עבודת לוי כא

היא ומ"ס אזהרה היא וקאי גם למסייע שכל ששינה עבודתו אפילו כל שהוא חייב מיתה ע"ש. והקשינו כיון דאין חילוק בין עבד כל העבודה למי שסייע בה א"כ האיך הלך ר' יהושע לסייע בהגפת דלתות אף לפי שיטתו דאינו אלא באזהרה וזהו קושיא עצומה על הכ"מ ונ"ל לומר דהכ"מ מפרש לפי גרסתו כן דמאן דסבר במיתה ממילא דיליף מוזר הקרב יומת א"כ כיון דאפקיה קרא בלשון קריבה א"כ יש לאמר דלדידיה מסייע ג"כ חייב דקריבה מסייע נמי במשמע אבל מאן דאמר באזהרה ממילא דיליף לפי מה שפירשו התוס' (ד"ה) מיתיבי בשם ר"מ מלשמור משמרת ועבודה לא יעבוד ע"ש הרי דהכתוב הקפיד על עבודה דוקא ממילא יש לומר דמסייע לא חשיב עבודה ולכן יש לומר דאין איסור דמסייע למאן דאמר באזהרה היא ולכן שפיר הלך ר' יהושע בן חנניה לסייע בהגפת דלתות דלמאן דאמר באזהרה אין שום איסור במסייע. והנה עיין במנחת חינוך (מצוה שפ"ט) מה שהביא בשם האור החיים על התורה שכתב דשני מיני מסייע הם אחד מסייע בעבודה שיש בה וכו' היינו כגון שהיה שוערים מספיק לאותו השער ובא זה וסייע זה אינו אלא מדרבנן והשני המסייע להשלים הצריכין לאותה עבודה חייבין מן התורה וכו' והמנחת חינוך כתב על זה ודבריו נכונים מאד לענין דינא דאם יכולים בלא הוא ה"ל מסייע ואין בו ממש אבל אם אינם יכולין בלא הוא ה"ל כעושה כולו וחייב וכן מבואר ברמב"ם פרק א' מהלכות שבת דאם שניהם אינם יכולין ועשו מלאכה בשותפות שניהם חייבין דהו"ל כל אחד כעושה כולה מעשה ואם אחד יכול והשני אינו יכול זה שאינו יכול פטור דה"ל מסייע ואין בו ממש ה"נ כאן יע"ש מבואר דאם כל אחד לבדו יכול ג"כ פטור דמסייע אין בו ממש הכלל דאינו חייב רק אם ע"י כולם נעשה המלאכה עכ"ל המנחת חינוך שם והנה אף דקלסיה גברא רבה והדברים מצד עצמן ג"כ אינם צריכים חיזוק עכ"ז כאן נ"ל שיש לפקפק דלפי דבריו ע"כ מיירי הרמב"ם (דמחייב במסייע) דוקא בזה אינו יכול וזה אינו יכול כמבואר שם וה"ל להרמב"ם לפרש דדוקא דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב ולא לכתוב סתמא לוי שסייע במלאכת לוי חבירו דמשמע בכל אופן חייב אפילו בזה יכול וזה יכול ועוד בהאה"ח שם כתב דהרמב"ם תלה זייני' בברייתא הובא בספרי וז"ל וכבר בקש ר' יהושע לסייע בהגפת דלתות את ר' יוחנן בן גדגדא אמר ליה חזור לאחורך שכבר אתה מתחייב בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים וכתב וז"ל הרי שבן לוי חייב על עבודת לוי חבירו ואנו שומעין ג"כ שאפילו אינו אלא מסייע ג"כ חייב ע"ש באור החיים מבואר לפ"ז דע"כ הספרי מיירי באופן דחייב גבי שבת לפי דברי האור החיים והמנחת חינוך הנ"ל ולכאורה זה אינו דהא סתם ספרי ר"ש (כמבואר בסנהדרין דף פ"ו ע"א) ור"ש סבר במ' שבת (דף צ"ג) דאפילו זה אינו יכול וזה אינו יכול ג"כ פטור הרי דלר"ש זה אינו יכול וזה אינו יכול נמי לא חשיב שעשה כל המלאכה והיה להיות גם כאן פטור והאיך כתב דמקור הרמב"ם מהספרי הנ"ל ומפרש דהספרי מחייב מיתה אפילו במסייע כנ"ל וע"ש בפירש"י ד"ה ר"ש מטהר ועוד לפי מה שכתב הרשב"א הנ"ל וכן העלו הרבה אחרונים דלא שייך לפטור שנים שעשו אלא דוקא גבי שבת אבל בשאר איסורים לא (עיין בתבואת שור הלכות שחיטה סימן ב' שכתב בשנים שעשו וזה יכול וזה יכול הוי גבי כל אחד כעושה ממש וכן הוכיח הפ"י מהא דאמרינן בזבחים בשנים שאחזו באבר והעלו דחייבין הרי דבשאר איסורין שנים שעשו חייבין ועיין בבאר יצחק (סימן י"ד) שהאריך בזה להוכיח דבשאר איסורים שנים שעשו חייבין) א"כ אין מקום לחלק בין זה יכול וזה יכול לזה אינו יכול וזה אינו יכול דהא אפילו זה יכול וזה יכול ג"כ חייב (ובענין זה יכול וזה יכול האריכו בזה הרבה אחרונים בספרים ואין מקום להאריך). עוד עלה בדעתי לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל עפ"י דברי הפ"י הנ"ל בשבת שם שכתב להוכיח דבשאר איסורים שנים שעשו חייבין מהא דמבואר בזבחים (דף ק"ח) בשנים שאחזו באבר והעלו דחייבין מבואר דשנים שעשו בשאר איסורים חייבין (ועיין בבאר יצחק שהעיר לדחות לכאורה ראי' זו דהא התם מקראי גמרינן דאיש איש לרבות שנים שהעלו חייבים ומסיק שם ואפשר דכוונת הפ"י היא דכיון דמצינו גבי העלאת חוץ דחייבין א"כ בשאר איסורין יש לנו למילף לחומרא מהעלאת חוץ שיהא חייבין ולא משבת דקיי"ל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן) והנה שם במס' זבחים (ק"ח) הוי פלוגתא דתנאי ר"ש ור"י וא"כ י"ל על דרך החידוד דמאן דמחייב בשנים שאחזו באבר והעלו סבר בכל דוכתי לבר משבת דשנים שעשו חייבין לכן מסייע נמי חייב ולדידן שפיר חייב לוי שסייע במלאכת לוי חבירו א"כ ממילא כיון דהרמב"ם פסק בשנים שאחזו והעלו חייבין לכן שפיר פסק. דלוי שסייע במלאכת