עבודת לוי יז

משמע דעזרה לא היתה מקורה לבד בירושלמי תענית הנ"ל וקשה לומר דהרמב"ם יסבור כהירושלמי דלכאורה משמע מדברי הרמב"ם דעזרה מגולה היתה כמו שכתב גבי לשכות בפ"ה מהלכות בית הבחירה ע"ש) ולפי מה שבארתי א"ש דברי הרמב"ם. ובעמדי בענין זה אמרתי להציע מה שראיתי דבר תימה בספר אבני נזר להגאון החסיד מהר"א זצ"ל מסוחטשוב בהלכות טבילה שהביא מקור לדברי הרמב"ם (בפ"ג מהלכות פסולי המקודשין הלכה י"ב) שכתב שם דאויר מזבח כמזבח דמי וע"ש בכסף משנה שכתב דהוי בגמרא בעיא דלא איפשיטא והקשה על הרמב"ם מאין פסיקא ליה והביא בשם מהר"י קורקוס דשיטת הרמב"ם דהבעיא נפשטה ממקומות אחרים בש"ס ע"ש בכ"מ. וכתב הגאון הנ"ל מקור לדברי הרמב"ם מהא דאמרינן בזבחים (דף ק"י) המקריב קדשים ואימורים בחוץ חייב (ופירש"י שהקריב הבשר והאימורין מחוברים בו חייבין) ומקשין שם בגמרא אמאי והא איכא חציצה ע"ש וכו' (ופירש"י שם שהבשר אינו ראוי להקטרה חוצץ בין אימורים למערכה ודכוותא בפנים לא הוי העלאה ע"ש) אמר רב מין במינו אינו חוצץ ע"ש בגמרא והגאון הנ"ל מביא שם הרבה מקורים דמין במינו לא מהני אלא דוקא במקום דלא בעינן נגיעה ממש אלא דסגי באויר המקום שלא יהא שום דבר מפסיק לכן מהני מין במינו שלא יהא נחשב הפסק אבל היכא דבעינן נגיעה ממש שם אפילו מין במינו ג"כ לא מהני דהא עכ"פ אינו נוגע בעצם הדבר ע"ש שהביא שם דברי הרמב"ן במ' חולין (דף ע"א) שכתב דגבי רחם דבעינן נגיעת רחם לענין בכור שם חוצץ אפילו מין במינו והא דמבואר במ' יומא (דף נ"ח) בעא מיניה רמב"ח מר' חסדא הניח סיב בתוך מזרק וקבל בו את הדם מהו מין בשאינו מינו חוצץ כו' כיון דמחלחל (פירוש שנכנס בו מום) לא חוצץ או דילמא לא שנא ע"ש בגמרא מבואר דהא דחוצץ הוי דוקא במין בשאינו מינו אבל במין במינו לא הוי חציצה היינו משום דבקבלה לא בעינן נגיעה בכלי שרת ממש אלא דסגי באויר הכלי כדאמרינן בזבחים (דף כה ע"ב) גבי הא דאמרינן היה מקבל דם ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר כלי שרת ומבואר בסוגיא שם דגבי קבלה סגי באויר לחוד ולכן במין במינו מהני אבל במקום דבעינן נגיעה ממש לא מהני מין במינו ע"ש שהביא מכמה דוכתי בש"ס דמוכח כן והאריך בזה הגאון הנ"ל ובזה תירץ הרמב"ם הנ"ל דפסק אויר מזבח כמזבח והביא דלפ"ז נפשט בעיית הגמרא אי אויר מזבח כמזבח דמי או לאו מהא דאמרינן דבמקריב בשר ואימורים היינו אימורים על גבי הבשר דהבשר לא חשיב הפסק משום דמין במינו אינו חוצץ ולפ"ז ע"כ מוכח דאויר מזבח כמזבח דאי אויר מזבח לאו כמזבח דמי אלא דבעינן נגיעה ממש במזבח א"כ היכי מהני מין במינו ולכן שפיר פסק הרמב"ם דאויר מזבח כמזבח דמי ע"ש ועיין בגמרא (דף פ"ח ע"א) דאיתא שם כל היכא דקאי (כהן) בראשו של מזבח לא מבעיא לן כי קמבעיא לן דקאי אארעא ותלינהו בקניא ע"ש בש"מ (ובפירש"י כל היכא דקאי גברא בראשו של מזבח ונקט להו בידו לא מבעיא לן דודאי אויר מזבח כמזבח דהנחת גופו בראש המזבח הוי כהנחת קרבן כי קמבעיא לן דקאי גברא בארעא דאז אין הקרבן מונח כלל בראש המזבח ע"ש). מבואר דספיקת הגמרא אי אויר מזבח כמזבח או לאו הוי דוקא באופן שהכהן עומד על הקרקע והקרבן תלוי באויר אבל אם גופו של האדם הוי על המזבח והקרבן בידו של הגברא או מונח עליו בזה כו"ע מודים דאויר מזבח כמזבח דמי כמו שפירש"י דהנחת גופו של האדם הוי כמו שהחפץ מונח על המזבח וא"כ אין שום ראיה מהא דהקריב אימורים על גבי בשר דאף דהאימורים מונחים על גבי בשר דלא חשוב הפסק דאויר מזבח כמזבח דמי דשאני התם כיון דהבשר מונח על המזבח והאימורים על הבשר הוי כמו ממש דקאי כהן בראשו של מזבח דכו"ע מודים שאויר מזבח כמזבח דמי ואין מכאן שום מקור להרמב"ם דהרמב"ם סתמא כתב שם בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשים דאויר מזבח כמזבח ע"כ אפילו באופן דקאי גברא על ארעא כמ"ש שם הכ"מ ע"ש ולא ירדתי לתוך דעתו של הגאון האדיר מסוחאטשוב. (עתה הגיע לידי ספר מקדש דוד מאת י"נ הגאון רדר"פ שליט"א מח"ס צמח דוד וראיתי שם בסימן ט"ז שחקר אי שייך פסול יוצא בעזרה למעלה מן המחיצות והביא ראיה מהא דאמרינן בזבחים (דף נ"ט) לר"י דאמר מזבח שעשה משה היה גבוה י' אמות והקלעים היה גובהן ה' אפשר כהן עומד ע"ג המזבח והעבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ תיפוק ליה דנפסל ביוצא שהרי הוא למעלה מן המחיצות וכתב לדחות ראיה זו כמו שכתב המל"מ לדחות ראית התוס' בשבועות (דף יז ע"א) הא דהובאו לעיל דהא כאן מיירי דהכהן עומד על קרקע העזרה ומשו"ה אפילו