עבודת לוי כב

לוי חבירו חייב והסוגיא דערכין הנ"ל הוי אליבא דמאן דפטר בשנים שאחזו באבר והעלו ושוב ראיתי להגאון ר"י שמעלקיש בשו"ת (חא"ח סימן ל"ה) שהעיר כעין זה מהריטב"א במס' קידושין (דף מ"ג) שהקשה למ"ל קרא בשחוטי חוץ דשנים ששחטו פטורים ולא ילפינן משבת דשנים שעשו פטורים ותירץ דה"א דבשחוטי חוץ חייב דילפינן מהעלאה מאיש איש ע"ש והקשה א"כ לר"י דפטור בשנים שהעלו למ"ל קרא דאין שנים חייבין על שחוטי חוץ לדידי' ויליף משבת דפטורים כקושית הריטב"א דל"ש תירץ הריטב"א לכן מסיק לבסוף שם דאפילו לר"י דפטור בשנים שאחזו בהעלאה י"ל דבשאר איסורין ג"כ חייב בשנים שעשו משום דליכא למילף משבת דה"ל קרא דאיש איש וקרא דבעשותה שנים כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וא"כ בשאר איסורין אליבא דכ"ע חייב וממילא אין לתרץ כנ"ל. והנה התוס' במ' תענית (דף כ"ז) ד"ה מר סבר כתבו שם וז"ל למאן דאמר עיקר שירה בכלי צריך שיהא כהנים או לוים ע"ש וזה תימה דהא לויים משוררים ואיך שייך זה לכהנים וכהן שעשה עבודת הלוי במיתה או בלאו לפי שיטת הרמב"ם שוב ראיתי שכבר נשמע קושיא זו בין המפרשים הגבורת ארי בתענית שם וכן הרש"ש והגבורת ארי נשאר בתימה אולם הרש"ש כתב דהתוס' כיונו לחצוצרת של כהנים ובזה בעינן כהנים דוקא כמו שכתבו התוס' בע"ז (דף מז) ובאמת זהו דוחק כמבואר למעיין, ונ"ל דבאמת התוס' מיירי בשירת הלוים ומה שכתבו דגם כהנים נמי כשרים משום דהתוס' קיימי בשיטת הספרי זוטא הובא בילקוט פרשה קרח וז"ל ולא ימותו גם הם יכול שאין לי אלא לוים ע"י הכהנים במיתה כהנים ע"י הלוים מניין ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם וכו' ע"ש בד"א בעבודת המשכן אבל בעבודת בית אלהים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים אף בל"ת מבואר להדיא דבבית המקדש מותרין כהנים בעבודת הלוים ושפיר כתבו התוס' הנ"ל דכהנים ולוים שייכי בשירה ולא בעינן לדחוק כהרש"ש. שוב ראית באור שמח (בפ"ג מהלכות כלי המקדש) שכתב על הרמב"ם שם דכהן שעבד עבודת הלוי אינו אלא בל"ת דמקור הרמב"ם. הוא מהספרי זוטא דמבואר דבעבודת המקדש כהנים מותרין בעבודת הלוים וכתב להגיה בסיפרי זוטא שם אלא בל"ת ובזה מישב דברי הרמב"ם דלא תקשה מגמרא דילן דתני אתם בשלהם במיתה דשם הוי בעבודת משכן אבל בעבודת המקדש אינו אלא בלאו ע"ש ולפי גירסתו אין מקום לדברינו אולם שפיר יש לומר דגירסת התוס' דמותר לגמרי ושיטת הרמב"ם יש לישב לפי מה שראיתי להקי"ס שם בפ"ג מהלכות כלי המקדש שכתב וז"ל והכהנים בעבודת הלוים אזהרה שלהם היא מדכתיב גם הם גם אתם ולא קאי רבויא אלא אאזהרה ולא אמיתה אבל לוים במלאכת חבירו הוי במיתה דכתיב והחונים לפני המשכן וכו' ע"ש ולפ"ז אין אנו צריכין לומר דהרמב"ם סמך אספרי זוטא ולשבש את הספרים דשפיר יש לומר דהרמב"ם מפרש כהקי"ס. והנה בענין זה ראיתי להפרמ"ג בראש יוסף בחולין (דף כ"ד) שהביא לשון הרמב"ם שכתב זה שנאמר בתורה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום ואינה מצוה נוהגת לדורות אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב זקנה יפסל לעבודתו במקדש ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהי' מן המשוערים עכ"ל הרמב"ם. והקשה הראש יוסף וז"ל לא ידענא דהא אמרינן בהדיא בערכין (דף יא) משורר ששיער חייב מיתה וכתוב בתוס' ד"ה משורר ששיער דבדה"י כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים ע"ש וכן כתב הרמב"ם שם שלא יסייע לוי במלאכת לוי וכו' והאיך כתב דבן לוי משורר שנפסל קולו דעובד עבודת משוער והלא זר הוא אצלה ודוחק לומר דדוקא בזמן שהוא ראוי לשיר פסול לשוער ולא בזמן שהוא נפסל לשיר דזה נשתקע ולא נאמר ע"ש שהניח בצ"ע דברי הרמב"ם. והנה מה שכתב דישתקע הדבר ולא נאמר לא ירדתי לתוך דעתו למה. אולם ראיתי בסמ"ג (מצוה ק"ע) שכתב וז"ל ואין הלוי נפסל בחמשים שנה אלא בזמן שנושאין המקדש בכתף וגם אין נפסלין במומין אלא בקול כשיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודת השירה אבל יכול להיות משוער וכן מצינו כשהיה נפסל בשנים דתניא בספרי (פרשה בהעלותך) מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אבל חוזר הוא לנעילת שערים ע"ש בסמ"ג וא"כ יש לומר דמקור הרמב"ם הוי ג"כ