עבודת לוי יב

מיוחד אלא שנתקדש ממילא מקדושת הקרקע א"כ ע"כ צ"ל דהא דגגין ועליות לא נתקדשו הוי הטעם משום שב"ד אמרו בפירוש שלא יתקדשו (עיין מהרש"א מכות י"ב בתוד"ה אילן) ולפי זה באמת אין מקום להקשות מעובי החומה דנהי דהכא אמרו ב"ד שלא יתקדשו גגין ועליות אבל מ"מ בעובי החומה שיש להם יותר שייכות אל העזרה לא אמרו מידי וממילא קדשו בקדושת קרקע, אבל אי הא דאויר פנים כפנים הוי משום דב"ד קידשו את האויר קדושה עצמית מיוחדת שלא מחמת הקרקע משום שיש צורך באויר (עיי' תו' שבועות י"ז ע"א ד"ה תלה עצמו באויר העזרה דמבואר שם דאם אויר עזרה לאו כעזרה הוה מיפסל ביוצא בהוליך אברים למזבח שם) א"כ גגין ועליות דלא נתקדשו היינו כיון שאין צורך בהם לא קידשו אותם ב"ד וממילא נשארו חול כיון שאין להם קידוש להכי משוה הש"ס שפיר גם עובי החומה והחלונות לדין גגין דכיון דחזינן מהכא דלא קידשו ב"ד אלא את האויר שהוא בפנים ומה שהוא מבחוץ לא קידשו וממילא נשארו חולין א"כ אין טעם לחלק ביניהם. ועכשיו יש לתרץ דברי הרמב"ם מדוע השמיט גבי חלונות ועובי החומה שכתב דהוי כלפנים דמיירי בבר שורי כמו דמוקמינן בגמרא כיון דהרמב"ם (בפרק א' מהלכות פסולי המוקדשין) פסק כרבא ע"ש בהלכה כ' דאויר פנים כפנים וכיון דאויר פנים כפנים וכן אויר צפון הוי כצפון וע"כ משום דקדושת האויר הוי חדא עם הקרקע דאויר הוי כארעא סמיכתא ונתקדש ממילא בקדושת הקרקע א"כ ע"כ צ"ל דהא דגגין ועליות לא נתקדשו הוי הטעם משום שב"ד אמרו בפירוש שלא יתקדשו כיון דהוי רשות מיוחדת ולפי זה אין מקום לקושית הש"ס מחלונות ועובי החומה דנהי דגבי גגין אמרו בפירוש שלא יתקדשו אבל מ"מ בחלונות ועובי החומה יש לומר שיש להם שייכות יותר לעזרה לא אמרו מידי וממילא קדשי בקדושת קרקע לכן מפרש הרמב"ם דהש"ס דמקשה מחלונות ועובי החומה על גגין ועליות הוי אליבא דאביי דסבר אויר צפון לאו כצפון היינו דאויר אינו כארעא סמיכתא וכשקדשו ב"ד את העזרה לא נתקדשה אלא קרקע העזרה וממילא נשארו הגגין וכל מה שלמעלה מהקרקע חול לכן שפיר מדמה חלונות לגגין ועליות והוצרכו לתרץ דמיירי בשורי ובר שורי ע"ש (ואף דלאביי נמי קדש אויר העזרה היינו שב"ד קדשו אח"כ את האויר בקדושה מיוחדה י"ל דוקא אויר משום דנצרך לעזרה כמבואר (בתוס' שבועות י"ז ד"ה תלה עצמו באויר עזרה) דאי לא נתקדש אויר עזרה א"כ מיפסל ביוצא כשמוליך אברים למזבח ע"ש כ"ז יש לתרץ שיטת הרמב"ם ע"ד החידוד. **) והנה במ' שבועות (דף י"ז ע"א) אמרינן בעי רבא תלה עצמו באויר עזרה מהו כי גמירי שהייה שהייה דבת השתחואה דלאו בת השתחואה לא גמירי או דילמא בפנים גמירי שהייה ל"ש דבת השתחואה ול"ש דלאו בת השתחואה תיקו ע"ש בפירש"י. והתוס' שם כתבו וז"ל יש ספרים דגרסי אויר עזרה כעזרה דמי או לאו כעזרה דמי **(הנני מעתיק כאן תירוצו של רבינו רבן של ישראל בעל כו"פ שהוא נוגע לעניננו ויש לי להעיר על דבריו ע"ש מה שכתב בספרו יע"ד לתרץ דברי הרמב"ם שדברנו והוא עפ"י הא דאמרינן (שבועות ט"ז וזבחים ק"ז) דתניא אמר ר' אליעזר שמעתי כשהיו בונין בהיכל עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרות בונין מבפנים אמר ר' יהושע שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים קדשים קלים וכו' אע"פ שאין חומה וכו' לאו מכלל דר"א סבר לא קידשה לעתיד לבא וכו' דילמא דכו"ע קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקדשה לעתיד לבא ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר (ופירש"י ד"ה אלא שבהיכל עושין קלעים מבפנים ממקום החומה ובונין את החומה מבחוץ שלא יזונו עיניהם מן ההיכל וקס"ד דהנך קלעים לר"א כדי להכשיר העזרות להקריב קרבן דאם אין בית אין קרבן דקדושה ראשונה בטלה לה ע"ש) וכי תימא קלעים לר"א למה לצניעותא בעלמא והעיר הגאון מה"ת נימא כן דלא קאמר ר"א רק מה דשמיע ליה כיון דלא נ"מ לדינא מה העיד בה ר"א דשמע דהיו קלעים בשלמא אי קמ"ל דלא קדשה לעתיד לבא שפיר העיד וכו' ע"ש לכן נראה דידוע דמדות המקדש וביחוד ההיכל נמסר מה' כדכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ואם יחסר מהמדות כל שהוא מעכב והנה במשנה דמדות (פ"ג) וכן הרמב"ם כתב דאורך ההיכל מאה אמה וקחשיב בתוך המאה אמה עובי הכותל מערבית שש אמה ומזרחית שש אמה וכן גבי רוחב חשיב ג"כ עובי הכתלים בתוך שיעור ההקף ולפ"ז קשה כשהיו בונים בהיכל עשו קלעים)**