עבודת לוי קמז

השמטות ומלואים בסימן א עיין בתוס' (יומא דף לא) שהקשו בהא דאמרינן חמש טבילות ועשרה קידושין כהן גדול טובל ומקדש בו ביום וכולן בקודש בגג בית הפרוה והקשו והא גגין ועליות לא נתקדש כדאמרינן בפסחים דף פ"ו ולפי מה שבארתי בפנים דאפילו למד"א גגון ועליות לא נתקדשו ג"כ שייך על הגגין קדושה כמו שבארתי דבירושלים יש תרי קדושת והגגין ג"כ יש בהו קדושה מחמת שהן סמוכין למקדש כמו שבארתי וא"ש דכולן הוי בקודש בסימן ב' העיר לי גדול אחד לפי מה שכתבתי לתרץ קושית המל"מ על תוס' שבועות דף י"ז ד"ה תלה עצמו וכו' דהוכחת התוס' הוה משום שהכהן היה הולך על גבי איצטבא והא דאין האיצטבא חוצץ הוה משום דמין במינו אינו חוצץ וכמו שכתבו המפרשים דאף דמין במינו אינו חוצץ אבל בכל זה לא כמו נוגע ממש אלא דהוה כמו אויר ועל זה העיר הא גם האיצטבא מונחת על הריצפה והוי כמו דאמרינן בש"ס דזבחים שם דף (פ"ח) דקאי גברא בראשו של מזבח לא מבעיא לן וכו' ע"ש אולם יש לחלק דשאני התם דהכהן העומד על המזבח אינו חוצץ כיון דהוא עצמו העובד ועיין בפירש"י שכתב וז"ל דהנחת גופו הוי כהנחת קרבן וזה לא שייך גבי ריצפה ולכן שפיר יש לומר דהכהן ההולך על האיצטבא לא הוה כמו שהולך על הריצפה ממש אלא דהריצפה אינה חוצצת משום דהוה מין במינו ולפי זה אין מקום להשגתו על הגאון מסוכטשוב במה שהשגתי עליו מהש"ס דזבחים הנ"ל מהא דקאי גברא בראשו של מזבח וכו' דשם גבי המקטיר אימורים על גבי בשר כיון דהבשר לא הוה לצורך עבודה כמו כהן בזה לא מהני מה דמונח על על המזבח וצ"ע בזה ויש להאריך ואכ"מ. בסימן ג' הבאתי דברי הרמב"ם שכתב דזה שנאמר בתורה ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן וכו' אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים וכו' אלא בקול וכו', ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן המשוערים והקשה הרא"י הא קימ"ל משורר ששעיר במיתה לכאורה יש לומר דהא דמשורר ששיער מיתה הוה דוקא בזמן שהוא ראוי לעבודה אבל בזמן שנדחה מעבודה לא שייך אז משורר ששיער וראיתי בספר לחם יהודה להגאון מהר"י עייאיש שהביא הא דכתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות כלי המקדש) כשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר עבודה ואינו נכנס לעזרה לעבוד אלא בשעה שהלוים אומרים שירה מבואר דאע"ג שהוא גדול אינו עובד מתחלה עבודה בין כהן בין לוי עד שיתחיל לומר שירה עם הלוים בתורת סניף ואע"ג דכהן לאו בר עבודת שירה הוא דכהן בעבודת לוי הוא באזהרה היינו אחר שנתעסק כבר בעבודתו הראויה לו דאז אינו יכול להעתיק את עצמו לעבודה של זולתו אבל בתחילה רשאי לעבוד מלאכת השיר דכהנים נמי היו לוים ושבט לוי איקרו ע"ש וצ"ע אם שייך לומר כן לענין לוי שהזקין דחוזר למלאכה אחרת שאינה מלאכתו משום שאינו ראוי לעשות מלאכתו ועיין להגאון מלבי"ם בביאור לספר יחזקאל (מ') שכתב דאין כ"כ מוכרת סברת הגאון מהר"י עייאיש דיש לומר שהכהנים הא משוררים בכלי ולזה הוכשרו גם ישראלים מיוחסים כמבואר (בפ"ג) מהלכות כלי המקדש ועיין בתוספתא עירכין בפ"ב דאין אשה נכנסת לפזרה אלא בשעת קרבנה ואין הקטן נכנס למורה אלא בשעה שהלוים אומרים שירה. בסימן ג' במה שכתבתי לחלק בין מלאכת שבת לענין נזקין דגבי שבת העיקר מה שאנו מקפדים על הפעולה שתהא פעולה חשובה וגבי נזקין העיקר בעינן שתהא מכח האדם ובזה ביארתי דברי הש"ס בב"ק דף ס"א גבי זורה ורוח אסיעתו ע"ש כתב לו כבוד חמי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר שעפטל קרעמער שליט"א ר"מ ומנהל דישיבת ניו הייווען (ומלפנים במתיבתא רבתא דסלוצק) בענין זה להעיר בדברי דע"כ לאו כללא הוא דהא מצינו גבי שבת דגרם כיבוי מותר ולהיפך בנזקין מצינו דחייב אפילו בלא נעשה הפעולה כולה ע"י האדם כמו דחייב על האש במה שנעשה ע"י רוח מצויה עיין תוס' ב"ק (דף ה' ע"ב) ועיין הנמוק"י בב"ק