עבודת לוי טו

לענין הא דחצר קובעת למעשר דכאן כיון דהקידוש תלוי בב"ד שפיר יש לומר דב"ד לא קדשו אלא את הקרקע אבל לא את האויר וה"ה שלא קדשו נמי את האויר בתוך עשרה כ"ז יש להרהר. עוד ראיתי להגאון מהרא"ל זצ"ל שם בספר זרע אברהם שכתב להקשות על דברי התוס' הנ"ל דהאיך שייך פסול יוצא באויר עזרה דהא לא גרע אויר עזרה מלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דתוכן קדש לענין אכילת קדשים וממילא לא שייך בהו פסול יוצא כמו כן היה לנו לומר גבי אויר עזרה כיון דפתוח לרצפה ממילא לא יהא שייך פסול יוצא ונשאר בצ"ע ובמחילה מכת"ה אין דבריו מובנים דהא דפתוח לקדש תוכן קדש מבואר בירושלמי דמעשר שני (פרק ג) דהוי משום דבלשכה הולכין אחר הפתח וזהו דין דוקא בלשכה דבהדיא איתא שם בלשכות הולכין אחר פתחיהם ולא שייך לומר כן על האויר כיון דהוא פתוח לרצפה דיהא כרצפה דזה לא שייך אלא דוקא על בנין דשדינן כל הבנין אחר הפתח היינו אחר הכניסה ויציאה ומקום התשמיש. והנה הרמב"ם בהלכות שגגות (פרק י"א הלכה ד') כתב וז"ל וכן תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה דמי או לאו כעזרה דמי ע"ש מבואר דגרסת הרמב"ם הוי כגרסת הספרים שהביאו התוס' א"כ מעתה תסער על הרמב"ם קושית התוס' שהקשו על הספרים מהא דזבחים במצורע שהכנים ידיו לפנים דחייב וכן מהא דנפסל ביוצא אי אויר עזרה לאו כעזרה דמי כמבואר בתוס'. ונ"ל לתרץ דשיטת הרמב"ם אינו כמו שמפרשים התוס' גרסת הספרים אלא דגרסת הרמב"ם הוי גרסת הספרים ממש אבל לא כמו שמפרשים התוס' והוא עפ"י מה דאמרינן במ' זבחים (דף כ"ה ע"ב) דאמרין דוורידין צריך שיראו אויר כלי ע"ש ובעא מיני ר' אסי מר"י היה מקבל ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ופירש"י לאויר מזרק לבין דופני מזרק בעוד הדם למעלה מהם ומיהו על כנגד אוירו הן דהא וורידין צריך שיראו וכו' מבואר מפירש"י דאויר מה שלמעלה מן המחיצות נמי הוי בכלל אויר הכלי ולאו דוקא בתוך המחיצות (ובזה יש לישב מה דאמרינן לקמיה שם בגמרא את"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ע"ש וראיתי במפרשי הש"ס שהקשו הא בב"מ (דף י"ב) מבעיא לה אי אויר שאין סופו לנוח אי כמונח דמי או לאו כמונח ולא איפשטא ואמאי הכא פשיטא לה להגמרא ולפי פירש"י א"ש דשם דמבעיא לן באויר מה שבתוך הבית היינו בתוך המחיצות שפיר מספקא לן אבל כאן דמיירי באויר שלמעלה מן המחיצות לכן פשיטא דלאו כמונח דמי וזה אין להקשות דהכא באויר שבתוך הכלי פשיטא לן דכמונח דמי והתם מספקא לן דכאן גבי קבל לא בעינן הנחה בתוך הכלי ר"ל שיהא הדם נח שם כמו שביאר כ"ז באריכות הגאון האמיתי מרנא אברהם דובער כהנא שפירא שליט"א אב"ד קאוונא בספרו הבהיר דבר אברהם (חלק ראשון סימן כ"א) אלא דמצות קבלה היא רק שישים הדם בתוך הכלי דילפינן לה בזבחים (דף צ"ז ע"ב) מוישם את הדם באגנות ואין לנו ללמוד מזה אלא מצות שימה בכלי **(מהא דעובי החומה כלפנים זה הוי דוקא למאן דס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתא ולא קידשה לעתיד לבא וע"כ צריכין לומר דעובי החומה לא היו בכתב מיד ד' עלי השכיל (דאם לא כן יקשה בהא דעשו קלעים מבפנים הא נחסר מהמדה דנמסר מיד ד' וע"כ צריכין לומר דהמדה מיד ד' היה לבד מהשיעור דעובי החומה) וא"כ לא הוי עובי החומה בכלל עליות ההיכל ואפ"ה נתקדשו ושפיר קשה על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו אבל הרמב"ם דפסק דקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבא וא"כ שפיר י"ל דעובי החומה היה בכלל הקף ההיכל מיד ד' עלי השכיל והוי כמו עליות בית קדשי הקדשים דבזה כ"ע מודים דנתקדשה כיון דהוי מיד ד' עלי השכיל דאין אנו צריכין לדחוק דהוי מחמת תוספות ב"ד דלא קשה מהא דעשו קלעים מבפנים עכ"ל הגאון הנ"ל וזה כפתור ופרח ודפח"ח:

אבל לי קשה על דברי הגאון דלפי דברי הגאון ע"כ עלינו לומר דרב דמקשינן עליו מהא דעובי החומה כלפנים סבר דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא דאי לאו הכי לק"מ על רב דיש לתרץ כמו שביארנו לעיל לפי שיטת הרמב"ם כיון דשיעור עובי החומה נמסר ע"י נביא והוי בכלל מיד ד' עלי השכיל והוי כמו עליות בית קדשי הקדשים ובאמת במ' ברכות (דף לו ע"א) אמר רב יהודא אמר רב צלף של ערלה בחו"ל זורק את האביונות ואוכלין את הקפריסן ומסקינן שם בגמרא דס"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אבל לא בארץ מבואר דרב סבר דערלה בא"י מדאורייתא ועיין בתוס' יבמות (דף פ"א) שכתבו דלמאן דאמר לא קידשה לעתיד לבא ותרומה בזמן הזה דרבנן ה"ה כלאי)**