עבודת לוי קלט

בש"ס בכ"מ פלוגתא דתנאי אלא דבזה כו"ע מודים דהולד ירך אמו ולא הוי כמו בהמה בפני עצמה כמו שכתב רש"י בביצה הנ"ל ובתמורה וכמבואר בש"ס בב"ק ע"ח. והא דאמרינן בתוספתא בפרק בהמה המקשה את שטעון שחיטה חייב משום אותו ואת בנו ואת שאין טעון שחיטה אינו חייב משום אותו ואת בנו אין שום סתירה על הש"ס דתמורה דמבואר שם דשייך שחיטה על העובר לענין שחוטי חוץ היינו דהש"ס דתמורה מיירי בשחט את האם ושפיר הוי שחיטת האם נמי שחיטה על העובר לענין שחוטי חוץ כמו שבארנו אבל התוס' מיירי בשחט את העובר אחר שחיטת אמו דאז הוא כבר שחוט ושפיר אמר דאינו טעון שחיטה ולכן פטור משום אותו ואת בנו משום דאינו טעון שחיטה אבל כ"ז דהעובר הוא במעי אמו לא שייך אותו ואת בנו משום דלאו בהמה בפני עצמה כמו שבארנו ועיין ערכין דף ז' דאמרינן האשה שיצאה להרג ממתינין לה עד שתלד ובש"ס פריך פשיטא גופא הוא ע"ש. עוד יש לומר דלכן לא שייך אותו ואת בנו בשוחט מעוברת משום דגבי אותו ואת בנו כתיב שור או שה ועיין ברבינו גרשום שכתב גבי הא דאמרינן בחולין (דף ע"ד ע"ב) לא הלכו בו אלא על עסקי אכילה בלבד למעוטי רובעו וחורש בו ופרש"י דלענין רבעו וכלאים שפיר אסור אולם רבינו גרשום כתב דמותר לחרוש בו ואין בו משום כלאים וכן הוא בתוס' רי"ד קדושין נ"ז והיינו משום דאינו נקרא שור אפילו כשנולד וכ"ש כשהוא במעי אמו ולכן אין בו משום אותו ואת בנו אולם דברי רבינו גרשום צ"ע טובא כמבואר להמעיין ועיין ברבינו גרשום תמורה (דף י"א) שכתב גבי היא שלמים וולדה חולין אי חייב משום חולין בעזרה וגריס שם בש"ס ולדות קדשים בהויתן הן קדושין או במעי אמן הן קדושין וכתב רבינו גרשום דלמד"א ולדות קדשים בהויתן הן קדושין ה"ה גבי חולין בעזרה דאין עליו שם ולד כ"ז שלא נולד ולפ"ז כ"ז שהוא במעי אמו אינו נקרא בהמה להתחייב משום חולין בעזרה וכמו כן פשיטא דלא שייך לחיובא משום אותו ואת בנו וכמ"כ יש לומר לכאורה דשיטת רבינו גרשום בחולין שם דולד בלא הויה שם בהמה עליו ולכן אין בו משום כלאים [ועיין רשב"א (בב"ק דף מ"א) שכתב דבן פקועה אינו נקרא שור לענין שור הנסקל וזה צ"ע כיון דמרבינן שור שור מסיני]. ועיין ברא"ש בפ"ב דפרה שכתב להדיא בהא דאמרינן שם פרה מעוברת ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין וכתב הר"ש שם דפליגי בפלוגתא דעובר ירך אמו ור"א ורבנן לטעמיהו והרא"ש כתב שם לפרש דלמאן דאמר עובר לאו ירך אמו סבר דפסול משום דהוי כשוחט שתי פרות וכתיב ושחט אותה ולא אותה ואת חברתה ולכאורה יש לעיין מהא דב"ק דף ע"ח הנ"ל דמבואר דהוי כחד גופא אולם יש לומר דהרא"ש דפסיל משום דהוי כשתי פרות היינו דהפסול הוי משום שוחט שתי פרות וזה לכו"ע דהשחיטה הוי על שניהם כמו שהבאתי לעיל מהא דהיא חולין וולדה שלמים והנה ראיתי בפירש רבינו גרשום (בחולין דף ע"ה) שכתב דמאן דמתיר עובר בשחיטת אמו סבר עובר ירך אמו ומאן דאסר סבר עובר לאו ירך אמו והיינו בעובר בן ט' ע"ש ולפ"ז יש לומר דמה שכתב הרמב"ם מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא היינו נמי בעובר בן ט' והרמב"ם מפרש כפירש רבנו גרשום (ויש לעיין בזה טובא ואכ"מ). והנה שבתי וראיתי דיש לומר לכאורה על מה שהקשינו לעיל על התוספתא דלא קשה מידי דעד כאן לא אמרינן דכל בבהמה מתיר את כל מה שבבהמה אלא שאר כל האיסורין הנמצא בבהמה אבל איסור מוקדשין אינו ניתר בלא פדיון כיון דזה הוי המסתעף מצד ממון ומהני פדיון משום דהוי יוצא דופן והא דאמרינן בת"כ פרשה שמיני במוקדשים בן תשעה ומת בן שמנה חי וכו' כבר פירש הקרבן אהרן שם באופן אחר דלא כפירש הראב"ד ע"ש והנה זה פשוט דמיירי התוספתא ששחט את הבהמה המעוברת בחוץ ואין בא משום שחוטי חוץ כמבואר (בתמורה י"ב) גבי היא חולין ולדה שלמים ע"ש שוב ראיתי בספר זרע אברהם שהביא התוספתא וכתב לפרש דהאיסור הוי משום שחוטי חוץ והא דמבואר בתמורה דאין בזה איסור שחוטי חוץ כתב לדקדק מלשון הרמב"ם (בפי"ח מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ג) שכתב דאינו לוקה משום שחוטי חוץ בהיא חולין וולדה שלמים ודקדק דאיסור שחוטי חוץ יש בה אלא שאינו לוקה ולכן כתב דיש לומר דנאסר מחמת איסור גרידא דשחוטי חוץ והביא הקרית ספר שכתב דכאן לא שייך איסור שחוטי חוץ משום דהוי מחוסר זמן ע"ש וכ"ז לדברי רש"י בחולין ס"ט ד"ה ותבעי ע"ש אולם כל המפרשים פרשו דאסורה מחמת איסור מוקדשין ויש לעיין בזה והנה במה שכתבתי לעיל דהולד חשיב כגוף אחד עם אמו יש לעיין לכאורה מהא דאמרינן (בחולין דף ע"ג) אמר ר"מ אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה דבר שגופה תטהר את העובר שאינו גופה וכו' ויש לומר דעכ"פ האבר המדולדל חשוב גופה מהעובר וצ"ע.