עבודת לוי קמ

סימן כט. ענין מי חטאת התוס' (בפסחים דף ס"ט) ד"ה שמא הקשו בהא דאמרינן שם בש"ס והזאה מ"ט לא דחיא שבת מכדי טלטולי בעלמא הוא תדחי שבת כדי לעשות פסח אמר רבה גזירה שמא יטלנה ויעברנה ארבע אמות ברשות הרבים וכו' והקשו התוס' וז"ל, וא"ת אמאי חיישינן להכי הא נושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המים וי"ל דמעביר בכלי אבנים ובכלי גללים דלא מקבלי טומאה (ועיין בהגהת רש"ש שכתב דה"ה דהתוס' מצי לאוקמי גם בכלי חרס דהא אינו נטמא מגבו ומשום הסיט ליכא למימר דא"כ אפילו כלי אבנים וכלי גללים נמי וע"כ צ"ל דס"ל דאף במי חטאת איתא לכללא דכל טומאות המסיטות טהור חוץ מן הזב כדאיתא בפרק ר"ע בשבת ע"ש) וקשה אכתי מאי מהני הא דכלי אבנים וכלל גללים הלא מבואר בפרה פרק י"א החטאת אינה נצולה בצמיד פתיל וע"ש בר"ש שהביא דזה ילפינן בספרי פרשה חקת מדכתיב במקום טהור שיהא מקומו טהור מכאן היה ר' אליעזר הקפר ברבי אומר קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באוהל המת טמא שנאמר אל מקום טהור ואין זה מקום טהור וכמו כן גם כאן נטמאו המים משום דאין זה מקום טהור כיון דהאדם האוחזן נטמאו משום נושא מי חטאת כמו ששנינו בפרה פרק י' האסל שהוא נתון על גבי התנור ובו שני קללות אחד מכאן ואחד מכאן רבי עקיבא מטהר וחכמים מטמאין (פירש אסל הוא מוט שנותנין בדין בשני ראשיו ומביאים בו מים מן המעין) וכבר ראיתי קושיא זו בספר דבר אברהם בשם הגאון מהר"א זצ"ל מד"א דמינסק וזה קשה לומר דהש"ס הוה אליבא דר"א ור"ע דמטהרין באסל דזהו דוחק כמו שכתב הד"א שם דהא הלכה רווחת היא לכו"ע דאין הזאה דוחה שבת וטעמא כדרבה שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים וא"כ תקשה לרבנן דר"א ור"ע דסברי דזה מקרי מקום טמא באסל אמאי חיישינן שמא יעבירנו ולדידהו אין לתרץ כתרץ התוס' דמיירי בכלי אבנים וכלי גללים דאכתי מקומו טמא הוא. וכדי לתרץ הקושיא נ"ל מתחילה לבאר בעיקר דה"ת מה שהעיר הצל"ח על התוס' שהקשה אם דעתם שאפילו נושא לצורך הזאה ג"כ נטמא הנושא א"כ תקשה להו היכי משכחת הזאה כלל שהרי המזה בשעת הזאה הוא נושא המים ואם נימא שהנושא לצורך הזאה לא נטמא וכאן מיירי שלא לצורך הזאה א"כ במעביר ד' אמות תקשה מאי פריך הש"ס ולר"א נעבריה דהא אמר ר' אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת ואם זה נקרא שלא לצורך הזאה הא ודאי דלא מתיר ר' אליעזר מה שהוא שלא לצורך מצוה עכ"ל ונ"ל דשיטת התוס' הוי דנושא אפילו לצורך הזאה נמי טמא ומה שהקשה הצל"ח דאם כן תקשה היכי משכחת לה הזאה כלל שהרי המזה בשעה זו הוא נושא את המי חטאת וי"ל דשפיר נושא את המים בכלי זהו נושא ולא מזה וזה שפיר טמא אפילו לצורך הזאה אבל מזה שמטביל את האזוב בהמים אף שהוא נושא את המים באזוב זה אינו נקרא נושא אלא מזה והוא טהור לצורך הזאה ושפיר משכחת לה הזאה שטהור המזה והתוס' מיירי בנושא לצורך ועיין תוס' נדה דף ט' שכתבו דבנושא נמי לצורך טהור ושלא לצורך טמא ושיטת התוס' כאן יש לומר דסברי דאפילו לצורך נמי טמא ועתה נבוא לתרץ הא דמקומו טהור ונקדים מה שראיתי שהקשו המפרשים המשנה אחרונה בפרה וכן ראיתי ברש"ש בפסחים שהעיר כן על התוס' שתירצו דמיירי בכלי גללים וכו' מאי מהני בזה כלי גללים וכלי אבנים הא מבואר בפרה (פרק י"א) כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה ובין מדבר סופרים מטמא את המי חטאת במגע ובמשא וכו' ולפ"ז אפילו אם מעביר בכלי אבנים וכלי גללים נמי נטמאו המי חטאת במשא כיון שנושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המי חטאת במשא ומאי מהני בזה כלי גללים וכלי אבנים וכדי לתרץ כ"ז נ"ל מתחילה להביא מה שהקשה הגהש"ס מהא דאמרינן בירושלמי יומא (פרק שני שעירים) הביאו התוס' בזבחים דף ק"ד דאין מי חטאת מטמאין דבר לחזור ולטמאות ממנו וא"כ קשה על דברי התוס' שכתבו דנושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המים הא אין מי חטאת מטמאין דבר לחזור ולטמאות ממנו. והנה כדי לתרץ נ"ל לחקור בסברת הירושלמי בהא דאין מי חטאת מטמאה לחזור ולטמאות ממנו דלכאורה יש לומר דהטעם הוא משום דכיון דעצם הטומאה נסתעף מן המי חטאת א"כ האיך שייך לומר דהדבר שנטמא מן המי חטאת יחזור ויטמא את המי חטאת דהא לא ניתוסף בזה שום טומאה על המי חטאת דהא כל עצם הטומאה נתהוה מהמי חטאת ואין בזה בהדבר שקבל טומאה מהמי חטאת שום יתרון טומאה יותר ממה שיש בהמי חטאת א"כ לא שייך לומר שהדבר שקבל טומאה ממי חטאת יחזור ויטמאה את המי חטאת