עבודת לוי יד

תלוש ולא מבטל ליה משום שנתקלין ע"י לכן חייץ אפילו במין במינו ע"ש בתוס' (ועיון בקרן אורה בזבחים (דף כ"ד) שהקשה על התוס' מהא דסוגיון דמבואר דאע"ג דדעתו לחברו ג"כ חוצץ ע"ש מה שתירץ בזה) מבואר מדברי התוס' דמין במינו אינו חוצץ היכי דמבטל ליה וכאן באצטבא ג"כ בודאי מבטל ליה דהא הוי לצורך עבודה וגם הוי דרך שירות בכך דהא הוי לצורך עבודה עיין תוס' זבחים (דף ק"י ע"א) דמבואר דבמין במינו אף דאינו חוצץ עכ"פ לאו דרך שירות בכך וכאן שפיר הוי דרך שירות כיון דהוי צורך עבודה והשתא א"ש קושית המל"מ דלכן שפיר אי אויר עזרה לאו כעזרה הוי נפסל ולא שייך כאן הא דקאי על ארעא כמו דאמרינן גבי אויר מזבח (בזבחים פ"ח) דשאני הכא דהא הולכין על האיצטבא וזה אין לומר כיון דמין במינו אינו חוצץ ואיצטבא הוי מין במינו גבי רצפה ממילא הוי כמו שהכהן עומד על הרצפה זה אינו דכבר כתבו גדולי האחרונים להוכיח מכמה דוכתי בש"ס דהא דמין במינו אינו חוצץ לא הוי כמו נגיעה ממש אלא דהדבר המפסיק אינו חשוב הפסק והוי כמו שהוא באויר (עיין רמב"ן חולין (דף ע') גבי כרכו בסיב ע"ש מש"כ) ולכן שפיר כתבו דאי אויר עזרה לאו כעזרה דמי נפסלין ביוצא כיון דהכהנים אינם נוגעים ברצפה ממש אלא הולכין על גבי אצטבא ולא הוי אלא כמו שהולכין באויר לכן שפיר מוכיחין מכאן דאויר העזרה כעזרה דמי וא"ש קושית המל"מ. [והנה לא אמנע כאן לכתוב מה שראיתי בספר זרע אברהם להגאון ר' מנחם זעמבא הי"ו מה שהביא שם הגאון ר' אברהם לופטביר זצ"ל בשם הגאון החסיד מאוסטראוויצא לתרץ קושית המל"מ על התוס' בפשוטו עפ"י הא דאמרינן במ' פסחים (דף ע"ז) מה דם בזריקה אף בשר בזריקה דאויר יש בין כבש למזבח והיו זורקים את האברים וכיון שיצאו מידו לא מהני מה דרגליו נוגעות בקרקע ע"ש מש"כ דלכן לא הקשו מקבלה דבקבלה הרי אוחז הכלי בידו וכן כתב שם הגאון הנ"ל לתרץ אמאי לא מקשי התוס' מקבלה דהא הקבלה היתה באויר דאין מקדשין מכלי שעל גבי קרקע מנחות (דף ז) וכתב דמקבלה לא קשה דיש לומר דהקבלה אף דהוי למעלה מן הקרקע אבל יש לומר דהיתה למטה מעשרה טפחים וכל למטה מי' כמאן דמנחה אארעא דמי כמו אויר ר"ה דעד עשרה טפחים הוי כמו קרקע ע"ש מה שציין להירושלמי פ"ק דמעשרות (הלכה ד) דאיתא שם זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה ולא הספיקה לירד למטה וכו' ובפני משה שם שכתב בהא דחצר קובעת למעשר מ"מ למעלה מעשרה אינו קובעת ובירושלמי פ"ז דכלאים הלכה ב' לאויר עשרה היא מתניתא ובריטב"א גיטין (דף ז) שחילק ג"כ בין למעלה מי' ובין למטה מי' ולכן שפיר דקדקו התוס' דוקא מהא דמוליך הדם ואיברים למזבח דזה הוי למעלה מעשרה דהא המזבח היה חמש אמות קומתו ע"ש]. ולכאורה יש לעיין במה שהביא מהנך דוכתי בירושלמי דמבואר דלמטה מעשרה טפחים הוי חדא רשות עם קרקע החצר **(ולפ"ז י"ל באמת השכלת המדה מה' לא היה רוחב ההיכל רק נ"ח על אורך פ"ח והב"ד של ע"א והנביאים הוסיפו לקדש בגמר בנין כל עובי החומות ולכך היה המדה של אורך ק' על רוחב ע' אבל זה לא היה המדה הניתנת משמים רק הוא ע"י תוספת ב"ד וא"כ לא קשה מקלעים שהיו מבפנים דחסרה ליה מדה כנ"ל דאין זה חסרון מהמדה המושכל מאת ד' כי באמת לא היה המדה רק פ"ח על נ"ח רק בגמר הבנין קדשו החומות ואז נעשה היכל ק' על ע' וא"כ שפיר הקריבו ע"י הקלעים כי היה מדת קלעים מכוון ועובי החומה תוספת ולק"מ וכ"ז צריכין אנו לומר דוקא למד"א קדושה ראשונה קדשה לשעתא ולא קדשה לעתיד לבא א"כ קשה היאך עשו קלעים מבפנים הא חסרו מהמדה וע"כ אנו צריכין לומר דאע"ג דמבואר ברמב"ם דעובי החומה בכל ההקף של ק' על נ"ח היינו לא דזה הוי מהא דהכל בכתב מיד ד' עלי השכיל אלא תוספות שהוסיפו ב"ד ולכן שפיר יכולין לעשות קלעים מבפנים החומה מבואר לפ"ז דאי אמרינן קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא יש לומר דעובי החומה היה בכתב מיד ד' עלי השכיל ושפיר נתקדשו עובי החומה כיון דהם בכלל הקף ההיכל והקף ההיכל הוי בכתב מיד ד' עלי השכיל ואף דהם גבוהים וה"ל בכלל עליות י"ל דהן הוי בכלל עליות בית קדשי הקדשים דמבואר במ' פסחים שם דעליות בית קדשי הקדשים נתקדשו דאמרינן שם היכל קאמרת שאני היכל דכתיב ויתן דוד וכו' את תבנית ההיכל אולם ועליות וכו' וכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ושפיר אוכלין שם ק"ק וא"כ י"ל דקושית הגמרא שם בפסחים דמקשינן על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו)**