עבודת לוי קלו

שהוא מכפר ולא משום קדושה כן יש לומר לכאורה ואינני קובע בה מסמורות ולא כתבתי אלא להעיר ב המעיין בזה וראיתי בספר מקור ברוך נדפס מחדש שהביא שם בשם הגאון מופ"ה ר' יצחק יעקב ז"ל אב"ד דפאניוויעז בהא דאמרינן בביצה דף כ' דזורק את הדם בשביל להקטיר האימורים לערב ומשמע דאם גם האימורים אין כאן אינו זורק את הדם והעיר הגאון מהרי"י ז"ל אמאי לא יזרוק בשביל הדם גופא שלא יפסול הדם וכתב שם דבאימורים ובבשר איכא איסור שלא יביאם לידי פסול משום עשה דמשמרת דאיכא בקדשים כמבואר בפרש"י בריש חולין אבל בדם דאין בו קדושה כיון שאין מועלין ממילא דליכא עשה דמשמרת ואין איסור להפסדן ולהביאם לידי פסול הרי שכונתי לדעתו הגדולה אף שבעיקר החידוש שחידש דלא שייך בדם איסור הפסד קדשים יש לפקפק הרבה וכבר העיר בספר הנ"ל ויש לדבר בזה ואכ"מ להאריך בזה עכ"פ גם דעתו דאין שייך בדם קדושה לענין עשה דמשמרת. סימן כז. עוד בענין הנ"ל והנה מידי עברי בענין זה ראיתי בטורי אבן בחגיגה שהעיר בהא דמצינו דר' יהודה סבר דמצורע אין טעון טבילה להכנסת בהונות לעזרה אף דשאר כל אדם הנכנס לעזרה טעון טבילה והיינו משום שטבל מאתמול ואלו גבי אכילת קדשים מצינו איפכא דכל אדם טהור מותר באכילת קדשים בלא טבילה אבל מצורע אף שטבל מאתמול אפ"ה מבואר בחגיגה דצריך טבילה לקודש וא"כ מ"ש דגבי מצורע מצינו דחמיר אכילת קדשים מביאת מקדש דלגבי ביאת מקדש לא צריך טבילה משום שטבל מאתמול וגבי אכילת קדשים אמרינן דטובל כמבואר (בחגיגה:

דף כא) ונ"ל לומר דהנה אמרינן בחגיגה (דף י"ח) טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל ופרש"י טבל ולא הוחזק היינו לא נתכוון לשם טבילת טהרה אלא לרחיצה בעלמא אבל הרמב"ם בפרה"מ כתב וז"ל טבל ולא הוחזק היינו שטבל סתם ואף שנתכוון לשם טבילת טהרה עכ"פ כיון שלא כיון לשום דבר לא למעשר ולא לזולתו כאלו לא טבל ואינו אוכל בהאי טבילה אלא חולין לבד ע"ש מבואר משיטת הרמב"ם דגבי טבילה בעינן לשמה היינו שצריך לחשוב לשם אותה דבר שהוא טובל היינו אם מתכוון למעשר צריך לחשוב בשעת טבילה שהוא טובל לשם מעשר אבל בטבל סתם לא מהני אבל שיטת רש"י דאפילו בטבל סתם נמי מהני והיינו משום דגבי טבילה לא בעינן לשמה ועיין ברמב"ם (בפי"ג מהלכות אבות הטומאות) שכתב להדיא טבל סתם ולא נתכוון לאחד מכל אלו הרי הוא טהור לחולין בלבד וטמא כשהיה אפילו למעשר ע"ש ולפ"ז שפיר יש לומר דלכן מצורע טעון טבילה לקדש אף שכבר טבל מאתמול דכיון דבעינן טבילה לשמה וזה שטבל מאתמול כיון דעדיין נשאר מחוסר כפורים ומחוסר כפורים אסור באכילת קדשים קודם שהביא כפרתו ולכן שפיר צריך טבילה אחר שיביא כפרתו כדי שתהא טבילה לשמה וכאן כיון שבשעה שטבל היה עדיין אסור באכילת קדשים אפילו לאחר טבילה והוי טבילה זו שלא לשמה כיון דאינו ניתר בטבילה זו לאכול קדשים ולכן שפיר טעון טבילה אחרת לשמה אבל לענין ביאת מקדש דכיון דתיכף בהאי טבילה אחר הערב שמש ניתר ליה להכנס למקדש בהאי טבילה ולכן הוי שפיר טבילה זו לשמה כיון דשמשא ממילא ערבא ושפיר סבר ר"י דגבי ביאת מקדש לא צריך טבילה למחר אבל לענין אכילת קדשים שפיר טעון טבילה אחרת כדי שתהא טבילה לשמה אולם על שיטת הרמב"ם קשה מהא דאמר ר"א טבל ועלה מחזיק עצמו לכל שירצה ע"ש מבואר דלא בעינן טבילה לשמה דהא יכול להחזיק אפילו אחר הטבילה ומבואר דאפילו בטב סתם נמי מהני ולא בעינן לשמה ובאמת הרמב"ם השמיט הא דר"א ולכאורה יש להביא מקור לשיטת הרמב"ם מהא דאמרינן ביומא (דף ל ע"ב) גבי הא דמקשה הש"ס מהנך ברייתות אהדדי דבחד ברייתא אמרינן לר"י דמצורע אין צריך טבילה מפני שכבר טבל מדאתמול ובחד ברייתא אמרינן דמצורע טובל ועומד בשער ניקנור מבואר דמצורע נמי טעון טבילה ומשני הא דטבל על דעת ביאת מקדש הא דלא טבל על דעת ביאת מקדש הרי מבואר דבעינן טבילה לשמה ועיין ברמב"ם (בפ"ב מהלכות עבודות יוהכ"פ) שכתב להדיא דבעינן טבילה לשמה ויש לומר דהרמב"ם סמך על האי מד"א ביומא שם וצ"ע. עוד יש לומר דכיון דהש"ס קאמר דהאי ברייתא דעודנו רגלו אחת במים וכו' הוי כר"י וכיון דהרמב"ם לא פסק בזה כר"י ממילא לא פסק כהאי ברייתא ויש לומר דהרמב"ם מפרש הא דר"א באופן אחר דלא כפירש רש"י וצ"ע ועיין בירושלמי חגיגה שם דאמרינן הטובל סתם מותר בכולה וכו' אמר"י כמזוקק לכולן ע"ש ויש לישב לשטת הרמב"ם.