עבודת לוי יג

וקשה דבפרק כל הפסולים (דף ל"ב) אמרינן טמא שהכנים ידו לפנים חייב דביאה במקצת שמה ביאה ובפרק כל הפסולין נמי אמרינן אי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיה בבהונות משמע דאויר עזרה נתקדש ועוד אי לאו כעזרה דמי א"כ כשמוליך דם ואיברים למזבח יפסל ביוצא ונראה כגרסת הספרים דגרסי כי גמירי שהייה בבת השתחואה דלאו בת השתחואה לא ע"ש. וראיתי במל"מ בפ"י מהלכות שגגות שהרבה להקשות על דברי התוס' אלו ע"ש ועל מה שכתבו התוס' דאם כן דאויר עזרה לאו כעזרה כשמוליך וכו' יפסל ביוצא הקשה מהא דמבואר במס' זבחים (דף פ"ח ע"א) גבי הא דבעיא שם בגמרא אי אויר מזבח כמזבח דמי או לאו כמזבח דמי ואמר רב אשי כל היכי דקאי כהן בראש המזבח ונקט לה בידו לא תבעיא לך כי תבעיא לך כגון דתליהו בקניא וע"ש בש"מ ופירש"י שם דכל היכי דגברא בראש המזבח קאי לא מבעיא לן דודאי אויר מזבח כמזבח דמי דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן כי קמבעיא לן דקאי גברא בארעא דאז אין הקרבן מונח במזבח כלל וא"כ מאי ראיה מייתא בתוס' מהא דמוליך דם ואיברים הא התם הכהן המוליך עומד על הרצפה ובזה לכו"ע אויר עזרה כעזרה דמי דהוי כמו התם ע"ש במל"מ מה שהאריך בדברי התוס' אלו ונ"ל לתרץ דברי התוס' שלא יקשה עליהם קושיא עצומה זו לפי מה דמבואר במס' זבחים (דף ל"ה ע"א) אמר להם ר' יהודא לדבריכם למה פוקקין העזרה אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהן בדם ומקשינן בגמרא והא דם הוי חציצה ומשני לח ולא הוי חציצה דתנן הדם והדיו וכו' יבשין חוצצין לחין אין חוצצין ומקשינן והא קא מיתווסא מאנייהו ותנן היו בגדיו מטושטשין ועבד עבודתו פסולה וכי תימא דמדלו להן והתניא מדו כמדתו שלא יחסר ולא יותיר ומשני בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא וכו' אלא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא ולעבודה היכי אזלי ומשנינן אזלי אאיצטבי ע"ש בפירש"י איצטבאות גבוהין היו שם בנין אבנים ואינן חוצצין דמן הרצפה הן כן פרש"י ונ"ל דהתוס' לא ניחא להו בפירוש רש"י דהוי רצפה ממש אלא כיון דאינו שוה עם הרצפה דהא היא גבוהה הרבה מן הרצפה ואינה רצפה ממש ומוסיף על הבנין לא הוי דאינו מוסיף בעצם הבנין אלא שעושה איצטבא על הרצפה עיי' תוספות ישנים יומא נ"א ד"ה מספקא והא דבתמיד כ"ח אמרינן דאין עושין בעזרה אכסדרה וכו' עיי' ראב"ד שם דף ל' דדוקא אהל אסור הא לאו אהל אינו בכלל לא תטע ע"ש והא דאינו חוצץ יש לומר משום דהוי מינו דרצפה והוי מין במינו דאינו חוצץ והא דמבואר במס' זבחים (דף כ"ד) נתדלדלה אבן מן הרצפה ועמד עליה מהו היכא דדעתו לחברה מבעיא דהיכא דאין דעתו לחברה לא תבעיא לן דודאי חייצא כיון דדעתו לחברה כמה דמחברה דמי או דילמא הא השתא מיהא תלישא רבה זוטי בעי לה הכי וכו' הרי מבואר דאפילו במין במינו הוי חציצה ברצפה וזה דלא כדברינו כבר כתבו התוס' במס' שבת (דף צ"ב ע"ב) דהיינו טעמא כיון דהאבן **(בהיכל לפנים מהחומה כדי שיהיו בונים מבחוץ א"כ מקום עובי הכתלים היה חוץ לקלעים א"כ לא היה מן קלע מערבית ומזרחית רק פ"ח אמה וכן מן קלע צפון לדרום ג"כ יחסר מקום עובי הכתלים וא"כ אלו אמרינן דקדושה ראשונה בטלה רק הקלעים היו משמשים כמו המחיצות כמו שכתב רש"י א"כ לא היה כאן היכל רק אורך פ"ח על רוחב נ"ח וזה לא כמדה שנמסר ברוה"ק מיד ד' (ועיין במדרש רבה בימי ר' יהושע בן חנניא שנתן המלכות רשות לבנות הבית רק להסיר מדתו ונתבטל הבנין עי"ז) וע"כ עלינו לומר דקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבא וכיון דהקדושה לא נתבטלה דקדשה לעתיד לבא א"כ מקום הכתלים לפנים יחשב דהרי הן בקדושתן רק הקלעים לצניעותא בעלמא ולפ"ז מיושב דשפיר מוכח דר"א סבר קדשה לעתיד לבא רק הקלעים לצניעות בעלמא ול"ק מאי קמ"ל דשפיר קמ"ל דקדשה לעתיד לבא וזה שמעינן מה דהיו עושין קלעים דאם לא כן חסרה להם מהמדה שנמסר להם מיד ד' וע"ש מה דמחלק בין היכל לעזרה דבהיכל דחמירא קדושתו יותר עשו הקלעים מבפנים מהחומה כדי שלא יזונו עיניהם אבל לא בעזרה אבל א"כ קשה האיך הוי ס"ד דר"א סבר לא קידשה לעתיד לבא דא"כ יחסר מהמדה שמסר מפי ד' אמנם נ"ל לישב לפי מה דאמרינן וכן פסק הרמב"ם דמותר להוסיף על העיר ועל העזרות עפ"י ב"ד של שבעים ואחד ולמד"א דלא קידשה לעתיד לבא עפ"י נביא לחוד לא בעינן מלך ואו"ת כמבואר בפ"ב דשבועות ע"ש וצ"ל אעפ"י דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל היינו לגרוע אבל להוסיף יש רשות להוסיף עפ"י ב"ד וכך היה הצווי)**