עבודת לוי יט

חולה שאין בו סכנה אומר לעכו"ם ועושה הא קא מסייע בהדי דקא עמיץ ופתח א"ל איכא רב זביד דקאי כוותך ושניי לי' מסייע אין בו ממש משמע דרב זביד ורב אשי סוברים דיש בו ממש כו' עיי"ש. ונראה דהנה בב"ק ס"א גבי ליבה וליבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור אמאי וליהוי כזורה ורוח מסייעתו וכו' רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא וגרמא בנזקין פטור ע"ש. ולכאורה אינו מובן אם הוי מלאכה לענין שבת ליחייב נמי לענין נזקין כיון שעושה מעשה ונראה לפרש דגבי שבת אין אנו דנין אלא על הפעולה הנעשית על ידי האדם שתהא פעולה חשובה לכן זורה ורוח מסייעתו אף שהאדם לא עשה כולה בעצמו אלא בסיוע הרוח אפ"ה חייב כיון דדרך הזורה הוי ע"י הרוח וכן היתה המלאכה במשכן ולהכי הויא מלאכה חשובה דזהו העיקר גבי שבת דבעינן שיעשה מלאכה חשובה בגדרי המלאכה כמו שכתב רש"י במס' ביצה (י"ג ע"ב) בד"ה אלא וז"ל אע"ג דלגבי מעשה הוי מלאכה לגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה מלאכת אומניות אסרה תורה שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל והתם מלאכת מחשבת כתיב וכן מבואר בירושלמי שבת פרק הזורק דמושיט אינו חייב אלא דוקא אם הושיטו שנים אבל אם הושיט אחד אינו חייב אעפ"י שאם הושיט אחד נעשה כל המלאכה ע"י אפ"ה פטור דהעיקר הוא דגבי שבת דנין שתתעביד הפעולה בכל גדרי' וזהו תירוצו של רב אשי דגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה שאנו דנין על הפעולה שנעשית ע"י האדם וכיון דאינה נעשית אלא ע"י הרוח הרי עשה אותה בכל גדרי', דזו המקצת שעשה בעצמו חשובה היא. אבל גבי נזקין בעינן שכל מעשה הנזק יהא על ידו של אדם וכיון שנעשה באמצעות הרוח להכי פטור. והנה בהא דמסייע אין בו ממש יש לחקור אי הוי פירושו דנחשב כמו שלא עשה כלום ואם כן דין הוא בכל האיסורין או נימא שהכונה היא דבמסייע אין הפעולה נחשבת על שמו אף דמעשה הוי ואז אינו אלא במלאכת שבת דבעינן שתהא הפעולה נקראת על שמו אבל בשאר איסורין יהא הדין דחייב גם במסייע. ויש לתלות חקירה זו בפלוגתא דרבא ורב אשי (מכות כ' ע"ב) תני תנא קמי' דרב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה א"ל מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי דאמר לך מני רבי יהודא היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. רבא אמר במקיף לעצמו ודברי הכל רב אשי אומר במסייע ודברי הכל והקשה הריטב"א על תי' של רב אשי דמסייע ודברי הכל הא מסייע אין בו ממש וכתב בשם ר"מ דכאן גבי ניקף בלא מסייע נמי יש בו לאו ולא בעינן מסייע אלא כדי שיהא בו מעשה ללקות עליו ובמעשה כל דהו סגי. ע"ש. והנה דבר זה שכתב הריטב"א בשם ר"מ דגבי ניקף בלא מסייע נמי איכא לאו אינו ברור. ולא כתב זה אלא בשיטת ר"מ ומשמע דהוא אינו סובר כן דהוא כתב תירוץ אחר על קושיא זו. וכן כתב הכ"מ פי"ב מהלכות עכו"ם הלכה א' וז"ל ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עביד מעשה פירוש היינו הניקף בלא מסייע. עיין שו"ת חכם צבי סימן פ"ב ועיין ט"ז א"ח שכ"ח שכתב ג"כ כהכ"מ וז"ל כיון דלא כתיב בהדיא על הניקף מלקות אלא משום דקרא בלשון רבים כתיב לכן בלא מסייע כיון דלא עביד מעשה כלל אין לחייבו. מבואר דחיוב מלקות הוי' משום מסייע לרב אשי ורבא פליג על זה וסבירא ליה דמשום מסייע אין לחייבו מלקות עיין יו"ד סי' קנח ובנקה"כ ובט"ז שם. נמצינו למדין דלרב אשי פטור דמסייע אינו אלא גבי שבת דבעינן שתהא הפעולה נקראת על שמו דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל בשאר איסורין. וכמו כן בלאו דהקפה מיחייב ורבא פליג ע"ז. והנה עיין בשו"ת הרשב"א חלק ראשון סימן כ"ח שכתב וז"ל ומסתברא דלא אמרינן מסייע אין בו ממש אלא גבי שבת דשנים שעשו פטורין וכן גבי זב נמי בעינן רובו ע"ש ולכאורה קשה הא הגמרא מייתי מהא דרגלו אחת על הרצפה וכו' וכן קבל בימין ושמאל מסייעו ומוכיח מזה הש"ס דמסייע אין בו ממש ע"ש ועיין בשו"ת חכם צבי שהקשה כן על הרשב"א סי' פ"ב. ולפי דברינו שביארנו אתי שפיר. דהנה זה נראה מהרשב"א דהא דמסייע פטור גבי שבת היינו טעמא משום דשנים שעשו פטורין כמו שכתב בלשונו והיינו דגבי שבת בעינן שתתעביד פעולה חשובה על ידי אחד לכן בשנים שעשו והאחד יכול ואחד אינו יכול זה שאינו יכול פטור וזה שיכול חייב וחשבינן דהיכול עשה הכל בעצמו וזה שאינו