עבודת לוי קל

ומובא בפסחים שם דף ע"ז דרבי יהושע יליף האי דאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק את הדם מק"ו מאימורים ולפ"ז גם לשיטת הרמב"ם עלינו לומר דהא דאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק את הדם הוי גם כן מק"ו מאימורים וא"כ שפיר גבי קדשי קדשים הוי הזריקה מתיר כיון דבלא הזריקה אין הבשר מותר באכילה אבל בקדשים קלים דהבשר ניתר באכילה קודם הקטרת אימורים יש לומר דגם בזריקה ג"כ מותר באכילה קודם זריקת הדם היינו דחלק הבעלים ניתר באכילה קודם זריקת הדם אלא שיש מצוה על הכהנים לזרוק את הדם אבל אין זריקה בגדר מתיר כיון דאינה מעכבת ולכן יש לומר דבקדשים קלים הוי שפיר שחיטה ראויה ולכן שפיר כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מעשה הקרבנות דאפילו ולד בן ט' חי ניתר ג"כ בשחיטת אמו והיינו דשם מיירי הרמב"ם בבהמה של קדשים קלים והוי שחיטה הראויה ולכן שפיר ניתר הולד אבל גבי קדשי קדשים דהוי שחיטה שאינה ראויה אין הולד ניתר כמו שבארנו והא דמשמע מהש"ס דחולין דגם בקדשים קלים נמי הוי שחיטה שאינה ראיה יש לומר דהוי אליבא דר"א בפסחים שם דיליף הא דאין הבשר ניתר אכילה עד שיזרק את הדם מודם זבחיך ישפך ואין לחלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים והנה הא דמבואר במכות (דף י"ז) וכן פסק הרמב"ם בפי"א מהלכות מעשה הקרבנות דקדשים קלים אסורין באכילה קודם זריקת הדם מה"ת מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך וכו' והוא אזהרה לאכול קדשים קודם זריקה בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים הרי דאפילו קדשים קלים ג"כ אסורין באכילה קודם הזריקה (והיינו כיון שיש מצוה על הכהנים לזרק הדם אסרה התורה לאכול קודם הזריקה אף דהזריקה מחמת עצמה היינו מחמת מתיר אינו מעכבת אבל עכ"ז אסרה תורה מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך) א"כ הרי גם בקדשים קלים היה עלינו לומר דהוי שחיטה שאינה ראויה ואמאי מתרת את הולד בן ט' הנמצא בה אמנם נ"ל לומר דלא דמי דגבי קדשי קדשים דהזריקה הוי ג"כ מתיר כמו השחיטה דהא הזריקה מוציא את הבשר מאיסור מעילה שהיה על הבהמה מחיים ולכן קודם הזריקה כיון דעדיין לא נגמר ההיתר אכילה שייך שפיר לומר דהשחיטה הוי שחיטה שאינה ראויה אבל בקדשים קלים כיון דאין בה מעילה והשחיטה מתיר האיסור שהיה על הבהמה מחיים (עיין קידשין דף נ"ז דמשמע לכאורא דשחיטה מתרת איסור מוקדשין) אלא דתיכף לאחר השחיטה חל על הבשר איסור דלא תוכל לאכול בשעריך א"כ כיון דהשחיטה התירה לגמרי כל האיסור שהיה על הבהמה מחיים ואין הזריקה בגדר מתיר כלל א"כ יש לומר דלא הוי שחיטה שאינה ראויה דהשחיטה התירה לגמרי אלא דלאחר השחיטה חל עליה איסור דלא תוכל לאכול שעריך א"כ שפיר הוי שחיטה ראויה אולם זה אינו דבאמת יש לומר דכל שחיטה שאינה מתרת את הבשר באכילה יש לומר דהוי שחיטה שאינה ראויה ועיין ב"ק דף ע"א אבל זה יש לומר דעד כאן לא אמרינן בש"ס חולין דאפילו למד"א שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אפ"ה אין השחיטה מתרת את העובר בן ט' הנמצא בה אלא דוקא במקום שאין השחיטה מועלת להתיר את הבהמה מהאיסור שהיה עליה מחיים כגון גבי בהמה טריפה שאין השחיטה מתרת את האיסור טרפה או גבי בהמת קדשי קדשים שאין השחיטה גומרת להתיר את הבהמה מהאיסור שהיה עליה מחיים היינו איסור מעילה דהא שחיטה וזריקה הוי שני מתירים אבל בקדשים קלים למאן דיליף הא דאין הבשר ניתר באכילה עד שיזרק את הדם מק"ו מאימורים יש לומר דזה פשוט דהשחיטה מהני להתיר לגמרי כל האיסור שהיה על הבהמה מחיים אפילו האיסור מוקדשים שהיה על הבהמה מחיים ג"כ ניתר בשחיטה (עיין קדושין נ"ז) אלא דתיכף אחר השחיטה חל על הבשר הא דלא תוכל לאכול בשעריך וכיון דהשחיטה גמרה להתיר את האיסור שהיה על הבהמה מחיים א"כ שפיר יש לומר דגם עובר בן ט' ניתר בשחיטה זו כיון דהשחיטה התורה באכילה ונסתלק האיסור שהיה על הבהמה מחיים בקדשים קלים ושפיר יש לומר דהרמב"ם שכתב בהלכות מעשה הקרבנות בפ"א דאפילו עובר בן ט' ניתר בשחיטת אמו מיירי בקדשים קלים וכמו שבארנו. סימן כו:

יבואר ענין היסח הדעת בקדשים:

גרסינן בפסחים דף ק"כ הפסח אחר חצות מטמא את הידים הפיגול והנותר מטמאין את הידים ושם בש"ס פליגי רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה וחד אמר משום עצלי כהונה (ופירש"י דף פ"ה חשדי כהונה גזרו טומאה על פיגול כדי שלא יפגלו את הקרבן משום איבה וגזרו על הפיגול טומאה כדי שיהא צריך להטביל ידיו קודם שיגיע בקודש ויטריחוהו ומשום עצלי כהונה המתעצלים באכילת קדשים גזרו טומאה על הנותר כדי להטריחו עליהם)