עבודת לוי יח

אי אויר עזרה לאו כעזרה נמי לא שייך כאן פסול יוצא ע"ש במל"מ ושוב כתב לתרץ קושית המל"מ על הנ"ל באופן זה דל"ד אויר מזבח לאויר העזרה דהני דעומד על המזבח ונקט ליה בידו חשיב כמונח על המזבח מ"מ חשיב נמי כמו הוא בעזרה שהרי הוא באויר העזרה והתם לענין דין קליטה שהמזבח קולט שאם עלה לא ירד התם אין אויר העזרה פוסל כלום רק בעינן שיהא חשוב מונח על המזבח שיקלט המזבח וכל היכא דקאי על המזבח ונקט בידו חשיב כמונח במזבח והמזבח קולט אבל לענין לפסול ביוצא שם האויר שחוץ לעזרה פוסל כמ"ש רש"י במנחות (י"ב) דאויר ירושלים פוסלו א"כ אי אויר עזרה לאו כעזרה נהי דנקיט בידיה וחשיב כמונח על הרצפה מ"מ חשיב נמי כמונח באויר עזרה דחשיב חוץ ואותו האויר פוסלו) והנה לפי מה שבארתי לעיל שיטת הרמב"ם דבעית הגמרא דאויר עזרה כעזרה או לאו כעזרה במס' שבועות (י"ז) הוי ג"כ למעלה מן המחיצות אבל בתוך המחיצות כ"ע מודים דאויר עזרה כעזרה דמי א"כ ספיקו הנ"ל תליא בבעית הגמרא לפי שיטת הרמב"ם וגירסת הספרים שהביאו התוס' שם היינו דאי אויר עזרה כעזרה דמי ממילא לא שייך פסול יוצא ואי לאו כעזרה י"ל דנפסל ובמה שחילק בין מזבח לעזרה לא ידעתי מנא לי' הא דאם כן גם במונח על רצפת העזרה ג"כ יפסול דנהי דמונח על הקרקע מ"מ הא מונח הוא גם באויר ומופסל ביוצא ובפשוטו י"ל דאי הוי כמונח על המזבח וכמונח בעזרה ממילא לא שייך פסול יוצא ופירש"י במנחות שם מיירי היכא דיצאו חוץ לעזרה שם אויר ירושלים פוסלו אבל כשהוא בעזרה לא שייך זה ויש לעיון. סימן ג:

בענין עבודת הלוים שלא יסייע לוי במלאכת לוי חבירו. רמב"ם פ"ג הלכות כלי המקדש הל' י"א. לוים שעבדו עבודת הכהנים או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו חייבין מיתה בידי שמים שנאמר ולא ימותו וכו'. והקשה הכ"מ דבערכין (י"א) אמר אביי נקטינן משורר ששיער בשל חברו במיתה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא זר דאותה עבודה מיתיבי משורר ששיער ומשוער ששורר אינם במיתה אלא באזהרה תנאי היא דתניא מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל רבי יוחנן בן גודגדא א"ל בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן ומר סבר אזהרה היא ולא גזרו בה דכ"ע אזהרה היא מ"ס מסייע גזרו בי' רבנן ומ"ס לא גזרו בי' רבנן ופירש"י ר' יוחנן בן גודגדא סבר משורר ששיער במיתה כשהוא מגיף לבדו וגזרו רבנן במסייע דלא ליתי למעבד לחודא ור' יהושע סבר אפילו כי עביד לחודי' אינו אלא באזהרה ולא גזרו רבנן במסייע וכו' קשה האיך פסק רבינו דלוי שסייע במלאכה שאינה מלאכתו חייב מיתה דהא אביי נמי לא חייב מיתה למסייע שהרי אמר מר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן כו' וצ"ל שבגירסת רבינו לא היו מסיים וגזרו בה רבנן אלא הכי גריס מ"ס מיתה היא ומ"ס אזהרה היא וקאי גם למסייע שכל ששינה עבודתו אפילו כל שהוא חייב מיתה ומה לי שיהא מסייע וכו' עכ"ל הצריך לעניננו ותירוצו של כ"מ תמוה דכיון דאין חילוק בין עבד כל העבודה למי שסייע בה א"כ האיך הלך ר' יהושע בן חנני' לסייע בהגפת דלתות אף לפי שיטתו דאינו אלא באזהרה. ולי נראה לתרץ דברי הרמב"ם עפ"י הגירסא שלנו דלכאורה יש להעיר עוד על הרמב"ם שפסק דמסייע חייב מיתה מהא דקיי"ל דמסייע אין בו ממש כמבואר בש"ס בכמה דוכתי. והנה במס' שבת (צ"ג ע"א) איתא זה יכול וזה אינו יכול דברי הכל חייב הי מינייהו מיחייב א"ר חסדא זה שיכול דאי זה שאינו יכול מאי קא עביד. אמר לי' רב המנונא דקא מסייע בהדי' א"ל מסייע אין בו ממש. אמר רב זביד משמי' דרבא אף אנן נמי תנינא כו' ע"ש. ופרש"י אף אנן נמי תנינא. דמסייע אין בו ממש. והקשו התוס' בד"ה אמר רב זביד וז"ל קשה לר"י דהכא אית לי' לרב זביד דמסייע אין בו ממש וכן רב אשי בסמוך בפ"ב דביצה (ד' כב) אמרי' אמימר כחל עינא ע"י עכו"ם בשבת א"ל רב אשי מאי דעתיך וכו' וא"ר כהנא