עבודת לוי טז

לבד ולא בעינן הנחה כלל אלא מיד כשמשים הדם בתוך הכלי נתקיימה מצות קבלה אפילו קודם שנח ואלו היה אפשר שישאר הדם בתוך אויר הכלי ולא ירד לשוליו לעולם היה ג"כ מקיים מצות קבלה אפילו אי לאו טעמא דכמונח דמי שהרי שם את הדם בכלי דהא לאו השולים לחודייהו מקרי כלי אלא השוליים ביחד עם הדפנות והחלל הוי כלי ורק הנחה ל"ב כ"א בשולי הכלי ולכן בקבלה דל"ב הנחה אלא שימה בכלי מכיון שבא לתוך הדפנות בא בכלי מקרי וענין זה לא שייך בקנינים דהתם הנחה בחצר הוא דקונה ולא האויר לחודיה אלא דהיכא שבאוירו נידון כמונח דמי הרי הוא קונה כמו בנח ע"ש להגאון הנ"ל שביאר ענין זה והשיג על הא"מ סימן קלט סק"ז באריכות). והנה לעיל ביארתי דהרמב"ם פסק כרבא דאויר עזרה הוי כארעא סמיכתא ויש לומר דכ"ז מפרש הרמב"ם דוקא באויר שבתוך המחיצות כמו גבי כלי שרת שפירש"י לעיל אבל לא באויר שלמעלה מן המחיצות לכן מפרש הרמב"ם דבעיא דמ' שבועות בתלה עצמו באויר עזרה אי אויר עזרה כעזרה דמי או לא ומיירי בתלה עצמו באויר עזרה למעלה מהמחיצות ובזה מיבעיא לן אי אויר שלמעלה מהמחיצות כנגד עזרה הוי כעזרה או לאו כעזרה דמי אבל באויר שבתוך המחיצות לכו"ע אויר עזרה כעזרה דמי ולכן לא קשה קושית התוס' מהא דטעמא שהכניס ידיו לפנים דחייב וכן מהא דמוליך אברים למזבח דיפסלו ביוצא וכן לא תקשה נמי מהא דתלה ושחט דאמרינן דאויר עזרה כעזרה דמי משום דכל הנך מיירי בתוך המחיצות ובזה כו"ע מודים דאויר עזרה כעזרה דמי אבל הספק הוי על אויר שלמעלה מן המחיצות אי כל האויר נתקדש מתהום ארעא עד רום רקיע כנגד הקרקע או לא והנה לפי זה ע"כ עלינו לומר דעזרה לא היתה מקורה כדאמרינן במס' אבות דלא כיבו הגשמים את עצי המערכה (ועיין בתוי"ט מדות פ"ב ועיין ברמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ה הלכה ז') ובירושלמי פ"ק דתענית דאמרינן הדא אמרה דעזרה מקורה היתה ע"כ עלינו לומר דהיה מקום אחד בעזרה שהיתה מקורה אבל שאר עזרה היתה מגולה וכן כתב הגאון מהר"י שמעלקיש בספר בית יצחק חלק אה"ע סימן קכ"ה ע"ש מה שחקר אם עושין כהנים סוכה בעזרה וכתב דעזרה לא היתה מקורה] דאי מקורה היתה אין מקום לדברינו כיון דהגג מפסיק לא שייך לומר על זה אויר עזרה כעזרה כמבואר בראב"ד במ' תמיד (דף ע"א) ע"ש מה שכתב לענין בימה שהיו עושין לפרשת מלך. והנה הראוני אחר כך כי בספר לבני בנימין להגאון מהרא"ש ז"ל אב"ד מווילקוויסק כתב שם בהגהה לתרץ דברי הרמב"ם דהרמב"ם מחלק בין למטה מן הגג בעזרה ובין למעלה מן הגג משום דהגג מפסיק לכן מספקא להרמב"ם בזה אי אויר שחוץ לגג קודש או כיון דהגג מפסיק אינו קודש וזה קשה לומר דמהיכי תיתי אפילו לספק שיהא קדש האויר שחוץ לגג כיון דהגג מפסיק והראב"ד במס' תמיד כתב להדיא דאם הוי בעזרה דבר המפסיק אין האויר קודש כיון דמפסיק מידי ועוד דמכמה דוכתי **(הכרם נמי אינו אלא דרבנן ופשיטא דה"ה ערלה נמי דרבנן דהא כי הדדי נינהו (ועיין משנה למלך פ"י מהלכות מאכלות אסורות שכתב להדיא דלמאן דאמר לא קידשה לעתיד לבא ערלה הוי דרבנן) א"כ רב דסבר ערלה בארץ ישראל דאורייתא בזמן הזה ע"כ דסבר קידשה לעתיד לבא וא"כ מאי קשה על רב מהא דעובי החומה כנ"ל והנה זה קשה לומר דרבינו הגאון יחלק על המל"מ בזה ויסבר דאפילו מאן דסבר ערלה בארץ ישראל דאורייתא בזמן הזה יכול לסבר דלא קידשה לעתיד לבא דזה מילתא דפשיטא כמעט וכל השיטות גם הצל"ח בברכות שם כתב כן דרב ע"כ סבר דקידשה לעתיד לבא וכן הש"א בשו"ת החדשות סימן ח' כתב כן ועיין תוספתא (פרק ו דמנחות) דמבואר משעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה וחדש ע"ש דמשמע דכי הדדי נינהו וזה אין ענין למה שחילק הרמב"ם בין קדושת המקדש וירושלים לשאר ארץ ישראל דזה אינו דהרמב"ם כתב דאפילו מאן דסבר קדושת שאר א"י בטלה קדושת המקדש קיימת אבל מאן דאמר קדושת שאר א"י קיימת כ"ש קדושת המקדש ויש לעיין בזה ואין כאן מקומו. ובעיקר דבריו יש לעיין מדברי תוספות ישנים יומא נ"א ע"א שכתבו דאין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל או בית קדשי הקדשים פירוש דאין איסור אלא להוסיף בנינים חדשים אבל להוסיף באורך או ברוחב שרי)**