עבודת לוי קמט

היא מהלכת אבל במחמר אחריה שעל כרחה היא מהלכת שפיר אסור ומשמע דלאו דמחמר איתא גם בתחומין ע"ש שהביא מהתוס' עירובין דף צ"ז וכתב דהא דאינו נוהג שביתת בהמתו בתחומין משום דתחומין לא הוי רק דרבנן וכתב שם דבשבת אינו איסור חפצא רק איסור גברא שהוא לא יעשה מלאכה וכל האיסור רק מה שהוא עושה ע"כ צריך מעשיו משא"כ כלאים האיסור על הכלאים שלא נוהג בהם ע"כ אסור אפילו במעשה כל דהו ואפילו בקול לבד וכן משיכה והגבהה שצורך קנין שתהא הבהמה נמשכת או מוגבהת ע"כ סגי במעשה כל דהו דהוה כמו קול ויש לעיין בדבריו דהא הרא"ש בב"ק שכתב להדיא בזורה ורוח מסייעתו אף דלא הוה אלא גרמא אפ"ה חייב לענין מלאכת שבת אף דלענין נזקין פטור ויש לעיין בזה טובא אבל אכ"מ. בסימן ד' שכתבתי דכ"ז שלא נכבשה כל ארץ ישראל לא נתקדש עבר הירדן עתה הגיע לידי ספר ישועות מלאכו מהגאון ר' יהושע אב"ד דקוטנא שיצא עתה לאור וראיתי שכתב ג"כ סברה דלא נתקדש עבר הירדן אלא לאחר שנכבשה כל ארץ ישראל והביא ראי' לזה מהא דמבואר במדרש דמשה רבינו נצטער למה הוא נקבר בעבר הירדן ולהנך דסברי דעבר הירדן קדוש בקדושת ארץ ישראל ומה נצטער והיינו ע"כ משום דזה היה קודם שנכבשה כל ארץ ישראל וזה קצת ראי' עפ"י הדרוש אולם ראיתי דבר תמה שם שהביאו ראי' מהא דאמרינן במכות ע"ד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל (היינו שלש ערי מקלט שבארץ ישראל) לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות ומזה הוכיח הגאון הנ"ל דעד שלא נכבשה כל ארץ ישראל לא נתקדש עבר הירדן בקדושת ארץ ישראל כמו שכתב שם ובפירש"י דעד שלא נבחרו היינו בשבע שכבשו ושבע שחלקו ע"ש) וזה אינו דבהדיא אמרינן שם במתניתין משום שנאמר שש ערי מקלט תהיינה עד שיהיו ששתן קולטות כאחת ע"ש ובענין קדושת עבר הירדן עיין בתשב"ץ חלק ג' סימן קצ"ח שהאריך הרבה בזה. עוד בסימן ד' מה שכתבתי בשם הרשב"א שכתב בנתינת ארץ ישראל לאברהם היה ע"מ שיקיימו ישראל את התורה הוא ברשב"א שבת דף פ"ח גבי הא דאמרינן שם מכאן הוה מודעה רבה לאורייתא ועיין בדורש לציון מה שכתב על שם על הרשב"א ועיין במדרש רבה פרשה אמור דאיתא שם אמר הקב"ה לאברהם אני נותן לך את הארץ ע"מ שיכנסו בניך ויקריבו העומר ע"ש. עוד בסימן ד' במה שכתבתי שם לפי שיטת הרמב"ם דלכן בימי עזרה היו צריכין קידוש מפני שלא היה ביאת כולם והעיר לי גדול אחד דא"כ משמע דמהני קידוש אפילו בכיבוש יחיד ע"כ הא דכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות תרומות אבל יחיד מישראל או שבט או משפחה שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שנתנה לאברהם אינו נקרא א"י וכו' היינו דוקא בלא קידוש לפי דברינו וכ"ז הוה דוקא ביחיד אבל בכל ישראל שפיר הוה קידוש כמו כל ארץ ישראל אפילו בלא קידוש רק במה שנכסו כל ישראל דהא כתב הרמב"ם שם הארצות שכיבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וכו' אינו כארץ ישראל וכו' ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל מפני שכבש אותם קודם שיכבוש שאר ארץ ישראל וכו' ואלו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואחר כבש ארצות אחרות היה כבושו כארץ ישראל לכל דבר ומיירי אפילו בלא קידוש וזה חידוש גדול וי"ל דאה"נ דבזה עצמה שנכנסו כל ישראל לתוכה נתקדשה בקדושת ארץ ישראל בלא שום קידוש צדדי משום שנכנסו כל ישראל לתוכה. בסימן ו' הבאתי מה שכתב המאירי פסחים דף ע"ט לפרש הא דאמרינן בש"ס הרי שהיו כהנים והקהל טהורין וכלי שרת טמאים יעשו בטומאה אמר רב חסדא לא שנו אלא שנטמא הסכין בטמא מת דרחמנא אמר וכו' כתב המאירי וז"ל מה שבארנו שאם היו כלי שרת טמאים ועשוהו בטמאה טהורים עם הטמאים דוקא בשנטמא הסכין בטמא מת שהוא אב הטומאה גם כן לטמא אדם מדין חרב הרי הוא כחלל כמו שבארנו בכמה מקומות שנמצא שהשוחטין מטמאין בסכין וכשהוא נאכל בטומאת הגוף הוא נאכל שהוא בכרת שהטמא האוכל את הקודש הוא בכרת אבל אם נטמא בשרץ וכו' ודבריו צע"ג שפירש דמשום טומאת השוחטין יעשו הכל בטומאה וזה לא שמענו דהא השוחטים לא הוה אלא מעוטי דמעוטי ומשום הנך יחידים יעשו הכל בטומאה דהא אפשר לצמצם שכל אחד ישחט פסחים הרבה ואז יהיו השוחטים מעוט וידחו לפסח שני ואפילו באופן שלא יצמצמו גם כן יהיו השוחטים מעוט וידחו לפסח שני ואמאי נעשו הכל בטומאה וזה תמה סימן י"ב מה שכתבתי על שיטת הרמב"ם גבי אתנן דלכן חל אתנן במוקדשים משום דהוה קדשים שמתו העיר לו יד"נ הרב הגאון הנעלה אהרן דוד יפה הי"ו הא גם בקדשים שמתו אסורין מדרבנן וא"כ אכתי קשה היאך שייך בהו קנין ויפה העיר דהא בעיקר אי קדשים שמתו אסור מדרבנן זהו