עבודת לוי קלה

דמאן דאמר כוס עושה חבירו דיחוי לא תיבעי לך כי תיבעי אליבא דמאן דאמר כוס עושה חבירו שיריים ה"מ היכא דאיתנייהו לתרווייהו דכל היכא דבעי זריק אבל הכא הא ליכא או דילמא ל"ש וראיתי באור שמח הלכות קרבן פסח שהקשה על פירש המפרשים הש"מ ורבינו גרשום וכן הגר"א שם דפרש"י קשה כמו שהעיר הגר"א מווילנא שפרשו דבעיית הש"ס הוא על הדם היינו על הכוס ע"ש והקשה הא בלאו הכי הדם נפסל מחמת הסח הדעת כיון שנאבד וזה לא ניחא ליה להגאון לתרץ עפ"י שיטת התוס' דבנאבד לא שייך הסח הדעת דשיטת התוס' לאו כו"ע מודים וכתב דרב פפא לטעמו דאמר בפ"ק דפסחים דאפילו למד"א טומאת משקין דאורייתא משקין בית מטבחיא הלכתא גמירא לן דטהור וכן פסק הרמב"ם (בפ"י מהלכות טומאת אוכלין) דדם קדשים אינו מקבל טומאה כלל וכיון דהסח הדעת פסול טומאה הוי לר"י לכן לא שייך פסול הסח הדעת בדם כיון דלא שייך פסול טומאה בדם עכ"ל אבל לא העלה ארוכה לר"ל דאמר הסח הדעת פסול הגוף הוי שייך ג"כ בדם וזה קשה לומר דרב פפא סבר כר"י ולא כר"ל ונ"ל לתרץ קושיא זו דהנה אמרינן (במעילה דף י"א יומא דף נ"ט וזבחים מ"ו) דאין מועלין בדמים וכו' דאמר קרא ואני נתתי לכם את הדם לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה ועולא יליף מהא דאמר קרא לכם שלכם יהא ומבואר שם דמדאורייתא לכו"ע אין מעילה בדם והא דר"א ור"ש סברי דמועלין בדמים היינו מדרבנן ולכן נ"ל דבאדם ליכא שום קדושה אלא דעומד לכפרה היינו שהדם אינו קדוש כמו הבשר שחל עליו קדושה (ועיין בת"כ (פרשה ויקרא) דממעטינן דם ממעילה מקרא דקדשי ה"ד ע"ש) אמנם כיון דהדם מכפר ונזרק על המזבח יש לומר דזה גופא הוי קדושה ועיין מנחות דף ט"ז דאמרינן מי סברת דם בצואר בהמה קדוש דם סכין מקדש ולכן נ"ל דהדם אין בו קדושה מחמת עצמה כמו הבשר והאימורים ולכן אין בו מעילה והא דאמרינן בברכות (דף ל) המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו כבר כתבו התוס' דכיון דהדם פירש מן הבהמה מחיים הוי כמו בשר אבל בדם שפירש לאחר שחיטה כיון דגלתה לן תורה דהדם נשתנה מהבשר לענין מעילה דאף דמועלין בבשר ליכא מעילה בדם והיינו משום דאין שום קדושה בדם וכן מבואר שם דאין חייבין על דם משום פיגול נותר וטמא עיין (תוס' תמורה דף ג') שכתבו דמשום הכי אמרינן גבי קדשי עכו"ם דאין נהנין אלא מדרבנן ואמאי לא אמרינן שאסורין מדאורייתא כיון דמרבינן מאיש איש שהעכו"ם נודרין נדרים ונדבות כישראל וכתבו כיון דאין חייבין עליהם משום פיגול נותר וכו' לכן אינו אסור בהנאה מדאורייתא וכמו כן יש לומר נמי לענין דם כיון דאין חייבין משום פיגול נותר ליכא נמי קדושה היינו דאינו קדוש מחמת עצמה אלא דכל קדושתה מחמת כפרה היינו מחמת הזריקה שעומד לזריקה (ועיין בראב"ד בת"כ שהקשה בהא דאמרינן בזבחים דף ל"ה אמר ר' אליעזר פיגול בזבח נתפגל השליל וכו' לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלים מחמת עצמן ע"ש והקשה הראב"ד דמבואר דהא מחמת הזבח מתפגל השליל דהרי ברייתא זו תני דאין חייבין משום נותר הרי דס"ל דבהויתן הן קדושין ואמאי חייב משום פיגול ותירץ דשאני פיגול דכתיב ואם האכל יאכל ריבה הכתוב כל מילי דבר אכילה אי נמי שאני פיגול דאיהו דחי' בידם עכ"ל והנה עיין בתוס' זבחים קי"ד שכתבו דלמד"א ולדות קדשים בהויתן הן קדושין הולד כ"ז שהוא במעי אמו הוא חולין ואפ"ה שייך בו פיגול וכמו כן שפיר יש לומר דאי לאו קרא הוי שייך פיגול בדם ולפ"ז יש לומר על קושית הגאון האור שמח באופן זה דהנה הגר"א הקשה שם על פירש רש"י שפירש דבעיית רב פפא הוי על הקרבן אי הקרבן כשר או לא בקבל הדם בשתי כוסות ונאבד כוס אחד ע"ש ולכן פירש הגר"א דבעיית רב פפא מיירי כגון שקבל הדם בשתי כוסות ונאבד כוס אחד ונמצא אחר שנזרק הדם מהכוס שלא נאבד ובעי רב פפא למד"א כוס עושה את חבירו שירים ולא דיחוי אי כשר הכוס שנאבד להיות כשירים היינו שיהא נשפך ליסוד או הוי פסול ונשפך לאמה ע"ש וכן עלינו לפרש ג"כ לפי פירוש הש"מ שם דמיירי ג"כ שנמצא אחר שנזרק הדם ולפ"ז יש לומר כיון דכל עיקר הקושיא הוי דוקא אליבא דהנך היינו הגר"א והש"מ וכיון דעיקר בעיית רב פפא הוי על הכוס שנאבד ונמצא אחר הזריקה לכן יש לומר דלא שייך הסח הדעת דכל עיקר הסח הדעת הוי מחמת עשה דמשמרת ויש לומר דלא שייך משמרת אלא דוקא כ"ז שעומד לזריקה היינו אז יש קדושה על הדם מחמת הכפרה שהזריקה מכפרת ולכן אף שאין בדם קדושה מחמת עצמה אבל יש לומר שיש קדושה על הדם מחמת הכפרה אבל כאן כיון דהכוס הוי שיריים ושיריים אינם מכפרים לכו"ע (עיין זבחים נ"ב) ורב פפא לטעמיה דסבר דשיריים אינם מעכבים ולכן יש לומר דאין שום קדושה בשיריים וממילא שייך הסח הדעת והנה זה אין לומר שיהא על הדם קדושה משום שנתקבל בכלי שרת דזה אינו עיין בפרש"י סנהדרין (דף ל"ג) שכתב דאפילו מזבח נמי אינו מקדש חולין ע"ש והא דמבואר (בזבחים דף כ"ו דשייך פסול יוצא בדם יש לומר דפסול יוצא הוי מחמת