עבודת לוי קמד

אמרינן קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה ותרצו חדא ועוד קאמר חדא דלדידיה אפילו השתא בת פדייה היא ועוד דאפילו לדידכו דבעיתו העמדה והערכה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר כשהיתה בת פדייה בעודה מפרכסת ואפילו לדברי המפרשים שלא אמרו שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה אלא בשחט ישראל בטמאה או עכו"ם בטהורה דלאו בר שחיטה הוא אבל ישראל בטהורה מכי שחט בה וכו' הרי היא כמתה גמורה אע"פ שהיא מפרכסת ושחיטת פרה ישראל בטהורה היא אפילו הכי כל שהיא מפרכסת הרי היא בכלל העמדה והערכה דכל שאין השחיטה מתרת באכילה אין שחיטת שנים מוציאתה מידי חיותא דלא אמרו שנים אלא מפני שאותה שחיטה מתרת לאכילה בין לישראל בין לאינו ישראל וכיון שכן הרי היא כמונח בדיקולא דכל שחיטה שאינה לאכילה בשעת שחיטה אינה מציאה מידי חיות כל שהיא מפרכסת זה כשיטת התוס' עכ"ל הרשב"א. אולם על הרשב"א תקשה מהא דשבועות דפריך הש"ס נשחטה תפדה הא בעינן העמדה והערכה ולפי שיטת הרשב"א בב"ק שם שייך שפיר העמדה והערכה בעודה מפרכסת דמפרכסת כחיה לכל דבריה כיון דאין השחיטה מתירה באכילה. דמחוסר פדיון ואין לומר כמו שכתבנו לעיל לפי שיטת הרמב"ם דהרשב"א כתב כ"ז להדיא גבי פרה אדומה דהוי קדשי בדק הבית ולכאורה יש לומר לפי מה שכתב הגרע"א בש"ס (חולין דף ל') על דברי התוס' שכתבו בד"ה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים הרי היא כחיה ורו' אין המשנה כן בשום מקום אלא דדייק לה מהא דפרק העור והרוטב (חולין קי"ז) וכתב הגרע"א בהגהת הש"ס י"ל דמתניתין היא במעילה פרק ה' משנה ג' דטעמייהו דרבנן משום דמפרכסת בר העמדה והערכה וכונתו על הא דאמרינן בש"ס (מעילה דף י"ט) קדשי מזבח תמימין ונעשו בעלי מומים ועבר ושחטו דרבי סבר יקברו וחכמים אומרים יפדו ע"ש וי"ל דהש"ס דשבועות דפריך על נשחטה הא בעינן העמדה והערכה הוה אליבא דרבי דסבר דלא אמרינן מפרכסת הרי היא כחיה וכן הש"ס דחולין דפריך אל עוף קדשי בדק הבית הא בעינן העמדה והערכה הוה ג"כ אליבא דרבי כן יש לומר לכאורה על דרך החידוד לפי שיטת הרשב"א אולם מצאתי להדיא בחידושו הרשב"א חולין שם שכתב כמו התוס' שם דהש"ס דפריך שם על עוף קדשי בדק הבית הא בעינן העמדה והערכה הוה משום דבנשחטה כהלכתה הוה מפרכסת כמתה כיון דהוה שחיטה כשרה וכתב שם והיינו דפריך הש"ס בשבועות פרק קמא מתה או נשחטה תפדה הא בעינן העמדה והערכה ומאי קושיא משנשחטה יעמוד ויעריך במפרכסת עכ"ל מבואר בדבריו דגבי פרה לא אמרינן דמפרכסת הוה כחיה משום דהוה שחיטה כשרה והוה כמו ישראל בטהרה הרי דאפילו במקום. דלא חזי לאכילה אלא על ידי פדיון אפ"ה. אמרינן דהוה מפרכסת כמתה ולא בעינן היתר אכילה והרשב"א סותר את עצמו דבב"ק כתב להיפך כמו שהבאתי לעיל ומצאתי שכבד עמדו על סתירה זו בדברי הרשב"א בספרי המחברים ודחקו לתרץ ע"ש. מבואר דשיטת הרשב"א הוה דלא כהתו"ס שכתבו דאפילו בשחוטי חוץ שייך פדיון במפרכסת והיינו דס"ל דכל זמן שהיא מפרכסת הוה בכלל העמדה והערכה אף שאינה ניתרת באכילה בלא פדיון אולם שיטת הרשב"א הוה דהיתר אכילה משויא לה כמתה ולכן כ"ז שאסורה באכילה לא הוה מפרכסת שלה כחיה אף שניתרת בשחיטתה מידי, איסור נבלה ואבר מין בחי ולכן כתב הרשב"א דגבי פרה אדומה מפרכסת שלה הוה כחיה אף דאהני לה השחיטה להוציאה מידי איסור נבלה ואבר מן החי כיון דאסורה באכילה קודם פדיון ולכן כ"ז שלא ניפדית דאסורה באכילה מחמת איסור מוקדשין מפרכסת הרי היא כחיה ובעינן העמדה והערכה וסברת הרשב"א מבואר דהא דחזי לאכילה על ידי פדיון לא חשיב היתר אכילה וזהו חידוש גדול השמיענו. ועתה נחזור לשיטת הרמב"ם דמבואר מדבריו דאפילו בשחיטה כשרה ג"כ אמרינן דמפרכסת הוה כחיה והקשינו מהנך דוכתי כנ"ל ונ"ל דשיטת הרמב"ם הוה בזה דמפרכסת הוה כחיה כ"ז שאין לה היתר אכילה אכילו' בנשחטה שחיטה כשרה, שהתירה איסור נבלה ואבר מן החי אלא דעדיין אסורה מחמת איסור צדדי כגון איסור מוקדשין דבעינן פדיון אלא דנ"ל לחלק בין קדשי מזבח לקדושת בדק הבית לפי שיטת הרמב"ם ובזה הוה שיטת הרמב"ם חלוק משיטת הרשב"א ולשיטת הרמב"ם לא אמרינן דמפרכסת הוה כחיה בשחיטה כשרה אלא דוקא בקדשי מזבח דמשום חסרון פדיון דקדשי מזבח לא הוה מפרכסת כאוכל וחשיב אין לה היתר אכילה ושפיר הזה מפרכסת כחיה דמחוסר פדייה הוה כמחוסר מעשה וחשיב שפיר אין לה היתר אכילה אבל לא כן הוה בקדשי בדק הבית