ושייך עבודת הלוים בבמת יחיד נמי ולפ"ז א"ש הירושלמי (בפ"ק דמגילה הלכה י"ב) דאיתא שם אמר ר' אבא בר' כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוס"ז ולוי היה ופירש שם הפ"מ דכוונת הירושלמי להוכיח דע"כ היה בשעת התר הבמות דאם לא כן אמאי לא חשיב נמי איסור במה (ועיין בעמודי ירושלים תנינא בירושלמי החדשות מה שהעיר בזה על הפ"מ) וכן יש להעיר על הפ"מ דא"כ דמיירי בשעת התר הבמות האיך קחשיב איסור זר הא אין איסור זרות בבמה אולם לפי שיטת הגאון מלבי"ם הנ"ל דבבמה אסור משוער להיות משורר הרי דשייך עבודת לוים בבמה קטנה א"כ יש לומר דאף דזר מותר בבמה קטנה אבל לוי אסור משום דמניח עבודתו היינו עבודת המקדש ושמירת כלי המקדש וכו' ועושה עבודה אחרת שאינה עבודתו כיון דמוטל עליו לעשות עבודתו ממילא אסור לעשות עבודה אחרת שאינה שלו ועיין קרבן עדה בירושלמי שפירש שם באופן אחר כונת הירושלמי (יהנה אם אשה נמי כשרה בבמה ממילא אין עבודת במה נכנס בגדר עבודה אמנם אשה פסולה בבמה כמבואר בירושלמי פ"ק דמגילה דאמרינן לית כאן אשה איש כתיב בפרשה ובתוספתא סוף זבחים דאמרינן דוקא עבדים משוחררים כשרים והא דעושה אדם וכו' ומקריב עלי' הוא ובנו ובתו עבדו ושפחתו דמבואר דאשה כשרה בבמה עיין בספר מקור ברוך שנדפס מחדש מה שכתב שם פירוש אחר בתוספתא בשם הגאון מופ"ה מהר"י זצ"ל מפוניבז) ושמעתי בשם הגאון מופ"ה רמ"ש זצ"ל מדווינסק ראי' מבכורות (דף מ"ה ע"ב) דאמרינן ואילו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו וכו' ואמרינן מאי אותו ואת בנו אלימא אהרן ובניו דכוותיה חייש ובנו מי נהג והתניא אותו ואת בנו נוהג בזכרים וכו' ע"ש ואמאי לא מוקי שם בבמה אלא דאשה פסולה בבמה ונראה דגם בבמה נמי שייך גדר עבודה אלא דלא בעינן כהן וזר הותר לעבוד עבודת כהן בבמה אבל לוי אסור משום מניח עבודתו לפי שיטת הגאון מלבי"ם הנ"ל. שוב ראיתי מביאין תשובת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס בערלין שער ד' סימן רי"ח) כשיטת מלבי"ם הנ"ל וז"ל ומ"ש שמצאתי בשוחר טוב ג' עבירות נעשו בעולתו של שמואל הוא ועורו מחוס"ז ולוי היה (ובמה) אלמא זר פסול בבמה נ"ל דזר כשר אבל לוי פסול הוא דדרשינן בפ"ב בערכין ולא ימותו גם הם גם אתם, אתם בשלהם והם בשלכם במיתה וכו' וכיון דאיתקשו כהנים ולוים אהדדי כי היכי דכהנים לא אשכחן דאשתרי לעשות עבודת הלוים אפילו בבמה ה"נ לא הותר להם עבודת כהנים ודוקא זר מכשירין בכהונה אבל לוים לא יעשו אלא עבודה המסורה להם עכ"ל מהר"ם מרוטנבורג ובהיותי בזה ראיתי בצפנת פענח שכתב לתרץ דברי הרמב"ם שהתחלנו בכלי המקדש דלכן לוי שסייע במלאכת לוי חבירו חייב מיתה אף דאינו אלא מסייע דהחיוב הוא משום דמניח עבודתו ויוצא בזמן עבודה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש דכהן שמניח עבודתו חייב מיתה וה"ה לבן לוי נמי וזה הוי דוקא בזמן