עבודת לוי קכט

ראויה אבל בקדשים קלים שאין בהם מעילה (וראיתי לגאון אחד שרצה לומר דבשלמים ליכא אלא איסורא דרבנן ועיין רש"י מנחות דף ד' שכתב דדמי שלמים אינם אסורים אלא מדרבנן ויש לעיין בזה טובא מכמה דוכתי בש"ס ובכ"מ ועיין שער המלך בהלכות חמץ ומצה שהביא ג"כ דברי רש"י וכתב לחלק בין שלמים לדמי שלמים ע"ש ועיין בב"ק דף ע"א דמבואר שם להדיא דמחמת איסור דרבנן לא שייך לומר דהוי שחיטה שאינה ראויה ע"ש) יש לומר דבקדשים קלים הוי שחיטה ראויה כיון דליכא איסור מעילה אולם זה אינו דמהש"ס בחולין שם משמע דגם בקדשים קלים הוי ג"כ שחיטה שאינה ראוי' דהש"ס מדייק שם מהא דתנן במתניתין דאותו ואת בנו נוהג במוקדשין דמתניתין הוי דלא כר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ואמאי לא מוקמי הש"ס האי במוקדשין דהוי בקדשים קלים וכן יש להעיר מהא דב"ק דף ע"ו דמקשה הש"ס קדשים שחיטה שאינה ראויה היא ואמאי לא מוקי בקדשים קלים אלא ע"כ דשיטת הש"ס דגם בקדשים קלים הוי ג"כ שחיטה שאינה ראויה וא"כ אין לתרץ שיטת הרמב"ם כדברינו הנ"ל אמנם נ"ל דיש לומר דשיטת הרמב"ם הוי כמו שבארנו דלכן נקט הרמב"ם דוקא בן ד' משום דבן ד' הוי כאחד מאיבריה ולכן ניתרת בשחיטת אמה אבל בן ה' אף דניתר ג"כ בשחיטת אמו היינו משום דגלתה התורה כל בבהמה תאכלו דד' סמנים אכשר בה רחמנא אבל לא הוי הולד כאחד מאיבריה ולכן כיון דהוי שחיטה שאינה ראויה אין הולד ניתר בשחיטת אמו כמו דאמרינן גבי ולד טרפה בחולין פ"ה ומה שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מעשה הקרבנות דגם ולד בן ט' ניתר בשחיטת אמו והוי כאחד מאיבריה נ"ל דלא קשה מידי על דברינו דהנה כל עיקר הא דשחיטת קדשים הוי שחיטה שאינה ראויה הוא משום דשחיטה וזריקה הוה שני מתירין כמבואר במנחות דף ע"ט וכמו שהבאתו לעיל בשם הרשב"א דהזריקה מתרת באכילה כמו השחיטה נ"ל דבקדשי קדשים כו"ע מודים דהזריקה הוי מתיר לבשר אולם גבי קדשים קלים נ"ל דזה לא הוי אליבא דכו"ע אלא דתליא בפלוגתא דהנה בפסחים דף ע"ז אמרינן ועשית עולתיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם ר' אליעזר אומר דם אע"פ שאין בשר שנאמר ודם זבחיך ישפך וכו' ופריך הש"ס ורבי יהושע נמי הא כתיב ודם זבחיך ישפך אמר לך הא כתיב גבי והבשר תאכל וכו' ורבי אליעזר נמי הא כתיב והבשר תאכל אמר לך ההוא מבעי שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק את הדם פירוש כיון דכתיב ודם זבחיך ישפך והבשר יאכל אמרינן ודם זבחיך ישפך והדר והבשר יאכל ע"ש ופריך הש"ס ורבי יהושע שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק את הדם מנא ליה ק"ו הוא ומה אימורין דכי ליתנהו לא מעכבי כי אתניהו מעכבא דם דכי ליתיה מעכב כי איכא לא כל שכן דמעכב (ועיין בפירוש רש"י שכתב וז"ל דם דכי ליתיה מעכב דהא תרוייהו מודו אם אין דם אין בשר דמתחילת הקדשן הן נאסרין וכפרה אינה באה אלא בדם וכהנים משלחן גבוה קא זכו וכיון דכפרה ליתיה איסורא להיכא אזיל) והנה מאן דיליף הא דזריקה מעכבת מודם זבחיך ישפך והדר והבשר יאכל יש לומר דודאי זריקה חשובה מתיר כמו שחיטה בין בקדשי קדשים ובין בקדשים קלים ולכן יש לומר דשפיר חשיבא שחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה כיון דאין השחיטה גומרת ההיתר בלא זריקה לפי הש"ס דחולין (אולם הש"ס בב"ק דף ע"ז פליג שם על הש"ס דחולין עיין בתוס' שם) אבל לרבי יהושע דיליף הא דאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק את הדם מק"ו מאימורים יש לומר דכ"ז שייך שפיר גבי קדשי קדשים דאין הבשר מותר באכילה קודם הקטרת אימורים כמבואר בפסחים (דף נט ע"ב) יכול יהו הכהנים רשאין בחזה ושוק קודם הקטרת אימורים ת"ל והקטיר הכהן את החלב המזבחה והדר והיה החזה לאהרן ולבניו הרי דהשחיטה אינה מתרת קודם הקטרת אימורים וכמו כן אין השחיטה מתרת קודם זריקת הדם אבל כ"ז הוה דוקא בקדשי קדשים דהקטרת אימורים מעכב אבל בקדשים קלים דכתב הצל"ח ביצה דף כ' דהקטרת אימורים אינה מעכבת כלל אכילת בשר לבעלים והבעלים מותרין לאכול הבשר קודם הקטרת אימורים ואף שיש לעיין בזה טובא (עיין בב"ק דף י"ג חולין דף קל"ז וקידושין נ"ב ומעילה דף ז' ויש להאריך בזה ואכ"מ) ולפ"ז יש לומר דמאן דיליף דאין הבשר ניתר באכילה עד שיזרק את הדם מק"ו מאימורים שאני בין קדשים קלים לקדשי קדשים דזריקת הדם בקדשים קלים לא הוי מתיר כמו בקדשי קדשים כיון דילפינן מאימורים ואימורין לא מעכבא בקדשים קלים ואף דגם בקדשי קדשים אין הקטרת אימורים מעכבא כי לתנייהו עכ"פ מסתבר יותר לומר דזריקה הוי כמו השחיטה בקדשי קדשים ולא בקדשים קלים וכ"ז על דרך החידוד וצ"ע (ויש לעיין בזה טובא ואכ"מ ובמ"א אבאר) והנה הרמב"ם בפ"א מהלכות פסולי המוקדשים פסק כר"י דאמר בפסחים דף ע"ז אם אין בשר אין דם אם אין דם אין בשר וע"ש בכ"מ בהלכות פסולי המוקדשין ולח"מ שם