עבודת לוי קלא

וקשה דאמרינן בכריתות (דף כ"ו ע"ב) חטאת העוף. הבא על הספק אם משנמלקה נודע תקבר אמר רב וכיפר ופריך הש"ס אי הכי אמאי תקבר לפי שאינה משתמרת (ופרש"י שאינה משתמרת כיון דעל הספק באה ולא לאכילה הוי קיימא לא שמרוה יפה ונפסלה בהסח הדעת) שמא נטמאה מבואר דקדשים שאסורין באכילה נפסלין בהסח הדעת וכמו כן למד"א דהסח הדעת פסול טומאה פיגול ונותר בלאו הנך טעמים נמי מטמאים משום הסח הדעת כמו דמצינו בחטאת העוף הבא על הספק דהוי הסח הדעת משום שאסורה באכילה וכן קשה דהא דמוקי הש"ס הא דפסח לאחר חצות מטמא רק כר"א בן עזריה הא אפילו כר"ע ג"כ מצי אתיא כיון דמדרבנן אסור ממילא מטמא ומצאתי בספר שואל ומשיב שהקשה קושיא זו מסברא ולא הביא הש"ס דכריתות ופירש"י שם דמבואר להדיא דקודש שאסורה באכילה נפסלה בהסח הדעת הקשה הגאון הנ"ל בהא דאמרינן (בפסחים פ"ה) המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה טהור ואסור מאי לאו טהור ואסור דיוצא מחבורה לחבורה וכו' והקשה אמאי טהור הא כיון שאסור הרי הסיח דעתו וע"ש בספר שו"ת שו"מ שכתב על פיגול ונותר דכיון דקיי"ל בזבחים (דף מ"ג) דפיגול ונותר שהעלן על גבי המזבח פקע פיגולן מהם ע"ש א"כ שוב לא הסיח דעתו מהם דהא משכחת לה שיוכשר ע"י העלאה על גבי המזבח ע"ש אולם ז"א דהא אמרינן שם בכריתות (כ"ו) דרב סבר אם משנמלקה נודע שילדה תעשה ודאי ומותרת באכילה ולפי דבריו היה לן לומר דגם שם לא שייך הסח הדעת כיון דיכול להיות שתהא כשרה ומותרת באכילה ונ"ל לתרץ דהנה מקור הא דהסח הדעת פוסל בקדשים ילפינן מהא דאת משמרת תרומתי ועיון רש"י פסחים (דף ל"ד) ובירושלמי בפ"ק דתרומות וי"ל דלא שייך הסח הדעת אלא בקדשים דהוי בכלל משמרת כגון קדשים כשרים אבל בקדשים פסולים דלאו בכלל משמרת הן דאין חיוב שמירה עלייהו כלל ממילא דלא שייך בהו פסול הסח הדעת ולכן יש לומר דבפיגול ונותר כיון דאסורים באכילה ממילא דליכא עלייהו חיוב שמירה ולא קאי עלייהו הא דמשמרת ולכן לא שייך בהו פסול הסח הדעת ולכן שפיר אמרינן בש"ס דפיגול ונותר מטמאין את הידים משום חשדי כהונה או משום עצלי כהונה וכן פסח לאחר חצות דמטמא את הידים הוי נמי אליבא דראב"ע דאמר פסח נאכל עד חצות ממילא דהוי נותר לכן שפיר מטמא כמו כל נותר אבל לר"ע דאמר עד שיעלה עמוד השחר אינו מטמא כיון דלא הוי נותר מן התורה וגם לא שייך הסח הדעת והא דכתב רש"י (בכריתות דף כ"ו) שם גבי חטאת העוף הבא על הספק דתקבר משום דנפסל בהסח הדעת הרי מבואר דאפילו בדבר האסור באכילה נמי שייך הסח הדעת אולם שם יש לומר דלא דמי לפיגול ונותר כיון דהוי ודאי פסולין לכן לא הוי בגדר משמרת כלל וממילא דלא שייך בהו הסח הדעת כלל כיון דלאו בכלל משמרת נינהו אבל חטאת העוף הבא על הספק כיון דהא דאינה נאכלת הוי מחמת ספק שמא אינו מחויב כלל ממילא דאסורה משום איסור נבלה וחולין בעזרה אבל זה ודאי דיש צד שמא היא כשרה והוה ודאי בגדר משמרת ולכן ממילא דשייך בזה הסח הדעת וי"ל דזה הוה דוקא לר"א דאמר (בבכורות דף ל"ד) דאחד תרומה טהורה ואחד תרומה תלויה שייך בגדר משמרת וממילא דשייך הסח הדעת בתרומה תלויה דהוי ספק טומאה אבל לר' יהושע דאמר שם דתרומה תלויה לא הוי בגדר משמרת צ"ע טובא וי"ל דהש"ס בכריתות הוי אליבא דר"א והנה על דברינו קשה מהא דאמרינן בפסחים (דף ל"ד) שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין מלטמא ואסורין מלאכול ופריך הש"ס וכי מאחר דטהורין מלטמא אמאי אסורין מלאכול וכו' אמר ליה מידי שמעי לך בהא אמר להו הכי אמר רב ששת מאי אסורין אסורין לכהנים הואיל ואפסילו להו בהסח הדעת (וע"ש בפרש"י שכתב וז"ל כשנטמאו מתחלה הסיח דעתו מהם שוב מלשומרן ונפסלין בהסח הדעת דכתיב גבי תרומה את משמרת תרומתי עבוד לה שימור ולא תסיח דעתך ע"ש) מבואר להדיא דשייך הסח הדעת אפילו בתרומה טמאה והיינו דשייך משמרת אפילו בתרומה טמאה וזה דלא כמו שבארנו לעיל דבקדשים פסולין לא שייך פסול הסח הדעת משום דלא הוי בכלל משמרת (אולם פירוש רש"י צ"ע מהא דאמרינן דאם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה וכו' ולפי שיטת רש"י דשייך משמרת אפילו בתרומה טמאה א"כ איך שרי להניחה במקום התורפה). ונ"ל דאין מכאן סתירה על דברינו וזה ודאי דעל קדשים פסולין לא שייך משמרת וממילא לא שייך נמי פסול הסח הדעת ולא קשה מסוגיא זו דהנה כבר הקשה הצל"ח והמגיני שלמה שם בהא דאמרינן שם גבי מי החג שנטמאו השיקן ואחר כך הקדישן טהורין הקדישן ואחר כך השיקן טמאים מכדי זריעה נינהו מה לי השיקן ואחר כך הקדישן מה לי קדישן ואחר כך השיקן ומדייק הש"ס דאין