עבודת לוי כ

יכול חשיב כלא עשה כלל וכן גבי זב נמי גזה"כ דבעינן רובו של זב על המטה על כל רגלי' וכן גבי בהמה ע"ש ואם יכול הזב לישב על שלש ויש כאן ארבע והזב יושב על ארבע היינו על כל המטה אם אמרינן דמסייע יש בו ממש ע"כ אין כאן רוב הזב על כל אחד ואחד וזה ברור דרוב הזב שכב על שלשה לכן הוי כמו גבי שבת זה יכול וזה אינו יכול ושדינן גופו של זב בתר השלשה רגלים ושפיר דמיא הא דזב למסייע אין בו ממש וכן גבי עבודה הא דקיבל בימין ושמאל מסייעתו נמי דמיא למסייע דגבי עבודה נמי הקפידה תורה שתעשה בימין דוקא וכיון דהוא עשה על ידי ימין ושמאל מסייעתו לכן שפיר בטלה שמאל לגבי ימין וחשבינן דהימין עשה כל העבודה ושפיר מדמי הגמרא הא למסייע שאין בו ממש וזה הוי דוקא גבי הני. אבל בכל התורה כולה שאין אנו דנין על ידי מי נעשה המעשה אלא שהתורה אסרה שלא לעשות מעשה זה שם שפיר סבר רב אשי דמסייע יש בו ממש וכמו גבי ניקף. וסברת הרשב"א הנ"ל נראה לי דלא הוי אלא לרב אשי לפי' מה שבארתי לעיל דדוקא לרב אשי אית ליה דבעלמא מסייע חשיב עושה מעשה, אבל רבא סבירא ליה דמסייע אינו חשיב כלל דעביד מעשה כמו שביארתי לעיל ואליבא דרבא מסייע פטור בכל התורה כלה וכמו גבי ניקף דרבא מוקי דניקף לעצמו ולא כרב אשי במסייע וד"ה. השתא דאתינן להכי נימא דלרב אשי דס"ל פטור מסייע דוקא גבי שבת ודכוותי', נימא דזהו רק במלאכת שבת דאורייתא. אבל איסורי שבת דרבנן הוי ככל איסורין שבתורה דאין זה תלוי במלאכת מחשבת שתהא הקפידה על שם מי תקרא המלאכה להכי גם במסייע יהא אסור. ונימא דבהא פליגי רב אשי ואמימר גבי הא דשרי אמימר למיכחל עינא ורב אשי פריך עליו מהא דקא מסייע שהקשו התו' שבת הנ"ל. סתירה על דברי רב אשי מסוגי' דשבת דס"ל גופי' מסייע אין בו ממש. ולפי זה נימא דאמימר ס"ל דאיסורי דרבנן דשבת כעין דאוריתא תקון ולהכי למיכחל עינא שהוא איסור רפואה מדרבנן גזירה משום שחיקת סממנין נמי מתחשבין אנו על שם מי תקרא הפעולה ולהכי מסייע אין בו ממש ומותר. ורב אשי ס"ל דאיסורי שבת דרבנן לית בהו מגדרי מלאכת מחשבת ואין כאן משום פטור מסייע דהוי ככל איסורין דעלמא דבכל התורה כולה. ומתישבת לפי זה קושית התו' על דרך החדוד. ואפשר לכוין זה בדברי התו' שבת שם בתירוצם וז"ל ועוד אור"י דהכי פריך התם והא קא מסייע בהדי' דקא עמיץ ופתח ואע"ג דמסייע אין בו ממש בעלמא הא אית לן למימר דאסרו משום שחיקת סממנים ומשני דאין בו ממש אפילו לענין זה עכ"ל. עתה נחזור לדברי הרמב"ם שהתחלנו בהם דפסק דלוי שסייע במלאכה שאינו מלאכתו חייב מיתה בידי שמים והקשה הכ"מ מהא דמבואר בגמרא דמסייע אינו אלא מדרבנן וגם זה תלוי במחלקת ותירוצו של הכ"מ קשה מאד להעמידו, ולפי מה שבארתי אתי שפיר. הנה ענין עבודת הלוים נ"ל דהא דחייב בעשה מלאכה שאינה מלאכתו לאו היינו כמו זר שחייב מיתה בעבודת המקדש דגבי זר הוי החיוב מיתה מפני מעשה העבודה היינו מפני ששימש במקדש ולכן יש בה גדרים של עבודה תמה וכו' אבל גבי לוי שעשה מלאכת לוי חבירו חייב בכל ענין ואין שום גדרים של איזה עבודה. לכן נ"ל דחיובו של לוי שעשה מלאכת חבירו לא הוי מחמת מעשה העבודה כמו זר במקדש אלא הוי כעין השגת גבול היינו שנכנס לרשות שאינה שלו. לכן אין שום גדר באיזה עבודה היא דאינו ענין לעבודה אלא הוי מחמת שנכנס במחיצת חבירו ואין דנין כלל על הפעולה. ונראה דהא דאם מסייע נמי חייב תליא במחלוקת רבא ורב אשי דלרבא דס"ל דמסייע לא חשיב מעשה כלל כאן נמי פטור כיון דלא חשיב עשי' כמו כן לא נקרא שנכנס ברשות שאינה שלו כיון שלא עשה כלום. אבל לרב אשי דס"ל דמסייע חשיב שפיר מעשה כל היכא דאין דנין על שם מי תקרא הפעולה גם כאן שפיר חשיב מעשה וחשיב שפיר שנכנס לרשות שאינה שלו ולכן חייב מיתה אפילו במסייע והנה הרמב"ם פי"ב מהלכות עכו"ם פסק גבי מקיף וניקף כרב אשי היינו דפסק גבי ניקף דוקא במסייע חייב אבל בלא מסייע פטור הניקף ואין עליו שום איסור עיי' בכ"מ שביאר דלאו נמי ליכא בלא מסייע א"כ הרי סבר דמסייע חשיב מעשה לכן שפיר פסק דלוי שסייע במלאכת לוי חבירו ושאינה מלאכתו דחייב מיתה. משום דחשיב מעשה והרי נכנס במחיצת חבירו אבל הסוגיא דעירובין הוה אליבא דרבא דסבר מסייע אינו נחשב מעשה כלל לכן שפיר הוי מסייע רק מדרבנן. והרמב"ם שפסק גבי ניקף דמסייע דוקא לכן לא פסק כהאי סוגיא דעירובין והנה גבי מיכחל עינא פסק כאמימר ולא כרב אשי שם משמע דסבר הרמב"ם דמסייע אין בו ממש היינו משום דס"ל בהאי סברא דמלאכה דרבנן כעין דאורייתא תקון כנ"ל. והנה להקל התימה על הכ"מ שכתב דגירסת רבינו לא היה מסיים וגזרו רבנן אלא מר סבר מיתה